באר היטב (עה"ת) רסט

ובעלים לגבוה והיינו רק בזמן סנהדרין שאסור לשוחטו משום דבעי לקיומי ביה מצות סקילה אבל בזמנינו דליכא למימר הכי שרי ואי משום שמא יבנה בהמ"ק ויעמדו סנהדרין לישראל י"ל כיון דבשעת העבירה לא היו סנהדרין אין דנין מיתה אח"כ ע"ז וע' תוס' (שבת ט"ו א' עבודת כוכבים ח' ב') ד"ה אלא שלא דנו ד"נ מיהו אם נאמר דדנין בכה"ג י"ל דאסור לשוחטה ועי' מש"ל פ' יו"ד פסוק ע' מיהו בעבר ושחטה וודאי מותרת וכן חלבה קידם שחיטה וודאי מותר ונ"ע לפי ענ"ד להתיר לשחוט לכתחילה אף באת"ל דדנין בכה"ג דמ"מ השתא האיסור לשחוט הוה היפוך הסברא דלא תהא בהמה עוברת בשוק כו' ועי' ט"ז יו"ד סי' קנ"ג ס"ק א':

הערות א) מת הרובע נ"ל דמ"מ הבהמה נהרגת כמו בקטן שרבע מיהו צ"ע ב) בהמה שילדה לאחר גמ"ד אף שעברה קודם שנרבעה נראה דאין הולד במיתה דהא כמיתת בעלים כך מיתת השור ובאשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד כמוש"ל ודין הולד לגבוה נתבאר לעיל ריש סדר ויקרא ע"ש ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק פי' ראשונה ראשונה חמורה רש"א שריפה סקילה חנק והרג סנהדרין מ"ט ב') מצות הנהרגין סנהדרין נ"ב ב') הנהרגין הן הרוצח ואנשי עיר הנדחת שם ע"ו ב') טריפה שהרג טריפה שרבע וכן בכל חייבי מיתות בפני ב"ד חייב משום ובערת הרע מקרבך שלא בפני ב"ד פטור דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה (סנהדרין ע"ח א') וע"ש תוס' ד"ה בפני ב"ד חייב שכתבו דהיינו רק דראוהו ביום שדנין על ראייתם כשהבהמה שחייבת מיתה היא טריפה אי נהרגת עפ"י עדים עי' גמרא שם מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נידון בחמורה (שם פ"א א' במשנה) פשיטא אלא אתגורי אתגר אמר רבא הכא במ"ע כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו על עבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד"א כו' האי גברא קטילא הוא קמ"ל (שם בגמ') וכתבו התוס' שם דהיינו בעבר השניה בפני ב"ד דאל"כ הוה לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכתבו ועוי"ל כיון דאי מתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי הוה לה עדות שאתה יכול להזימה עבר עבירה שנתחייב עליה שתי מיתות נידון בחמורה ר' יוסי א מר נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו סנהדרין פ"א א' במשנה) חמותו ונעשית א"א נידון בחמותו א"א ונעשית חמותו נידון בא"א (שם בגמ') דס"ל דאין איסור חל על איסור אפילו חמור אקל ע"ש ועי' מ"ש מזה לעיל פרשה ד' פסוק כ"ז אדם רוצח ופשוט דכן כל שארי חייבי מיתות ב"ד שנתערבו בכשרין כולן פטורין רוצח שלא נגמר דינו שנתערב בנגמר דינן ושור חייב מיתה שנתערב בשוורים כשרין וכן שור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים שנגמר דינן עי' סנהדרין ע"ט ב' פ' א') כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ידונו בקלה (שם) מות יומת גו' רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת גו' מ"מ (סנהדרין מ"ה ב' נ"ג א' ע"ב ב' ב"מ ל"א א') ונראה דדין זה נוהג בכל חייבי מיתה ואף להחמיר עליה ועי' רמב"ם וכ"מ שם תני ר"ח מיום שחרב בהמ"ק אעפ"י שבטלו סנהדרין כו' דין ארבע מיתות לא בטל מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למשפט או לסטין באין עליו מי שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי (סנהדרין ל"ז ב' כתובות ל' ב' סוטה ח' ב') ועי' תוס' שם שהעירו בזה מהא דב"מ פ"ג ב' מכות יו"ד

(יז) ואיש אשר יקח את אחותו גו' אין בה מיתה רק כרת וכן בכל העריות דלהלן (מכות י"ג א') ועמש"ל פ' י"ח פסוק י"א ופסוק י"ז ד"ה לא תקח ועמש"ל פ"ג פסוק י"ז מנידון מלקות באחותו ובכל חייבי כריתות ומש"ל פ' ז' פסוק כ' ד"ה ונכרתה מענין הכרת וערירות אחותו מאביו ומאמו מוכח להדיא (כריתות ג' א' מכות י"ג) דאינו חייב עליה רק אחת דמ"מ חד איסורא הוא

סדר אמור פרשה

כא

(א) הכהנים בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן (קדושין ל"ה ב' יבמות פ"ה) ובכ"ד ובספרי איתא יכול חללים ת"ל הכהנים בני אהרן אף בעלי מומין במשמע ר"ח חזיא לההוא גברא דהוה קאי בבה"ק א"ל לאו בן איש פלוני כהן אתה א"ל אין אבוה דההוא גברא גגבה עינים הוה נתן עיניו בגרושה וחיללו (סנהדרין ה' ב')

שם לנפש לא יטמא בעמיו על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ועל כזית נצל ועל מלא תרווד רקב על השדרה ועל הגולגולת ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי ועל חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם על מגען ועל משאן ועל אהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו (נזיר מ"ט ב') במשנה על כזית מן המת מגלח על המת לא כ"ש כו' אלא כדאמר ר"י ל"נ אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין רבא אמר ל"נ אלא לרוב בנינו ולרוב מנינו שאין בהן רובע עצמות גמ' שם ביאור נצל ע' גמ' שם שיעור מלא תרווד רקב ע' גמ' שם ביאור כל אלה בסדר חוקת אבעי' להו שדרה וגולגולת תנן או דלמא או שדרה או גולגולת תנן (שם נ"ב א') עצמות שנדכו עד שאין בהם עצם כשעורה אין הנזיר מגלח על מגען ומשאן כשהן פחות מחצי קב (שם נ"ג ב') פחות מחצי לוג דם אף על מגעה ומשאה אינו מגלח (שם נ"ו ב') אעפ"י שרובע עצמות ורביעית דם כל אחת מהם מטמא באוהל כדאיתא בפ"ב דאהלות מ"מ הנזיר אינו מגלח רק בחצי קב עצמות וחצי לוג דם כדמוכח מהנ"ל ומפורש (שם נ"ד א') במשנה הא דכלים שנטמאו במת ה"ה כמת לטמא אדם טומאת שבעה כדאיתא ריש מס' אהלות היינו במגע