באר היטב (עה"ת) כה

וקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד כנ"ל וכן מפורש במס' תמיד לענין קרבן תמיד היכי עביד רב אמר נותן וחוזר ונותן היינו פיסוק וד' מתנות ושמואל אמר מתנה אחת כמין גאם בכ"א מהב' קרנות (זבחים שם) ובקרבן תמיד איכא מ"ד דבמזרחית צפונית נותן מזרחה צפונית ובמערבית דרומית נותן שתי מתנות בפיסוק והיינו בתחלה מערבה ואח"כ נותן דרומה (יומא י"ד ב') וע"ש ט"ו ב' בש"א כל הנתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר ובחטאת שתי מתנות ובה"א אף חטאת נתנה במתנה אחת כיפר (זבחים ל"ו ב') ועי' מש"ל בעניני פיגול מתנה אי צריכה שיעור פלוגתא דתנאי (זבחים ע"ה א') שירי הדם הי' שופך על יסוד המזבח (זבחים נ"א א') והיינו יסוד דרומי כמו שמפורש בחטאת החיצונה (שם נ"ג א') ואית מ"ד שם דהיינו יסוד מערבי בענין שיריים אי מעכבי עמש"ל בדיני חטאת דכל שיריים דמזבח החיצון לכו"ע לא מעכבי (זבחים ל"ח ב') ובכ"ד (ושם קי"א א') שיריים אי בעי רצפה הייני שטח עליון של היסוד או דסגי ליתן על זוית ודופני המזבח למטה מחציו פלוגתא דאמוראי (זבחים פ"א א') נתן את הדם ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד נתן את הנתנין למטה למעלה ואת הנתנין למעלה למטה את הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים פסול ואין בו כרת (זבחים כ"ו) אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו מ"ס שלא במקומן כבמקומן דמי (שם ב') ופשוט ברש"י ותוס' שם דהיינו אף בעולה ועי' תוס' שם אי קאי ג"כ אנתן ע"ג הכבש או רק אהני דבתר הכי ומשמע דאנתנין בפנים שנתנן בחוץ ג"כ קאי ע"ש בתוס' ומוכח שם בגמ' ממתניתין דשם (נ"ב) דלדידי' צ"ל דפסול אינו עושה שיריים ור' יוחנן אמר שלא במקומן לאו כבמקומן דמי ולא נתכפרו בעלים (שם כ"ז א') ור"ל ס"ל כשמואל שם והא דמבעי לי' מר"י פסול מהו שיעשה שיריים כמוש"ל בד"ה והקריבו צ"ל דאבעי לי' לטעמי' דר"י ועי' תוס' (זבחים ל"ד א') דיה פסול מהו שיעשה שיריים אר"י ב"י אר"י הכל מודין בנתנין למעלה שנתנן למעלה למטה שנתנן למטה שלא למצותן לא יאספנו לא נחלקו אנא בניתנין למעלה שנתנן למטה למטה שנתנן למעלה שרי"א לא יאספנו ור"ש אומר יאספנו ור"ח אמר אבימי ה"מ בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו וכ"ש בניתנין למעלה שנתנן למטה הואיל ודמים העליונים למטה הן באין לא נחלקו אלא בניתנין לפנים שנתנן בחוץ בחוץ שנתנן לפנים (שם כ"ז א'

ב'

) (ו) והפשיט גו' ונתח אותה לנתחיה' לנתחיה ולא נתחי' לנתחים (חולין י' א') הפשט ונתוח כשרים בזר (יומא כ"ו ב') אין הפשט קודם זריקה (זבחים ק"ג ב') מיהו בדיעבד ליכא פסולה שם ושם (ק"ד א') תחלת ההפשט מהרגל תמיד פ"ד ומשמע דהיינו מרגל הימין היה מפשיט ויורד היינו לצד הראש עד שמגיע לחזה חתך את הראש היינו בלי הפשט דהראש אינו בכלל הפשט (חולין כ"ז א') חתך ד' הכרעים השנים להפשיט קרע את הלב והוציא את דמו (שם) וצ"ע איך היה מגיע להלב אם ע"י פתיחת הגוף למעלה מהחזה דהא החזה לא היה חותך כדלהלן או דרך הצואר חתך שתי הידים חתך רגל הימיני וב' ביצים עמה שהכיס הוא מהעור שניטל ע"י הפשט קרעו ומצא את הכל גלוי לפניו נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלה הכרס והקרבים נתן להדיחם כדלהלן הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ומניחם במקומם נוקב את החזה היינו שמפריד החזה מהדפנות והצלעות והחזה עצמה היא כעין עצמות בלתי קשות עם בשר ושומן חתך דופן הימיני וכיצד חותכו מניח ב' צלעות של צד הראש ונ"ל דהיינו צלע א' שמתוך החוליא הראשונה מהי"ח חוליות וצלע א' למטה ממנה לצד הראש שיוצאת מהכתף ואינה מגעת לחוליא ושתי צלעות דקות לצד הרגלים וחותך את שביניהם היינו י"א צלעות גדולות וצלע אחת קטנה ולא היה נוטל עמהן מהשדרה כלום והכבד תלוי בה אח"כ חתך את הגרה היינו הצואר עם ב' צלעות מכאן וב' צלעות מכאן הקנה הלב והריאה תלויין בה אחר כך חתך את הדופן השמאלי היינו ג"כ י"א צלעות גדולות וצלע א' קטנה שכנגד הצלעות של דופן הימיני עם השדרה והטחול תלוי בה חתך את העוקץ מרגל השמאלי העוקץ הוא העצם הארוך שמחובר לחוליא האחרונה מהי"ח חוליות וחוט השדרה מתפשט בו ולכ"א מב' צדדיו מחובר עצם א' ארוך אשר בו האסיתא אשר הבוכנא דהיינו קצה עצם הראשון מהרגל תחובה שם והעצם האמצעי נקרא בלשון הגמ' קליבוסת והיינו הענקא עיין (חולין צ"ג א' זבחים י"ח ב') פירש"י שם ועיין רש"י שבת (קנ"ב א') ד"ה זו קליבוסת ועמש"ל פרשה ג' פסוק ג' וג' חוליות בלי עצמות עליו ועליהן ב' חוליות עם עצמות קטנות לכ"א מהן מכאן ומכאן האליה ואצבע הכבד וב' כליות עמו וצ"ע בחצר הכבד שהוא המפסיק בין הב"מ להריאה אם נשאר אצל הכבד או אצל אצבע הכבד או אצל הריאה ונשאר הרגל השמאלי יחידי (מס' תמיד פ"ד) קרבן יחיד קרב בלי פייס ואף בכהן יחידי (יומא כ"ו ב') וקרבן ציבור היה קרב ע"י פייס לכל בני בית האב שבאותו היום וע"י כמה כהנים כמו שמפורש במס' (תמיד שם יומא שם) וכיצד הוא קרב פי' איך מוליכין אותו בן עזאי אומר משום ר"י דרך הילוכו כיצד הראש והרגל החזה והגרה שתי הידים שתי דפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר דרך הפשטו הראש והרגל העוקץ והרגל וב' דפנות ושתי הידים החזה והגרה רעק"א דרך נתוחו הראש והרגל ושתי הידים החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל ריה"ג אומר דרך עילויו הראש והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות והעוקץ והרגל ושתי הידים (יומא כ"ו ב') ומשמע שם ושם כ"ז ב' דהיינו רק בקרבן ציבור ונתח אותה יכול אף הפסולה ת"ל אותה ולא פסולה (זבחים פ"ה א') ומוכח שם דאף הפשט אינה צריכה והיינו בעלתה בפסול דאם עלו לא ירדו כדאיתא שם ואם היה לה שעת הכושר להפשט צריכה הפשט ונתוח לר"א בר"ש ועיין להלן פרשה ז' פסוק ח'

(ז) ונתנו וגו' אעפ"י שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט (יומא כ"א ב') מה מזבח משל ציבור