באר היטב (עה"ת) רעד

(ד) לא יטמא בעל בעמיו נתבאר לעיל דהיינו דאינו מטמא לאשתו פסולה

(ה) לא יקרחו קרחה בראשם:

ת"ר לא יקרחו יכול אפילו קרח ארבע וחמש קריחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה בראשם מה ת"ל לפי שנאמר לא תתגודדו ול"ת קרחה ב"ע למת (דברים י"ד) יכול לא יהא חייב אלא בין העינים בלבד מנין לרבות כל הראש ת"ל בראשם כו' ואין לי אלא בכהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות ישראל מנין נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על כל הראש כבין העינים ומה להלן על מת אף כאן על מת הני ד' וה' קריחות ה"ד אילימא בזאח"ז ובחמשה התראות פשיטא אלא בחד התראה מי מחייב והתנן נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת כו' ל"צ דסך חמש אצבעותיו נשא ואותבינהו בבת אחת דה"ל התראה לכל חדא וחדא (מכות כ' ב') כך היא גי' רש"י וגי' התוס' היא בלשון הקושיא אלא בבת אחת וחדא התראה ע"ש והתוס' שם תמהו בזה דמאי עדיפותא דבת אחת בסך חמש אצבעותיו נשא מבזה אח"ז כיון דמ"מ חדא התראה הוא דהוה דהא גם בזאח"ז כשהיתה עבירה הראשונה מיד ל"מ אמר אשני' אשתלי כדמוכח להדיא (קדושין ע"ז א') ויובא להלן פסוק ז' בגופין מחולקין ותי' דהכא גזה"כ היא ובאמת בבת אחת לאו דווקא ודבריהם דחוקים לפי ענ"ד מאד ועוק"ל אמאי לא מקשינן הכי אהא דשריטה דחייב על כל שריטה ושריטה והסמ"ג כתב דהא דחייב בשריטה על כאו"א היינו בהתרו בו על כאו"א וקשיא לפי ענ"ד כדמקשינן בזה א"כ פשיטא והנ"ל לפי ענ"ד דכך היא הלכה כעין גזה"כ דבזאח"ז בחדא התראה לא מחייב אלא אחת דה"ל חדא עבירה אריכתא אבל כי עביד כמה זמני בבת אחת בהתראה אחת חייב על כל או"א והלכך בשריטה לק"מ דפשוט הוא דמתוקמא שפיר בעביד בבת אחת אבל בקרחה ס"ד דלא משכחא להו בבת אחת דלא חשיבי חמשה רק כשיש הפסק ביניהם וא"כ ס"ד דלא משכחת לה בבת אחת ומתרץ דמשכחת לה בבת אחת דסך חמש אצבעותיו נשא והא דלא מוקי לה באחז שער מחמשה מקומות והניח השערות שביניהם ותלשן בבת אחת דבכה"ג כיון דע"י כח אחד עשה כולן וודאי אינו חייב אלא אחת כתב הטור והרא"ש כיון דלא רבינן בגמ' קרחה אחת על חמשה מתים לחייב על כל או"א כמו דרבינן בשריטה מוכח דבקרחה באמת אינו חייב אלא אחת אף על חמשה מתים כמה שיעור קרחה כו' א"ר יהודה בר חביבא פליגי בה תלתא תנאי חד אמר כגריס וח"א כדי שיראה מראשו וחד אמר כשתי שערות ואיכא דמפיק שתי שערות ומעייל בכעדשה וכתב הטור דהרא"ש פסק דבשתי שערות חייב ומיהו איסורא איכא אף בשער אחד ונ"ל דהיינו לכו"ע כדין כל חצי שיעור דקיי"ל כר"י דאסור מה"ת כתב הרמב"ם הקורח בראשו של חבירו הדין כמו בלאו דהקפה וכן במשרט בבשרו של חבירו עמש"ל בסדר קדושים בדיני שריטה איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות מ"ט דאי סי דדריש הכי בנים אתם לה' אלהיכם גו' ולא תשימו קרחה גו' (דברים י"ד) בנים ולא בנות (קדושין ל"ה ב') ומפורש שם דמודה בגדידה ושריטה ומוכח שם להדיא דיחידאה הוא אבל לכולהו תנאי ס"ל דאף האשה חייבת בקרחה כאיש וכן הביאו הפוסקים מהירושלמי :

שם ופאת זקנם לא יגלחו עי' לעיל פרשה י"ט פסוק כ"ז. שם ובבשרם לא ישרטו שרטת ע"ל שם פסוק כ"ח:

(ו) קדושים יהיו גו' היינו עשה לאיסורי כהונה ועי' [יבמות כ' ב' סנהדרין נ"ג ב') ועי' תוס' (ב"מ ל'

א') ד"ה הא אין עשה כו' אי קאי רק אאיסור טומאה או גם אאיסור דנשים: שם הם מקריבים והיו קדש לרבות בעלי מומין לקדושה (סנהדרין נ"א ב') ע"ש ועמש"ל פסוק א'

(ז) אשה זונה גו' תניא זונה זונה כשמה דברי ר' אליעזר רעק"א זונה זו מופקרת ר' מתיא בן חרש אומר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה ר' יהודה אומר זונה זו איילונית וחכ"א אין זונה אלא גיורת מכותים ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ר' אל אלעזר אומר פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה (יבמות ס"א ב') זונה כשמה פירש"י דהיינו א"א שתועה מבעלה לאחרים מופקרת פירש"י אפילו פנוי' שהפקירה עצמה לכל והיינו אף שלא נבעלה לאסור לה ע"י נשואין אפילו הלך בעלה להשקותה כו' יש לעיין מאי איריא בא עלי' הא בלא"ה נמי סוטה פסולה לכהונה כשלא השקוה אח"כ כדאיתא (סוטה כ"ח א' כ"ט א') וכיון שבא עליה בדרך שוב לא ישקנה דאין המים בודקין אותה ונ"ל דבלא"ה ליכא מלקות רק עשה כמו"ש התוס' (יבמות ס"ט א') ד"ה כי תהיה (סוטה שם) ד"ה מה ת"ל אבל כי בא עליה בדרך ה"ל כבא עלי' איסור עשה וודאית דהוה זונה וכמו שיתבאר להלן בדברינו וע' תוס' (סוטה כ"ח א') ד"ה מה ת"ל דזה הוה כעשה וודאית ואף שהיא יודעת האמת שלא נבעלה מ"מ בתר דידי' אזלינן וה"ל כנבעלה לחייבו עשה בביאור גיורת ומשוחררת איתא (שם ס' ב') והובא (קדושין ע"ח א') תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש ויום א' כשרה לכהונה שנאמר וכל הטף גו' החיו לכם והרי פנחס עמהם ורבנן לעבדים ולשפחות א"ה בת ג"ש ויום א' נמי ליכשר פי' לרשב"י כדר"ה וכו' וכל הטף גו' אשר לא ידעו מ"ז גו' הא ידעו הרוגו כו' בראוי' ליבעל הכתוב מדבר פי' אע"ג שלא נבעלה כדמוכח שם להדיא ומה שפירש"י (שם ס"א) דטעמא דגיורת משום שנבעלה בהיותה כותית צע"ג לפי ענ"ד בעו מיני' דרב ששת פצוע דכה כהן מהו בגיורת ומשוחררת בקדושתי' קאי ואסור או לאו בקדושתיה קאי ושרי (יבמות ע"ו א') ומסקינן שם דשרי מהא דתנן שם דפצוע דכה ישראל מותר בנתינה אלמא דאפילו ישראל לא קאי בקדושתי' ולית ביה משום לא תתחתן בם דקאי אגיורת משבע עממין ובביאור ושנבעלה בעילת זנות דעת התוס' שם והרא"ש שם עמוד א' במשנה דאין בעילת זנות רק בחייבי