באר היטב (עה"ת) רע

אבל באוהל ובמשא נחלקו הראשונים ועי' תוס' ( נזיר נ"ד ב') והא"ר בפ"ק דכלים הסכים להקל במגע ובמשא חומרא דכלים מאדם כנ"ל תורה היא אצל תרומה אבל הנזיר אינו מגלח ע"ז אף במגע ובמשא (נזיר נ"ד א') ועי' ר"ש פ"ק דאהלות ומבואר בטוב בספרי עוד"ד (נזיר נ"ו ב') ודין הכלים לגבי נזיר כדין אדם כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עלי' ברייתא במס' שמחות פ"ד הלכה כ"א הובאה בתוס' (ברכות י"ט ב') ד"ה מדלגין ובתוס' (נזיר נ"ד ב') ד"ה ת"ש ומזה ויש להעיר בזה א) התוס' שם הקשו ע"ז מהא דחולין ע"ב א' רעק"א מנין לרביעית דם משני מתים שהוא מטמא באוהל שנאמר ועל כל נפשות מת ל"י שתי נפשות ושיעור אחד ועי' תוס' שם ולפי ענ"ד נ"ל דוודאי שיעורא דטומאת דם לגבי כהונה בחצי לוג ומדכתיב נפשות ש"מ דהיינו אף בחצי לוג משני מתים וילפינן מינה לענין טומאה דעלמא דשיעור הדם הוה רביעית דהיינו ג"כ אף בבאה משני מתים. ב) מ"ש הרר"ח כהן אי זה בית אשר תבנו לי דהא אין לך בית בלי כלים והן בחזקת ט"מ והן כמת עצמו לק"מ לפי"ז אף לפי"ד הסוברין דכלים מטמאין באוהל כיון דמ"מ אין הנזיר מגלח ע"ז ועי' תוס' (ברכות שם נזיר שם). ג) אר"א משום ר' יהושע כל טומאה מן המת כו' שאין הנזיר מגלח עלי' אין חייבין עליה על ביאת מקדש אר"מ לא תהא זו קלה מן השרץ (נזיר נ"ו ב') במשנה ביאור דעתו דת"ק עפ"י כל הנ"ל פחות מחצי לוג דם כפחות מרביעית לענין טומאה דעלמא פחות מחצי קב עצמות כפחות מרובע עצמות לענין טומאה דעלמא וכלים שנטמאו במת לא אלימי מאב. הטומאה דעלמא לענין זה והנוגע בהם וטבל בו ביום והעריב שמשו ונכנס למקדש וכן הנוגע בכלים שנגעו באדם ט"מ או אפילו שנגעו בכלים ט"מ ונכנס למקדש אף בלא טבילה פטור דהא אותן הכלים שנגע בהם האדם בזולת חומרא דכלים ל"ה רק ראשון לטומאה ואין מטמאין אדם וכלים וחומרא דכלים מאדם אינה תורה לא לנזיר ולכהן כדינייהו דבעינן שיעשו אב הטומאה ולא לענין טומאת מקדש וקדשיו כדינייהו דסגי כשמתהוה ראשון לטומאה כמגע שרץ ואפילו מלקות ליכא בזה לפי מסקנת הירושלמי דשם ועש"ה דאיכא בזה פלוגתא דאמוראי ובספרי עוד"ד הארכתי בזה קצת בביאור המשנה דשם ובביאור הירושלמי שהבאתי שם ולפי כל הנ"ל צ"ל דר"מ לא פליג כלל בכלים רק בפחות מחצי לוג דם ובפחות מחצי קב עצמות דבזה ס"ל דהנטמא באוהל שלהן דינו כטמא שרץ וע"ש במשנה שלאח"ז אבל בטומאת כלים דליכא סברא זו דלא תהא זו קלה מן השרץ דלכל הטומאות אין שום חומרא בכלים מודה ר"מ לת"ק וע"ש בכל ענין דבבהמה הוה נבלה מחיים כנ"ל פ' י"א פסוק כ"ד בד"ה בנבלתם באדם כה"ג ה"ה כמת לענין טומאה עי' (חולין כ"א א') האדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו גוסס אהלות פ"א מ"ו ועי' (יבמות ק"כ ב') ועי' (נזיר מ"ג א') דנר"ל לרבי עובר על הגוסס משום להחלו וגי' בה"ג הוא רבא במקום ר"ל ואביי במקום ר' יוחנן דשם הובא בב"י בטור בב"י יו"ד סי' ש"ע ונ"מ דהלכתא כרבא לגבי אביי פשוט הוא דאסור לכהן להכניס אצבעו באוהל המת דעי"ז נטמא כולו כמו ע"י מגע ומפורש (נזיר מ"ג א') ויובא להלן במס' (שמחות פ"ד הי"ג) איתא כהן הדיוט שהוא מטמא לקרוביו אל יטמא לאחרים אפילו בו ביום כו' ושם ה' ט"ז איתא נטמא בו ביום ר"מ מחייב רע"ק פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודין שהוא חייב מפני שהוא סותר יום אחד והובא בתוס' (שבועות י"ז א') ובמסכת (מכות כ"א א' נזיר מ"ב א') איתא במשנה היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת א"ל אל תטמא אל תטמא והוא מטמא חייב על כל או"א וי"ל בדוחק דאף רע"ק מודה בזה כיון דטומאה הראשונה היתה באיסור ולפי ענ"ד אין לחלק כלל בזה אלא העיקר דסתמא דלא כרע"ק ופשוט הוא דהלכה כסתם מתניתין עכ"פ בכה"ג דהברייתא לא הובאה כלל בעיקר הש"ס ועי' תוס' (מכות כ"ב) ד"ה ל"צ דהא דבחדא התראה אינו חייב אלא אחת אין זה משום דמצי אמר אשתלי דהא התחיל לעבור מיד אלא משום דכל דבשוגג אינו חייב אלא חטאת אחת במזיד בחדא התראה אינו חייב רק מלקות אחת אבל בענין דבשוגג ג"כ היה חייב על כל או"א חטאת אחת במזיד וחדא התראה אה ג"כ חייב מלקות על כל או"א כדמוכח (קדושין ע"ז א' ב') ועמש"ל פסוק ז' בעי רב אשי נזיר בקבר צריך שיהוי למלקות או אינו צריך בפנים גמירי שהי' בחוץ לא גמירי שהי' או דלמא ל"ש כו' תיקו (שבועות י"ז א') ומפרשינן לה (נזיר י"ז) דהיינו בנכנס לבה"ק בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע את המעזיבה ופשיט דהי' יכול לאבעי' במת עליו מת בפתע פתאום וכתבו התוס' (שבועות שם) דבעי' זו א"ש אף לרע"ק דמס' שמחות הנ"ל כגון שע"י השהי' תמשך טומאתו לתחילת ליל יום שני והא דמספקא לי' אי צריך שהי' היינו בשיעור השתחוי' אבל שיעור ליציאה וכניסה וודאי בעי דאל"כ הא הוא נמצא עדיין במקום הטומאה ע"י כניסתו הראשונה כמו"ש התוס' וכמוש"ל פ' ה' בענין שיהוי דטומאת מקדש ועמש"ל שם ולעיל בסדר קדושים בענין כלאי בגדים מנידון הא דקיי"ל דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואשר י"ל בזה א) דהיינו למ"ד לוקיי אלאו שאין בו מעשה ב) דהיינו לענין איסור מלקות ולא למלקות ממש ג) דכיון דזה בא ע"י מעשה דבתחילה שהי' חשיבא מעשה וקצת נראה דתליא בפלוגתא דרב ביבי ורב אשי (מכות כ"א) דלרב אשי ה"ל מעשה ולרב ביבי ל"ה מעשה אתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבוא להזהיר על הטומאה להזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא פירש"י ותוס' דלרבה בנזיר איירי ולפי עניות דעתי יש לומר דבכהן איירי וקרא דלא יבוא היינו דכתיב בכהן גדול דלמתים דעלמא הדיוט וכ"ג שוין ורב יוסי אמר האלהים אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה דאמר רב הונא נזיר שהי' עומד בבה"ק והושיטו לו