באר היטב (עה"ת) רסד

היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד (תרומות פי"א מ"ג) פי' שאין לוקין משום ערלה על המשקה היוצא מן הפירות רק על המשקין היוצא מן הזיתים וענבים אבל אשארי משקין לא משום דלא הוה רק זיעה בעלמא (פסחים כ"ד ב' חולין ק"כ ב') וע"ה מ"ש מזה לעיל (פרשה י"א פסוק ב') נידון ציר דבשר טמא ואסור העלים והלולבים ומי גפנים פי' עצי הגפנים וסמדר מותרים בערלה וברבעי כו' ר' יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהיא פרי (ערלה פ"א מ"ז) א"ר אסי הוא בוסר הוא גרוע כו' שיעירו כפול הלבן (ברכות ל"ו ב') בוסר לכו"ע הוה פרי (ברכות שם) ענקיקלות והחרצנים והזגים והתמד שלהם קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין אסורין בערלה כו' ומותרין ברבעי והנובלות כולן אסורין שם מ"ח) דה"ל שומר וטפל לפרי ורחמנא אמר וערלתם גו' את פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי (ברכות ל"ו ב') הצלף ב"ש ספוקי מספקא להו אי מין אילן הוא או מין ירק וב"ה ס"ל דמין אילן הוא וחייב בערלה (ברכות נ"ו ב') הצלף יש בו אביונות קפריסין ותמרות האביונות הן פירות הצלף ובקפריסין ותמרות אי הוה פרי או לא פלוגתא דר"א ורע"ק (מס' מעשרות פ"ד מ"י) הובא (ברכות שם) ולמ"ד דקפריסין ותמרות ל"ה פרי אי אסורין בערלה משום שומר לפרי תליא בפלוגתא דסמדר דלר"י דסמדר הוה פירי אסורין משום שומר ולרבנן דסמדר ל"ה פירי מותרין דהאי קפרס ליתיה בשעת גמר פירי ברכות שם ב') מתחלי דערלה פירש"י מתחני בתמרי בקפרס בצלף ודינם כדין הקפרס (ברכות שם) א"ר אבהו אר"י כל האיסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך אכילתן כי' למעוטי שאם אכל חלב חי שפטור איכא דאמרי א"ר אבהו אר"י כל האיסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן כו' למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שהוא פטיר וכ"ש אוכל חלב חי שהוא פטור (פסחים כ"ד ב') ולפו"ר מוכח מכאן דלכו"ע לוקין על ההנאה בכדרך הנאתן אבל קשה לי דגרסינן (פסחים מ"ג א') תניא שיאור ישרף ונותנו לכלבו והאוכלו בארבעים הא גופיא קשיא אמרת שיאור ישרף אלמא אסור בהנאה והדר תני ונותנו לפני כלבי כו' ה"ק שיאור ישרף דר"מ לר"מ דר"י לר' יהודה ונותנו לפני כלבו דר"מ לר' יהודה והאוכלו בארבעים אתאן לר"מ וקשה דהא למ"ד נוקשה אסור באכילה מה"ת מוכח (פסחים כ"ג ב') דאסור ג"כ בהנאה מה"ת דכיון דאתרבי לאכילה אתרבי להנאה כמו"ש התוס' שם ד"ה מאי בינייהו ומה שהקשו שם דא"כ כרת נמי ליחייב יש לתרץ כמו"ש בספרי עוד"ד ולא רציתי להאריך בזה ושיאיר היינו נוקשה כדמוכח (שם מ"ג א') וא"כ למה דחקו כ"כ בפי' הברייתא נימא דה"ק והנותנו לפני כלבו והאוכלו היה בארבעים ואתאן לר"מ דלקי בשיאור דילי' אאכילה ואהנאה וקמ"ל הנאה לרבותא דלקי ואכילה לרבותא דליכא בי' כרת ולפיכך נ"ל להוכיח מאותה הסוגיא כמו"ש הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פ"ח הל' ט"ז דלא היו לוקין על הנאה והטעם נ"ל כמו"ש המ"ל בהל' יסודי התורה פ"ה משום דאין הלאו מפורש ומצינו בכה"ג בחצי שיעור לר' יוחנן דאף דאסור מה"ת (יומא פ"ב א') הובא בסדר ויקרא מ"מ לא היה לוקה ובביאור הסוגיא דשם כ"ד ב' נ"ל דהא דאמרינן שם וכ"ש אוכל חלב חי שהוא פטור לאו היינו משום דיש להחמיר בהנאה שלא כדרך הנאתו יותר מבאכילה שלא כדרך אכילתו דוודאי נהפוך הוא דאכילה כתיב בפירוש והנאה לא כתיב מפורש אלא משום דא"א להקל בהנאה שלא כדרך הנאתו אם לא נקיל באכילה שלא כדרך אכילה דהא הנאה לא כתיב בהדיא ורק משום דע"י איזה ריבוי ה"ל בכלל אכילה מקילין בהנאה במה שמקילין באכילה הלכך כשאנו פוטרין בהנאה שלא כדרך הנאתו ממילא ידעינן דאוכל שלא כדרך אכילתו פטור והאי כ"ש היינו כמו פשיטא וממילא ולפי"ז נראה לי דל"ק ול"ב בהא פליגי ל"ק ס"ל דאהנאה לא הוי לקי כלל אף בכדרך הנאתו ולכך לא איירי רק באכילה והא"ד ס"ל דלוקין על ההנאה בכדרך הנאתו והסוגיא דשם מ"ג ב' ס"ל כל"ק דאין לוקין אהנאות וא"ת אי ליכא מלקות בהנאה א"כ מאי מקשינן במס' (ב"ק מ"א א') נכתוב לא יהנה הא כשיכתוב לא יהנה יהיה חייב מלקות י"ל דלפי סברת המקשה דשם דהאי לא יאכל לא אתי רק להנאה ה"ל הלאו מפורש ולקי ויש להעיר בזה א) בבשר וחלב דילפינן מחד לא תבשל דמיותר לאיסור נראה עפ"י הנ"ל דלקי וכן העלה המ"ל שם ב) אכל איסורי הנאה אינו חייב רק אחת כ"כ המ"ל שם והביא ראי' מהא דמכות כ"א ע"ש ג) לפי"ז דהנאה בכדרך הנאתו ל"ה רק כחצי שיעור באכילה א"כ נראה דלא כדרך הנאה מותר מה"ת ואינו אסור רק מדרבנן וכ"כ התוס' (שבועות כ"ג ב') ד"ה דמוקי ד) בע"ג כתב המ"ל שם מהא דעבודת כוכבים מ"ג דלכו"ע הוי לקי אהנאה וכ"כ התוס' (שם י"ב) בד"ה אלא ושם מ"ג ה) במ"ל שם הביא דלר"ש דס"ל כ"ש למכות הוי לקי אף שלא כדרך הנאתו וצ"ע ו) במעילה שלא כדרך הנאתה עי' תוס' (פסחים כ"ו א') ד"ה שאני היכל ו) נראה דשיעור הנאה שוה פרוטה כמו במעילה ח) איסורי הנאה ויש מהם שדינם בקבורה ויש מהם שדינם בשריפה והערלה בשריפה (תמורה ל"ג ב') ועי' תוס (סוכה ל"ה א') ד"ה לפי אי היינו מה"ת ויובא בסדר אמור בדיני אתרוג הנשרפין אפרן מותר ולפיכך הנקברין לא ישרפו ור' יהודה אומר אם רצה להחמיר לשרוף את הנקברים רשאי (שם ל"ד א דס"ל דגם הנשרפין אפרן מותר וגחלים חמירי מאפר עי' תוס' (פסחים כ"ו ב') ד"ה בשלה ועי' גמ' (מעילה ט' ב') ועי' גמ' (פסחים שם) מנידון שבח עצים בפת. ט) המקדש בערלה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן ה"ז מקודשת (קדושין נ"ו ב') מוכח מכאן דחליפי איסורי הנאה מותרין לאחרים מדמקודשת בדמיהן ורק חליפי ע"ג ושביעית אסורין מה"ת לכו"ע דתופסין דמיהן (עבודת כוכבים נ"ד ב') ונ"ל דאף מדרבנן מותרין לאחרים דאל"כ לא היתה מקודשת כדמוכח (פסחים ז' א') ע"ש ולענין המוכר דהיינו המחליף עצמו כתב הריטב"א בחידושיו דרק משום דתני מכרן דהיינו