באר היטב (עה"ת) רעא

מתו ומת אחר פי' או מת אחר ונגע בו חייב אמאי הא מטמא וקאי אלא לאו ש"מ אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה. איתיביה אביי כהן שהיה לו מת מונח על כתפו והושיטו לו מתו ומת אחר נ"ל דצ"ל והושיטו לו מת אחר ונגע בו יכול יהא חייב תלמוד לומר ולא יחלל במי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל ועומד פירש"י דנזיר וכהן הוקשו לטומאה וכ"כ התוס' שם ד"ה איתיביה ע"ש א"ל ותקשי לך מתניתין דתנן נזיר שהיה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמר לו אל תטמא אל תטמא והוא מטמא חייב על כל או"א ואמאי הא מטמא וקאי אלא קשיא אהדדי ל"ק כאן בחיבורין באן שלא בחיבורין (נזיר מ"ב ב') פי' דכאן בחיבורין וכאן שלא בחיבורין מבואר שם בגמ' דקודם שפירש מטומאה הראשונ' פטור מטומא' שניה אבל אחר שפירש מטומאה הראשונה חייב אטומאה שניה וטעם הפטור בטומאה בחיבורין דהיינו קידם שנפרש מטומאה הראשונה לפי הסברא שכתבתי מקודם דשהיה ה"ל לאו שאין בה מעשה א"ש דכיון דאשהיה דטומאה ראשונה לא מחייב משום דאין בה מעשה אשניה נמי פטור דאין כאן שום תוספת טומאה כלל ולפי הסברא שכתבתי דשהיה חשיבא מעשה י"ל כמו"ש התוס' (שבועות י"ז א') ד"ה נזיר בקבר דאיירי דנגע בשני בעוד שלא היה לו פנאי להשליך מת הראשון מעליו ולפי ענ"ד היה להם לומר להשליך כו' ולחזור וליקחו דמקמי הכי הא לא מחייב אשהיה כמוש"ל ונידון השלכה בדרך בזיון יתבאר להלן ויותר נ"ל דמ"מ כיון שלא התרו בו שנית על מת הראשון ואינו לוקה על שהייתו משום זה גם על המת השני שמתרין עליו אינו לוקה דבהאי שני לאו מידי עביד כיון דליכא ביה שום תוספת טומאה הא דמסיק רב יוסף אמימרי' דמשמיה דר"ה אמאי הא מטמא וקאי אלא ש"מ אר"ה אפי' טומאה וטומאה היא ללא צורך דהא מימרי' דר"ה שהביא היינו בפירוש כדבריו אלא שבא לפרש טעם דבריו וזה מצוי בש"ס ולפי מש"ל דרבה בכהן איירי ורב יוסף נמי לפי"ז בכהן איירי י"ל דמסיק הכי להוכיח מדינא דנזיר לדינא דכהן ומעתה הנני בביאור שיטתייהו דהני אמוראי אביי מחלק בין טומאה בחיבורין לשלא בחיבורין ולפיכך ל"ק ליה כלל ברייתא דמייתי אמתני' רב יוסף ס"ל דאין לחלק כלל בין בחיבורין בין שלא בחיבורין כיון דמ"מ ליכא תוספת טומאה על טומאתו והלכך מחייב אפילו בטומאה וטומאה בטומאה בחיבורין כמתני' דאל תטמא אל תטמא כו' וברייתא כתבו התוס' דס"ל דסמי ברייתא מקמי מתני' ולפי ענ"ד נראה יותר דס"ל דברייתא היינו כרע"ק דמס' שמחות הנ"ל ומתני' כר' טרפון דשם ור"ה דאמר כמתני' דהיינו כר' טרפון ובביאור דעתיה דרבה נפלה מחלוקת בין הראשונים רש"י והראב"ד בפ"ה מהל' נזירות ס"ל דרבה ג"כ לא מחלק בין בחיבורין בין שלא בחיבורין וכשפוטר בטומאה וטומאה היינו אף בזאח"ז וכברייתא דמייתי אביי ומתני' כתב הראב"ד דמוקי לה בטומאה וביאה ומשמע דעתו דבזה חייב לרבה אפילו בזאח"ז ודלא כדבעינן למימר קמן בביאור הא דטומאה וביאה וזה דוחק גדול לפי ענ"ד והנ"ל לפי ענ"ד דלפי"ז צ"ל דמתני' היינו כרבי טרפון כמו"ש מקודם לרב יוסף ואיהו ור"ה כרע"ק וכברייתא דמייתי אביי ודלא כמתני' דהיינו כרבי טרפון אבל שיטת התוס' והרמב"ם דרבה ג"כ מחלק בין בחיבורין לשלא בחיבורין כאביי והא דאמר אבל טומאה וטומאה לא היינו בחיבורין והנה אף דלפי מ"ש גם שיטת הראב"ד היא נכונה מ"מ מ"ש דקיי"ל כרבה ולרבה אין הכהנים חייבין על הטומאה בזמה"ז דהכל בחזקת טמאי מת קיימי ומשמע דעתו דאפילו בביאה ליכא איסורא לא יכולתי לירד לסו"ד בזה דהא הא דמחייב רבה אטומאה וביאה ומתני' בכה"ג איירי צ"ל לדידיה דהיינו אף בזאח"ז דהא מתני' בזאח"ז איירי וגם עיקר דבריו דברי תימא הן לפי ענ"ד דהא דאנן בחזקת ט"מ אנן היינו משום דוודאי לא סגי בלא"ה שכל אדם האהיל על הקבר וכיון שאין לנו הזאה כולנו ט"מ אנן אבל מ"מ דלמא בו ביום לא האהיל על המת וליום שני לכו"ע חייב כמו"ש מהברייתא דמס' שמחות אלא דמ"מ נ"ל דאף לשיטת התוס' והרמב"ם מ"מ לרבה ליכא מלקות אטומאה בזמה"ז דדלמא בשעה שמטמא למת דלמא מאהיל על המת וה"ל בחיבורין ופטור ואנן קיי"ל כרבה לגבי רב יוסף כדאיתא (ב"ב קי"ד ב') וגם דברייתא מסייע ליה מיהו איסורא דאורייתא נ"ל דודאי איכא דלא קיל מספק איסור בענין דאקבע איסורא הובא לעיל בסדר ויקרא הא דמחייב רבה בטומאה וביאה מפרשינן שם בגמ' כמו שהזכרתי מקודם דהיינו כשהטומאה והביאה לאוהל המת באו יחד בבת אחת דבכה"ג מחייב שתים ומשכחת לה כשכפף גופו לצד פניו וצמצם ידיו לגופו שלא נכנס ממנו לא חוטמו ולא אצבעות רגליו קודם כניסת גופו או שנכנס בשידה תיבה ומגדל לאוהל המת ואח"כ פרע את המעזיבה וצ"ע למה לא מפרש בנכנס דרך אחוריו ואולי משום דדרך אחוריו ל"ח ביאה כדאיתא (שבועות י"ז ב') לענין בית המנוגע וה"נ אין זה בכלל אל יבוא אף לרב יוסף דמחייב בטומאה וטומאה אפילו בחיבורין נ"ל די"ל דמ"מ כהן שבא לקבור מתו וא"א לו בלי טומאה דמאהיל על הקבר רשאי לקבור דכל טומאה הותרה לו לכהן בשביל קרוביו ואפילו כשיצטרך להאהיל על הקבר לאחר שיפרוש ממתו ג"כ י"ל דמותר דכל שם טומאה הותרה לו לצורך קרוביו ובמס' שמחות שם איתא היה עומד וקובר את מתו עד שהוא עומד בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש ה"ז לא יטמא מיהו הרמב"ם ספ"ב מהל' אבל כתב להחמיר אף בעודו מחובר למת שהיא קרובו ועי' ביו"ד סי' שע"ג ס"ו במס' עדיות פ"ח מ"ז איתא העיד יוסי בן יועזר כו' ועל דיקרב למיתא מסאב וקרי ליה יוסי שריא ומפרשינן לה במס' (עבודת כוכבים ל"ז ב') קמיה דרבא משמיה דר"נ דאורייתא דיקרב בדיקרב בחיבורין טומאת שבעה שלא בחיבורין טומאת ערב ואתו אינהו וגזור אפילו שלא בחיבורין טומאת שבעה ואתא איהו ואוקמה אדאורייתא דאורייתא מאי היא דכתיב הנוגע במת גו' יטמא שבעת ימים וכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא פי' דמשמע טומאת שבעה כדלעיל וכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב הא כיצד כאן בחיבורין פי' דבחיבורין גם השני