באר היטב (עה"ת) רעז

עד סוף כל הדורות ואף לר' דוסתאי בר"י משכחת לה בחלל שנשא חללה דבנו שנשא בת חלל וחללה הוה חלל ואם נשא בת דבן ובת דחלל וחללה בתו פסולה וכן עד סוף כל הדורות ר' יהידה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ראב"י אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסילה לכהונה אחד גר וא' עבדים אפילו עד י' דורות עד שתהא אמו מישראל ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה (קדושין ע"ז א') במשנה ופשוט הוא דכל הני תנאי דנא כרשב"י (יבמות ס' ב') והובא לעיל דמכשיר בגיורת פחותה מבת ג"ש ויום אחד וכולן מקרא אחד דרשו אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כ"א בתולות מזרע ב"י (יחזקאל מ"ד) ר' יהודה סבר עד דאיכא כל זרע מישראל ראב"י סבר מזרע אפילו מקצת זרע ר' יוסי סבר מי שנזרעו בישראל רשב"י סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל א"ל ר"נ לרבא האי קרא רישא בכ"ג וסיפא בכהן הדיוט א"ל אין כי' (קדושין ע"ח א' ב') וע"ש לר' יהודה דבת גר זכר פסולה ה"נ דהוא פוסל מן הכהונה בביאתו (קדושין ע"ח א') כי אתא רבין א"ר יוחנן בת גר עמוני ובת מצרי שני רי"א כשרה רל"א פסולה רל"א רל"א פסולה דיליף לה מכ"ג באלמנה רי"א כשרה דתני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן כ"א בתולה מעמיו יקח אשה להביא גיורת מכנה שהיא כשרה לכהונה גיורת מכנה פירש"י ממכונה כלומר שאביה ואמה מעם א' ונולדה בקדושה וא"ל אני שונה עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא (יבמות ע"ז א' ב') ונראה דוודאי פלוגתייהי הוא להני תנאי דס"ל דגר עמוני ומצרי שני פוסל בביאתו דאל"כ ליכא למילף מאלמנה דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אמר רב יוסף אמר ר"ש בר' הכל מודין במחזיר גרושתי שהולד פגום לכהונה מאן הכל מודים שמעין התימני דאע"ג דאמר אין ממזר מחייבי לאוין נהי דממזר לא הוה פגום מיהו הוה מק"ו מאלמנה ומה אלמנה לכ' שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום איכא למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ועוד היא תועבה כתיב ואין בניה תועבין כו' היא תועבה ואין צרתה תועבה אבל בניה תועבין אלא אלמנה קשיא מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אלא אי אתמר הכי אתמר אר"י אר"ש בר' הכל מודין בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מאן הכל מודים ר' יהושע דאע"ג דאמר ר"י אין ממזר מח"כ נהי דממזר לא הוה פגום מיהו הוה מק"ו מאלמנה כו' ואי תימא מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה (יבמות מ"ד א' ב') ה"מ במחזיר גרושתו משנשאת צ"ע אי היינו רק לר"ל דפוסל בבת גר עמוני ומצרי שני כנ"ל לפני זה אבל לר"י דמכשיר בשם יליף גם מחזיר גרושתו משם או דפיסל אף לר"י דמכשיר שם דרק בשם ס"ל להכשיר משום גזה"כ דבתולה מעמיו כנ"ל עי' תוס' שהקשו למה לא אמר סתם הכל מודים בחייבי לאוין ותי' דחוק ומצינו חייבי לאוין בזולת איסורי כהונה שבנותיהן כשרות לקהל גר עמוני ומואבי שומרת יבם למ"ד יבמות צ"ב) דתפסי בה קדושין ככל חייבי לאוין סוטה וודאית לחכמים דר' יוסי בן כיפר (יבמות י"א ב') דס"ל דה"ל בלאו אנוסת אביו ומפותת אביו לר' יהודה כדאיתא (יבמות מ"ט א') דלא היה רק לאו וקושייתם בגר עמוני ומואבי היינו לר"ל דפוסל בבתו מישראל כנ"ל והנ"ל לפי ענ"ד דבגר עמוני ומואבי כיון דלית ליה דרשא דבתולה מעמיו פשיטא ליה דבתו פסולה כיון דהיא נפסלת כאלמנה כדלהלן ס"ח א' ב' אלא דקמ"ל דאף מחזיר גרושתו דהיא עצמה אינה נפסלת כיון דלא הוה זר אצלה מעיקרא כדלהלן ס"ט א' עפ"י סוגיא זו מ"מ ולדה פסול ובשומרת יבם לא איירי משום דבפלוגתא לא מיירי דלמ"ד אין קדושין תופסין ביבמה ה"ל כחייבי כריתות וכן בסוטה בפלוגתא לא מיירי דלר"י בן כיפר הא ליכא לאו בסוטה ועוד דחדא מתרי ותלת נקיט וכן נראה כמו"ש מהא דמותבינן עלה מה לאלמנה לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת מיהו קשה דא"כ למה מסיק אלא אי אתמר הכי אתמר ה"מ בחייבי כריתות כו' לימא בחייבי לאוין שזרים אצלה מעיקרא שהילד פגום ואשר י"ל בזה. א) דרב יוסף בגר עמוני ומואבי כר' יוחנן ס"ל דבתו מישראלית כשרה משום גזה"כ דבתולה מעמיו ואולי י"ל דס"ל כר"ל דשם אלא דבאיסורי קהל לא איירי ובשומרת יבם אין הולד פגום דהיא אינה מתחללת כיון דנא הוה זר אצלה מעיקרא ובסוטה ג"כ אין הולד פגום מה"ט ואע"ג דסוטה פסולה וקיימא מ"מ ע"י איתה הביאה אינה נפסלת מיהו קשה דלימא בשומרת יבם שנבעלה לנולד אחר שנפלה ליבם דהוה ליה זר אצלה מעיקרא וכן אנוסת אביו כו' שנבעלה לבן שנולד אחרי שנבעלה לאביו ויש לומר דבפלוגתא לא קא מיירי ויותר נ"ל דכיון דמשכחת לה לעיקר האיסור באין זר אצלה מעיקרא בכ"ע הדין כמו באינו זר אצלה מעיקרא וקצת דוגמא לענין זה עי' (כריתות י"ד) בענין איסור מוסיף הבאתי לעיל פ' ד' פסוק כ"ז ועי' שם ב) לפי"ד התוס' במס' (יבמות ל"ה ב') ד"ה אעפ"י ובכ"ד דפסול דחייבי לאוין בק"ו דגרושה ע"י דרשא דובת כהן כי תהיה לאיש זר לאו היינו משום זונה י"ל דמכל מקום מצי למפרך דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת דה"ל זונה אבל בחייבי כריתות דה"ל זינה לא מצי למפרך הכי דזונה וחללה שוין הן ג) לפי הסברא שכתבתי לעיל דלרבא במס' (סנהדרין ע"ז) דלית לי' סברא דגילוי מלתא בעלמא ה"נ דליכא מלקות בפסול דחייבי לאוין א"ש דמצי למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת וקיימא במלקות ד) הרש"ל כתב משום דבחייבי לאוין אף בזר אצלה מעיקרא פליגי תנאי בפרק אלמנה לכ"ג אי נעשית זונה ונ"ל דעתו דקאי בשיטת התוס' (שם ס"א א') ד"ה ושנבעלה בעילת זנות והרא"ש שם כמוש"ל דנראה דס"ל דחכמים דבמשנה וברייתא שם דאמרי ושנבעלה בעילת זנות ולא אמרי שנבעלה לפסול לה כוונתם רק ח"כ דכיון דלא תפסי בהו קדושין מקרי בעילת זנות ופליגי אברייתא דשם ס"ח א' וע"ל שם ס"ג ב' במשנה ס"ט ב' במשנה