באר היטב (עה"ת) כו

אף עצים ואש משל ציבור דברי ר"א בר"ש ר"א בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט מ"ב א"ב חדתי (מנחות כ"ב א') דין עריכת העצים והצהח אליתא עמש"ל פרשה וא"ו: (ח) וערכו גו'. מה דם בזריקה אף אברים בזריקה (זבחים ס"ב ב') ופלוגתא דתנאי שם אי עומד בצד המערכה וזורק או עומד בסוף הכבש וזורק משום דצריך שיהיה אויר קרקע מפסקת דאויר יש בין כבש למזבח (זבחים שם) כמוש"ל בפסוק ה' ד"ה על המזבח כיצד עושין אחר הנתוח מעלין האברים לכבש ונתנום מחצי כבש ולמטה במערבו ומלחום שמה (מס' תמיד פ"א מנחות כ"א ב') ואח"כ מעלן או לסוף הכבש למ"ד מכבש הוא זורק או לצד המערכה למ"ד עומד בצד המערכה וזורקן על העצים כדלעיל ואח"כ חוזר ועורכן על האש לשון הרמב"ם מהספרא

(ט) וקרבו וכרעיו ירחץ במים הכרס והקרבים לא היו מדיחין יחד ועי' מזה במס' (תמיד פ"ד) במים ולא ביין ולא במזוג אבל כל המימות כשרין (זבחים כ"ב): שם והקטיר הכהן פשוט דאם נטמא ונפסל הבשר יצא ידי נדרו (עי' זבחים ק"ד מנחות מ"ו פסחים כיצד צולין) בכ"ד הקטר חלבים ואברים כל הלילה (ריש מס' ברכות) עד עלות עמוד השחר שם ועי' (חגיגה יו"ד ב') עה"ש היינו האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השחר רמב"ם בפי' המשנה דפ"ק דברכות וכמה הוא קודם הזריחה ועי' פסחים צ"ד א') ומש"ש ומש"ל פרשה י"א פסוק כ"ה ד"ה יטמא עה"ע וזריזין מקדימין (פסחים ז' א' יומא כ"ח ב') אי מהני הלנה בראשו של מזבח פלוגתא דאמוראי (זבחים פ"ז א') ואע"ג דלן אם עלה וודאי לא ירד אע"ג דלן למטה כדאיתא (זבחים פ"ד) מ"מ נ"מ בירדו אם יעלו אברים שפקעו מע"ג המזבח קודם חצות יחזיר לאחר חצות לא יחזיר (זבחים פ"ו א') ומוקמינן שם פלוגתייהו בשרירי ועי' מש"ל פרשה ה' פסוק ט"ו ובספר שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ז דין אברים ופדרים שעלו ולא נתעכלו עי' מש"ל פרשה ו' פסוק ג' לא העלן עד עלות עמוד השחר נפסלו ושורפן אבית הדשן שהיה בהר הבית כמו שיתבאר להלן פרשה ד' פסוק ל"ב צלאן והעלן אין בהם משום ריח ניחוח (זבחים ע"ו ב') ועי' מש"ל פסוק ה' ד"ה ושחט

שם את הכל הלב קורע ומוציא את דמו בשעת נתוח (מס' תמיד פ"ז) הובא לעיל גיד הנשה חולצו בראשו של מזבח לתפוח הדשן שהיה על המזבח (חולין צ"ב) וע"ש א' פלוגתא דאמוראי בזה תניא את הכל לרבות העצמות הגידין הקרנים והטלפים ואפי' פירשו ואלא מה אני מקיים ועשית גו' הבשר והדם (דברים י"ט) לומר לך עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות רבי אומר כו' מחוברין יעלו פירשו אפילו הן בראשו של מזבח ירדו (זבחים פ"ו א') ועי' מש"ל בדיני מעילה אכל בשר עולה לוקה (מכות י"ז ב' י"ח א' ב') וכתב המ"ל בהל' מעילה פ"א ה"ג דפשוט דשיעור אכילה בכזית ואם היה בו שוה פרוטה לוקה

ג"כ משום מעילה ואם היה בו ש"פ ולא היה בו כזית לוקה משום מעילה לבד: שם המזבחה פלוגתא דתנאי (זבחים נ"ט א') אם כל החצר כולו נתקדש בימי שלמה להקטרה מיהו זריקת דם לכו"ע מזבח דווקא (שם) אברי חטאת שנתערבו באברי עולה רא"א יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת למעלה כאלו הן עצים (זבחים ע"ז א') ומפרשינן שם בגמ' דיליף משאור ודבש דלריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים ופשוט דהיינו אף ברוב אברי חטאת או במחצה ע"מ דאל"כ מה"ת וודאי בטל ברובא לרבנן דר"י ואפילו לר' יהודה דמין במינו במשהו צ"ע ביבש ביבש כמו"ש התוס' (זבחים ע"ג א') ד"ה ר"י אומר ובמס' (מנחות כ"ב ב') ע"ש וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה (זבחים ע"ז ב') במשנה דס"ל מיעט רחמנא בשאור ודבש אותם איתם אתה מעלה לשם עצים אבל מידי אחרינא לא (שם) אברין באברין בע"מ רא"א אם קרב ראש אחד יקריבו כל הראשים (שם ב') ומפרשינן (זבחים ע"ד א') דס"ל דאפי' שחוטין אין נדחין אבל למ"ד שחוטין נדחין לא יקריבו לכתחילה מיהו אם עבר ונתן נ"ל דעולין לרצון דכ"ז שיכולין ליקרב ע"י כהן שאינו נמלך לא חשוב דחוי גמור לענין דיעבד רק לענין לכתחילה כמו"ש (זבחים ע"ח ב') ד"ה אם לא נמלך ונתן כשר ע"ש ומש"ל פרשה ה' פסוק ל' בדיני תערובות דמים ויש נ"מ לדינא בזה בזרק הדם אחר שנאבדו האימורין ואחר שנעשה התערובות והקריב אח"כ התערובות למ"ד אם אין בשר אין דם ומשמע להדיא דאף ר"א מודה דבע"מ לא יעלו לשם עצים דאינו מכשיר בזה רק בקרב אחד מהם אר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים (שם בגמ') והפי' לגי' הרמב"ם שהקריבו שנים שנים היינו שנים שנים ממיני האברין שנתערבו ולפי הגי' שלפנינו היינו להקריב שנים שנים ולפו"ר נראה שדין זה אינו מה"ת דה"ד בתערובות דחד בתרי הא בטל מה"ת ואי בתערובות דחד בחד כי נפל חד הא ליכא לאקרובי רק חד וכן בתערובות דמחצה ע"מ כי נפל כשיעור הפסולין כי מקריב אח"כ הא ליכא וודאי היתר והנ"ע לפענ"ד בזה יתבאר בסו"ד בזה ובגמ' (שם א') איתא מתניתין דלא כהאי תנא דתניא אמר ר' יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקריבו ברובע ונרבע שלא יקריבו על מה נחלקו על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי עולה בע"מ שרא"א יקריבו ורואה אני איברי בע"מ למעלה כאלו הן עצים וחכ"א לא יקריבו ופרכינן (שם) ור"א מ"ש רובע ונרבע דלא חזו בע"מ נמי לא חזו ומסקינן מיעט רחמנא מום בם לא ירצו הא ע"י תערובות ירצו ורבנן מום בם לא ירצו הא עבר מום ירצו ור"א מבם בהם ורבנן בם בהם לא דרשי א"ה רואה אני כו' הא רחמנא אכשרי' לדבריהם דרבנן קא"ל לדידי רחמנא אכשרי' לדידכו אודו לי בשר בע"מ כעצים דמי מידי דהוה אבשר חטאת ורבנן הני מאיסי התם לא מאיסי ובביאור זה עי' תוס' שדבריהם דחוקין למאד והנ"ל לפיענ"ד דצ"ל בברייתא לא נחלקו כו' על איברי חטאת שנתערבו באיברי