באר היטב (עה"ת) רסז

מתחזי ב"ד רוצחין אי נמי כי היכי דתהוי לי' הצלה פי' שמא בתוך כך ימצא מי שילמד עליו זכות (שם) פי' חוץ לנ"מ היינו בירושלים ובכל העיירות היתה בית הסקילה חוץ לעיר (רש"י ותוס' שם) א"ר הונא פשיטא לי אחד אבן שנסקל בה וא' עץ שנתלה בה וא' סייף שנהרג בו וא' סודר שנחנק בו כולן משל ציבור מ"ט דמדידי' לא אמרינן] ליה זיל וליתיה ולקטל נפשי' בעי ר"ה כו' (סנהדרין מ"ג א') היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה כו' שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב כו' ואם א"י להתוודות אומרין לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ר' יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה א"ל א"כ יהיה כל אחד אומר כן כדי לנקות עצמו (שם מ"ג ב') במשנה ובגמ' (שם מ"ד ב') איתא וינקו עצמן ומתרצינן כדי שלא להוציא לעז על ב"ד והעדים. ת"ר מעשה באדם אחד שיצא ליהרג אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם אין בי עון זה תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וב"ד וכל ישראל מנוקין והעדים לא תהא להם מחילה לעולם וכששמעו חכמים בדבר אמרו להחזירו א"א שכבר נגזרה גזרה אלא יהרג ויהיה הקולר תלוי בצואר העדים פשיטא כל כמיני' ל"צ דקא הדרי בהו סהדי וכי הדרי בהו מאי הוה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ל"צ דאע"ג דקא יהבי טעמא למלתייהו כי ההיא מעשה דבעי מיכסי (שם) הפוסקים הוכיחו מזה דלא מהני אמתלא לעדים שחזרו בהם וצע"ג לפי ענ"ד דהא הכא לא אמרו רק מפני שכבר נגזרה גזרה משמע אבל קודם גמ"ד לא היו גומרין דינו מעשה דבעי מיכסי הובא בפירש"י מהירושלמי ועפ"י המבואר שם אותו אדם הי' בנו של שמעון בן שטח אמר רב חסדא היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו עליו שנאמר תנו שכר גו' ותניא נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן לא התנדבו כו' הא וודאי מסתברא משל ציבור הוא דכתיב תנו מדידהו (שם מ"ג א') ומסתברא שהיו משקין אותו אחר הווידוי היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו האיש היו מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומלאחרי' דברי ר' יהודה וחכ"א האיש היה נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה (שם מ"ד ב') מ"ט דרבנן אמר קרא ורגמו אותו כו' אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה ור' יהודה אומר אותו בלא כסותו ל"ש איש ול"ש אשה (שם מ"ה א') ומסקינן שם דמ"ס בזיוני דאינש עדיפא לי' מניחא דגופי' דעדיף לי' ליהרג ערום דהכי מיית יותר מהרה ומ"ס ניחא דגופי' עדיף ליה מבזיוני. בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים היה דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו ואם מת בה יצא וא"ל השני נוטל את האבן ונותנו על לבו אם מת בה יצא וא"ל רגימתו בכל ישראל שנאמר יד העדים גו' (שם מ"ה א') תנא וקומה שלו הרי כאן שלש ומי בעינן כולי האי ורמינהו מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אר"נ אמר רבה בר אבהו א"ק ואהבת לרעך גו' ברור לו מיתה יפה א"ה ליגבה טפי משום דמנוול שם בגמ' וע"ש ת"ר מנין שבדחי' ת"ל ירה (שמות י"ט) ומנין שבסקילה ת"ל סקול ומנין שבסקילה ובדחיה ת"ל סקול גו' או ירה ומנין שאף לדורות כן ת"ל סקול יסקל (שם) פי' ירה יירה יושלך מההר למטה ויהרג בזה ומדכתיב סקול יסקל אלמא שמיתתו בסקיל' בידי שמים הרי שהסקילה וההשלכה שוין רשב"א אומר אבן הי' שם משא שני ב"א כו' מדלי לה בהדי חברי' ושדי לה איהו כי היכי דתיתי מרזיא (שם ב') והא תניא אחד אבן שנסקל בה והעץ שנתלה בה ואחד סייף שנהרג עמו וא' סודר שנחנק בו כולן נקברין עמו ל"צ דמתקני ומייתי אחריני חילופייהו נקברין עמו והתניא אין נקברין עמו מאי עמו עמו בתפיסתו (שם) פירש"י בתוך ד' אמותיו נקטעה יד העדים כו' (שם) ויתבאר בספר דברים פרשה כ"א כל הנסקלין נתלין (שם) יתבאר בסדר דברים שם. לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לב"ד אחת לנהרגין ונחנקין ואחת לנסקלין ונשרפין נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן והקרובין באין ושואלין בשלום הדיינין ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב (שם מ"ו א' ב') רמז לקבורה מה"ת מנין ת"ל כי קבור תקברנו גו' (שם) נפלים חייבין בקבורה עי' (נדה נ"ו ב' נ"ז א') ומשמע שם דהיינו אף שנולדו מתים ולא כלו להם חדשיהם ועי' (סנהדרין מ"ת א') דרשב"ג ס"ל דאין לנפלים תפיסת הקבר האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד (ערכין ז' א') אר"י א"ש האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הולד תחילה כדי שלא תבוא לידי נוול שם בגמ' ועי' (בכורות) נ"ז א') במשנה ומ"ש בזה בספרי עוד"ד

(ו) והנפש אשר תפנה אל האובות גו' והכרתי אותו וגו' היינו בלא עדים והתראה אבל בעדים והתראה בהקילה להלן פרשה כ' פסוק כ"א (סנהדרין ס"ה א') ועמש"ל פרשה י"ט פסוק ל"א ומש"ל פרשה ד' פסוק ב' ד"ה מכל מצות ה': שו (ט) כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו' המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קללם בכינוי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין (סנהדרין ס"ו א') במשנה ועמש"ל פרשה י"ט פסוק י"ד ד"ה ל"ת חרש ת"ר איש איש כו' לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס א"י את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו ולא אמו אמו ולא אביו אלמוד לומר אביו ואמו קלל גו' אביו קלל אמו קלל כלומר לכך סמך הכתוב אביו לקללה שלפניו ואמו לקללה שלאחריה לומר לך או אביו או אמו דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב יחדו מות יומת בסקילה (סנהדרין ס"ו א') ו ככי