באר היטב (עה"ת) רסח

ולא מצינו כרת במקלל אביו ואמו בלא עדים והתראה ועי' ריש מס' כריתות המקלל לאחר מיתה חייב (סנהדרין פ"ה ב') המקלל לאביו ואמו רשעים היה פטור ובמכה פלוגתא שם

(י) ואיש אשר ינאף את אשת איש גו' מות יומת גו' מיתתן בחנק (סנהדרין פ"ד ב') ת"ר איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן אשת רעהו פרט לאשת עובד כוכבים ויתבאר להלן מות יומת בחנק (שם נ"ב ב') טעמא דבחנק או משום שהיא קלה או משום דכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק (שם) פרט לקטן עמש"ל פ' י"ח פסוק וא"ו בעי ר"ל מהו שמייעד אדם לבנו קטן כו' אר"ז ת"ש א"י את אשת איש פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד א"כ מצינו אישות לקטן אלא מאי אינו מייעד אמאי קא ממעט ליה קרא תפשוט מיניה דמייעד א"ר אשי הכא ביבם בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזיא ליה מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזיא ליה וביאתו ביאה הבא עליה מתחייב בא"א קמ"ל (קדושין י"ט א') וכתבו התוס' דהא דתנן (נדה מ"ה א') בן ט' שבא על יבמתו קנאה אין זה מה"ת כדאיתא (יבמות צ"ז ב') עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול פרט לאשת עובד כוכבים היינו עובדי כוכבים ממש שנשותיהן היו מופקרות לכל ועי' (סנהדרין פ"ב א') ועי' (ל"ו ב') מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה היה מושך אצלו וזה מישך אצלו עד שנפשו יוצאת (סנהדרין נ"כ ב')

(יא) ואיש אשר ישכב את אשת אביו גו' מות יומתו גו' דמיהם בם בסקילה ילפינן בגזרה שוה מאוב וידעוני (סנהדרין נ"ג א' במשנה נ"ד א' בגמ') וחייב עליה בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו (שם נ"ד א') ע"ש: (יב) ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו גו' דמיהם בם בסקילה כנ"ל (שם נ"ג א') בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו (שם נ"ג ב'): (יג) ואיש אשר ישכב את זכר גו' דמיהם בם כבר נתבאר דכל דמיהם בם בסקילה ועמש"ל בסדר אחרי מות פרשה י"ח פסוק כ"ב

(יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה גו' עמש"ל פ' י"ח פסוק י"ז ת"ר אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי ר' ישמעאל רעק"א אותו ואת שתיהן מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין א"ב ר"י סבר אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ואם חמותו מדרשא אתיא רע"ק סבר אותו ואתהן אותו. ואת שתיהן ואם חמותו הכא כתיבא רבא אמר חמותו לאחר מיתה א"ב רי"ס חמותו לאחר מיתה בשריפה ורע"ק סבר איסורא בעלמא ויש להעיר בזה א) הרמב"ם כתב דמ"מ חייב כרת וכמה מפרשים ס"ל דכרת ג"כ ליכא ב) הרמב"ם כתב דה"ה בבת אשתו ובת בנה ובת בתה דהא לא ידעינן שריפה באלו רק מאשה ואמה וגם בזה נחלקו המפרשים מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שיפתח את פיו ומדליק הפתילה וזורק לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו ר' יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתי ומדליק כו' א"ר אלעזר בר צדוק מעשה בבת כהן אחת שזנתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה א"ל מפני שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי (סנהדרין נ"ב א') מאי סקילה א"ר מתנה פתילה של אבר מנלן אתיא שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים רא"א אתיא שריפה שריפה מבני אהרן כו' ונילף מפרים הנשרפין כו' אר"נ אמר רבה בר אבהו ואהבת לרעך ברור לו מיתה יפה (שם) ופי' באש היינו כמו עם אש ולא בתוך אש

(טו טז) ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה גו' ואשה אשר תקרב אל כל בהמה גו' עמש"ל פ' י"ח פסוק כ"ג הבא על הזכר ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה בסקילה (סנהדרין נ"ד א' במשנה) וכבר כתבתי לעיל שם דאיש הנרבע לבהמה זכר ג"כ בכלל איסור זה הבהמה ג"כ בסקילה (שם נ"ד א' במשנה) שהרי על שניהם הוא אומר דמיהם בם ונידונית ג"כ בסנהדרין כמו האדם ריש מס' סנהדרין במשנה ושם ט"ו א' אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא לפי שבאתה לאדם תקלה ע"י כו' דבר אחר שלא הא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פ' ע"י (שם נ"ד א') בן ט' שנים ויום א' שרבע בהמה אעפ"י שהוא פטור הבהמה נסקלת בת ג' שנים ויום א' שנרבעה לבהמה אעפ"י שהיא פטורה הבהמה חייבת (שם נ"ה ב') בקצת אריכות כותי שרבע בהמה דאיכא תקלה בלא קלון וישראל שרבע בהמה בשוגג דאיכא קלון בלא תקלה בעי' בגמ' (שם נ"ה א' ב') אם הבהמה נסקלת ומוכח שם דחדא מינייהו וודאי לחיובא רובע ונרבע עפ"י עד א' או עפ"י בעלים לא היו נהרגים ובספרי עוד"ד במס' (ב"ק מ"א ב') העליתי דאף כשהבעלים הם שנים אי ע"י צירוף עד א' ג"כ אינו נהרג דאדם קרוב אצל ממינו והא דאמרינן (סנהדרין יו"ד א') אדם קרוב אצל ממונו אצל אשתו לא אמרינן היינו כהראב"ד דמשום זה חלה עדותו גם על אשתו ושירו ואמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מיהו פסולין לגבוה (בכורות מ"א א' תמורה כ"ח) ועי' (קדושין ס"ו א') ומוכח שם וכן מוכח זבחים ר"פ כל הזבחים (קדושין ס"ו א') דמותרין להדיוט ואי נאסרין בהנאה ע"י גמר דין כמו שור הנסקל עי' תוס' (זבחים ע"א א') ד"ה ברובע ונרבע (כריתות כ"ד א') ד"ה דא"ל נרבע שורו וע' (תמורה כ"ח א') דאיתא שם דשניהם פסולין לאכילה דמשמע דבהנאה לא מתסר מיהו י"ל דהתם קודם גמ"ד איירי כמו בעד א'