באר היטב (עה"ת) רסה

רק בדיעבד תני קידש בלשון דיעבד אבל באמת אף לכתחילה שרי לקדש ולקנות כל דבר כשעבר ומכר ורק לכתחילה אסור למכור מה"ת כדמוכח (פסחים כ"א ב') דמכירה והנאה מגוף איסור שוה אבל בדיעבד המעות מותרין אף להמחליף עצמו ואין זה נראה כלל דא"כ מאי קמ"ל לענין קדושין ואע"ג דלהלן שם מייתי ברייתא המקדש בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה בש"א הרי זו מקודשת ומוקמינן לה בשוחט טריפה דר"ש אמר שם בהדיא דמותר בהנאה י"ל דהתם נקט קדושין משום רבנן דפליגי עלי' דר"ש אף בקדושין ועי' תוס' (חולין ד' ב') שהוכיחו כן מהא דנדרים מ"ז ב' ועי' תוס' (פסחים כ"א ב') ד"ה עבר זמנו אלא שיש לעיין באיסור זה אי היינו מה"ת והא דעוברי עבירה מחליפין חמצן אחה"פ (חונין שם) משום דמ"מ אכילה חמורה להו או דרק מדרבנן אסור והנה אם נאמר דמה"ת אסורין צ"ל בהא דקידשה בדמיהן ה"ז מקודשת דרק בתר דידה אזלינן וכיון דלגבי דידה ה"ל ממון מקודשת ואע"ג דבנטל פרוטה של הפקר בפירוש ע"מ שלא לקנותה וקידש בזה פשוט דאינה מקודשת שאני הכא דמשום איסור הנאה לא פקע תורת בעלים כמוש"ש בספרי עוד"ד (פסחים ו' ב') ד"ה וכי משכח לה כו' מיהו אי הוה אזלינן גם בחר דידי' כיון דגבי דידי' ל"ח ממון אינה מקודשת אבל אם נאמר דאיסור זה דלגבי המוכר אינו רק מדרבנן י"ל דגם בתר דידי' אזלינן אלא דמשום איסורא דרבנן לא פקע תורת ממון מזה גבי בעלים ושאני מחמץ דרבנן דא"ח לקדושין דלא חזי לשום ישראל ועי' (קדושין ז' ב') דמספקא שם אי בתר נותן ומקבל אזלינן להקל והנ"ל בספק זה דלרבא דס"ל תמורה ה' א' הובא לעיל פרשה י"ח פ' ט"ו ע"ש כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ודאי צ"ל דחליפי איסורי הנאה אינן אסורין אף להמחניף עצמו רק מדרבנן ובאיסור דרבנן לכו"ע אי עביד מהני ורק לאביי יש לדון בזה והא דלא אמרינן תמורה שם דאיכא בינייהו הא מלתא י"ל משום דאף לאביי לא פסיקא מלתא ובזה פירשתי הסוגיא דנדרים מ"ז דרבא הוכיח שם לטעמי' דחליפי איסורי הנאה אינם אסורין אף להמחליף עצמו רק מדרבנן ודחי ליה דלמא אי עביד מהני ורק בתר דידה אזלינן ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה והא דאין האשה אסורה לו משום חליפי חליפין י"ל דחליפי חליפין קיל מחליפין ועוי"ל דאשה ל"ד לחליפי חליפין דעלמא כמו"ש התוס' (עבודת כוכבים נ"ד ב' חולין ד' ב') ועונ"ל לחלק דבאשה עיקר ההנאה היא מה שנתקדשה לו וזה א"א לתקן דהא מקודשת וקיימא והא דאינה מקודשת משום דחזי ליהנות שלא כדרך הנאתן או באפרן עי' קדושין תוס' שם עבודת כוכבים ס"ב א' די"ל בלא שוה פרוטה בכה"ג וגם אתי שפיר בלא"ה ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה י) איסורי הנאה אי מותר ליתן לפני בהמת הפקר עי' ירושלמי פסחים רפ"ב ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה והעליתי לעיקר להתיר ורק בחמץ למ"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה הוא דמספקינן שם וביארתי שם הכל על נכון אוכלין איסורי הנאה שנפסלו מאכילת אדם הותרו לאכילה כמו שמצינו בתקרובות עבודת כוכבים דנט"ל מותר כדאיתא עבודת כוכבים ס"ה ב' ואע"ג דאיסור דתקרובות הוא משום דאתקש לקדשים כדאיתא עבודת כוכבים כ"ט ולא אפקי' רחמנא בלשון אכילה ולענין איסור ההנאה עי' מ"ש בספרי עוד"ד עבודת כוכבים ס"ח א' ועי' מ"ל בהל' אבל פי"ד הל' כ"א ועי' מש"ל פ' ג' בעיקר ענין זה הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים כו' וא"צ להרים (ערלה פ"א מ"א) וכתבו התוס' (ב"מ נ"ג א') ובכ"ד דאין זה רק מדרבנן אבל מה"ת דינה ככל האיסורין והיינו במין במינו אבל באינו מינו הדין כמו בכל האיסורין אף מדרבנן עי' ערלה שם ודין המחמץ והמתבל עי' ג"כ שם ויתבאר במהדורא תנינא בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור (ערלה פ"א מ"ה) פי' שנפסקה מזקנה ושנות ערלה מתחילין משעה שנפסקה כנ"ל ואם התוס' הוא יותר מא' במאתים הכל אסור א"ר אבהו אר"י ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אפילו הוסיפה במאתים אסור (מנחות ס"ט ב') שעיקר הפרי אינו בטל וצ"ע אי היינו מה"ת והסוגיא דמנחות שם עמוקה וצע"ג

(כד) ובשנה הרביעית גו' נטע רבעי אסור באכילה שלא בירושלים אלא שניתר ע"י פדיון אף בחוץ לירושלים כדכתיב (דברים כ') אשר נטע כרם ולא חללו (מס' מע"ש פ"ה מ"ב) כרם רבעי בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו בש"א יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמן ובה"א כולו לגת (שם מ"ג) החילול הוא עפ"י שלשה בקיאין בשומא בניכוי הוצאות עבודתו ושמירתו (שם מ"ד) בשינוי לשון כרם רבעי נוהג בו שביעית כדמוכח (שם מ"ה) ועי' תוס' (ב"ק ס"ט א') אי מהני פדיון במחובר לקרקע עי' תוס' שם ובשארי כל הענינים נטע רבעי כמע"ש ויתבאר בהל' מע"ש דין נטע רבעי בחו"ל ובשארי אילנות בזולת גפנים נתבאר בתחילת דיני ערלה

(כו) לא תאכלו על הדם מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בל"ת ת"ל ל"ת עה"ד דבר אחר לא תאכלו עה"ד לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק ר"ד אומר מנין שאין מברין על הרוגי ב"ד ת"ל ל"ת עה"ד רעק"א מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שלא היו טועמין כלום כל אותו היום ת"ל ל"ת עה"ד אר"י אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת"ל ל"ת עה"ד ואמר ר' אבין ב"ח ואיתימא ר' אבין בר כהנא על כלם לא היה לוקה משום דה"ל לאו שבכללות (סנהדרין ס"ג א'): שם לא תנחשו ולא תעוננו: ת"ר מעונן רש"א זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכ"א זה האוחז את העינים אבל לשארי תנאי האוחז את העינים פטור (שם ס"ז א') רעק"א זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח למודי ערבי שביעיות חיטין יפות עיקורי קטניות מהיות רעות (סנהדרין ס"ה ב') אמר אביי הלכות כשפים שנכתב בספר שמות פרשה כ"ב דברים כ' כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל