באר היטב (עה"ת) כז

עולה שיעלו ברובע ונרבע שלא יעלו כו' ופי' יעלו היינו יעלו כולן ורואה אני את איברי החטאת כאלו הן עצים ומדאמר ר"א בבע"מ יקרבו ע"כ היינו משום ע"י תערובות ירצו והא דאמר רואה אני כו' היינו לטעמייהו דחכמים דעכ"פ יש להם. לדרוש לא ירצו הא לשם עצים יעלו והשתא ל"ק מ"ש רובע ונרבע משום דיש לדרוש מבם בהם הם הוא דיעלו לשם עצים ולא רובע ונרבע כענין דדרשינן (יומא ס"ד א') לענין בע"ח נדחין ועמ"ש זבחים שם) לתרץ זה בע"א ג"כ ועמש"ל (פרשה י"ז פסוק ג') בענין שירי הדם לר' נחמיה ובביאור דברי ר"א דמתניתין באיברי בע"מ לפו"ר נראה דלית לי' כלל ע"י תערובות ירצו מיהו במס' (יומא ס"ד א מבואר לפי הגמ' שלפנינו (שם) דאף ר"א דמתניתין ס"ל דרשא דע"י תערובות ירצו וצ"ל דס"ל להש"ס דאל"כ לא היה מיקל ר"א מדרבנן ע"י שקרב אחד מהם ועי' תוס' (זבחים ע"ד א') ד"ה, רב ולפי מש"ל בביאור הגמ' והברייתא דלעיל נראה לי דאי לא הוה ס"ל לר"א דרשא דע"י תערובות ירצו לא היה אומר במתניתין יקרבו אלא יעלו ורואין כו' באם לא קרב הבע"מ מקודם ולפי"ז נ"ל דס"ל לר"א דמתניתין דהא דאכשר רחמנא ע"י תערובות היינו שלא יקרבו מהן רק כשיעור הכשרין או בנפל לים כשיעור הפסולין או בשכבר הקריבו כשיעור הפסולין ובזה אזדא לה קושית התוס' (זבחים ע"ד א') ד"ה רב ע"ש ולפי"ז א"ש טעמא דלא התיר ר"א אלא שנים שנים כי היכי דלהוי בוודאי היתר בכל הקטרה ולפי כ"ז דהיינו מה"ת דאפילו ברוב היתר אי לאו טעמא דע"י תערובות ירצו אינו רשאי לכוין בכולם לשם הקרבה דמשום רובא א"א שהבלתי מצוה יתהוה מצוה כמו שכתבתי לעיל ואם כיון לשם ריצוי לא היה מועיל אבל משום ריבויא דע"י תערובות ירצו עולה לרצון ומכוין בכולן לשם קרבן כשכבר קרב כשיעור איברי הבע"מ שנתערבו כשיקטיר שנים שנים

(יא) על ירך וגו' צפונה קדשי קדשים שחיטתן בצפון (זבחים מ"ז א') ובכ"ד ומיהו צפון המזבח לצפון מקיר צפונו של המזבח עד כותל העזרה כנגד כל המזבח ממערב למזרח דר"י בר"י ר"א בר"ש מוסיף למערב עד סוף בין האולם ולמזבח רבי מוסיף למזרח מקום דריסת רגלי הכהנים ודריסת רגלי ישראל (שם כ' א') קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח ר' יוסי אומר כאלו נשחט בצפון ר"י בר"י אומר מחציו לדרום כדרום מחציו לצפון כצפון (זבחים נ"ח א') וע"ש דפלוגתייהו לאו משום מקום מזבח הוא ת"ר קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון עמד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשרה ואפילו לא הכניס ידו ואפילו עמד חוץ לעזרה ושחט ע"י סכין ארוך כשר (זבחים ל"א ב' ל"ב א') ועי' תוס' שם קיבל קבלתו פסולה הכניס ראשו ורובו כאלו נכנס כולו (שם כ"ו א') משא"כ בקדשים קלים דאם לא הכניס רק ראשו ורובו לפנים כאלו לא הכניס (שם) היה הקרבן בצפון ורגליו בדרום פסול (זבחים כ"ו א') והא דנקט שם פנים וחוץ נראה מרש"י ותוס' והרמב"ם שם דל"ד בחוץ לעזרה אלא ה"ה בקדשי קדשים חוץ לצפון וכהרמב"ם שם דפסול בדיעבד ודלא כרש"י ותוס' שם יצאו רגליו אחר שחיטה וקודם הקבלה עמש"ל פרשה וא"ו פסוק י"ט ד"ה בחצר אה"מ בעי מיניה אבוה דשמואל משמואל כו' תלה ושחט מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת בעינן שחיטה על ירך וליכא (שם) והיינו בקדשי קדשים אבל בקדשים קלים כשרה (שם) נתלה ושחט מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך נתלה וקיבל מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת אין דרך שירות בכך ואפילו בקדשים קלים פסול כדמסקינן שם תלה וקיבל מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך הכל שם

(יד) מן התורים וגו' תורין גדולים בני יונה קטנים והן ב' מינים (חולין כ"ב א') תחילת הציהוב שבזה ושבזה פסול (שם) תסיל פסול משום תורין וכשר משום בני יונה דאציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין ופסולין משום בני יונה (חולין ס"ב א') וע"ש אין תמות וזכרות בעופות (מנחות כ"ה א') ובכ"ד יכול אפי' מחוסר אבר ת"ל מן העוף (קדושין כ"ד) מחוסר אבר מבפנים עיין (בכורות ל"ט א') טריפה פסולה (זבחים ס"ט) במשנה נרבע פסול אף שאינם ברובע (זבחים פ"ה ב') הנרבע המוקצה הנעבד אתנן מחיר טומטום ואנדרוגינוס מטמאין בגדים בבית הבליעה במליקה ר"א מטהר בטומטום ואנדרוגינוס (יבמות פ"ג ב') ועיין (זבחים פ"ה ב') ענין טומאה זו להלן פרשה י"ז פסוק ט"ז ע"ש תורין שלא הגיע זמנן ב"י שעבר זמנן חסרין אבר מטמאין בבית הבליעה (זבחים ס"ח ב') והיינו אף שנפסלה אחר שהוקדשה עי' (נדה מ"א ב') ומש"ל ספר שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ז מלק ונמצאה טריפה רמ"א אינה מטמאה רי"א מטמאה (שם ס"ט)

(טו) והקריבו הכהן גו' עלה בכבש ופנה לסובב דרך כבש קטן שהיה שם בא לו לקרן דרומית מזרחית שקרובה לבית הדשן להשליך לשם מוראתה (זבחים ס"ד ב') וכשהיא רבה בשם בקרן מערבית דרומית (שם ס"ג א') ונראה דבכל מקום כשרה למליקה כמו בחטאת שם

שס ומלק גו' בעצמו של כהן היינו בצפרנו ולא בסכין (שם ס"ה א') יכול ימלקנו בסכין כו' היה מולק את ראשה ממול ערפה שם (ס"ד ב') אמר רב כהנא מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה סבר ר' אבין למימר מוליך ומביא לא א"ל ר' ירמיה כ"ש מוליך ומביא ומאי זו היא מצותה אימא אף זו היא מצותה (חולין כ"א) ואינו חושש לעיקור. סימנים (שם ושם ב') וחותך שדרה ומפרקת היינו חוט השדרה ועצם המפרקת בלא רוב בשר דאל"כ ה"ל נבלה מחיים מקמי מליקה (שם כ' ב' כ"א א' זבחים ס"ה ב') בחטאת וה"ה בעולה ואח"כ חותך במליקה רוב שנים לר"א בר"ש דווקא רוב ולא כל השנים וכל השנים דווקא לרבנן (חולין כ"א א' כ"ב א') הא דכל השנים אסור לר"א בר"ש היינו רק קודם המיצוי אבל אח"כ וודאי אין קפידא עי' פוס' (חולין שם זבחים