באר היטב (עה"ת) רנט

פליגי בידיעה שלאחר המעשים אי מחלקת לחטאות ומספקינן שם בגמ' אי בקודם הפרשה פליגי או דלאחר הפרשה פליגי והיינו אי הפרשות דלאחר המעשים מחלקות או דבתרווייהו פליגי ולכו"ע כפרה מחלקת עש"ל בקצת יתר ביאור למ"ד אשם וודאי בעי ידיעה בתחלה בענין הא דספק מעילה הא דתנן דבשפחה חרופה מביא קרבן אחד על ביאות הרבה היינו במזיד לכו"ע דאין בזה שום מקום לידיעה אבל במעשים דשוגג ידיעה דבין המעשים וידיעה דלאחר המעשים אי מהני לחלק תלי בפלוגתא דר"י ור"ל הנ"ל ובספיקא דביאור פלוגתייהו הנ"ל אבל למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחלה בההיא דספק מעילה א"כ אע"ג דבמעילה לא משכחת לה שיתכפר בקרבן אחד על מעילה שלא נודעה לו דהא הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יצא מ"מ בשפחה חרופה כיון דא"צ לידיעה כלום בין לר"י בין לר"ל לא מבעיא דידיעה דלאחר המעשים לא מחלקת לכו"ע אלא אף ידיעה דבין המעשים לא מחלקת לכ"ע אבל הפרשה דבין המעשים מחלקת בין לר"י בין לר"ל לעולא אף למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחלה ואף את"ל דר"י ור"ל בהפרשות פליגי כמו"ש בסדר (ויקרא פרשה ד' פסוק כ"ז) כי אתא רב דימי אמר למ"ד אשם וודאי בעי ידיעה בתחילה בעל חמש בעילות בש"ח חייב על כל או"א ומסקינן שם דהיינו דהפרשה דבין המעשים מחלקת בין לר"י בין לר"ל אבל למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה פלוגתא דר"י ור"ל אי ידיעה והפרשה דבין המעשים מחלקין ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בכ"ז וכתבתי שם דלגבי מעשה דבמזיד דלאחר הפרשה וודאי לכו"ע הפרשה מחלקת כי אתא רבין אמר הכל מודין בש"ח והכל מודין בש"ח ומחלוקת בש"ח ה"מ בש"ח דאינו חייב אלא אחת כדעולא פי' דלמ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה בין לר"י בין לר"ל אין ידיעה מחלקת אפילו ידיעה דבין המעשים והכל מודים בש"ח דחייב על כאו"א כדרב המנונא פי' דהפרשה דבין המעשי מחלקת אף למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה ומחלוקת בש"ח למ"ד אשם וודאי בעי ידיעה בתחילה מחלוקת דר"י ור"ל פי' אי ידיעה מחלקת בין בין המעשים בין לאחר המעשים מחלוקת דר"י ור"ל ונראה דכן בהפרשה דלאחר המעשים למ"ד אשם וודאי בעי ידיעה פלוגתא דר"י ור"ל אי מחלקת וצ"ע לרבין. א) למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחלה אי הפרשה דלאחר המעשים אינה מחלקת אף לר"י או דהוה בפלוגתא דר"י ור"ל באת"ל דפלוגתייהו דר"י ור"ל היא בהפרשות. ב) למ"ד אשם וודאי בעי ידיעה אי הפרשה דלאחר מעשה מזיד מחלקת בעי מיני' ר' חנינא טירנאה מר' יוחנן הבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחד מהו כו' א"ל חייב על כאו"א כו' דגופין מחולקין (כריתות ט' א') ומשמע דפשוט דבמזיד ג"כ הדין כן בשפחה לא השוה הכתוב לא האיש לאשה במכות ולא אשה לאיש בקרבן (כריתות יו"ד ב') פי' דהיא לא היתה לוקה אף במזיד והוא הי' לוקה במזיד וילפינן לה מלשנא דבקורת תהיה ובשוגג פטורה לגמרי ת"ר בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן (שם י"א א') פי' דכשהיא שוגגת או קטנה פטור גם הוא מקרבן היה הוא קטן פחות מבן תשעה שנים ויום אחד אין ביאתו ביאה כנ"ל בסדר אחרי מות הי' בן ט' שנים ויום א' היא במלקות שהאשה לא הושותה להאיש ת"כ הובא בתוס' (שם י"א א') והוא נראה דפטור מיהו הרמב"ם בהל' איסורי ביאה ובהל' שגגות כתב דמביא קרבן כשיגדיל ולפו"ר הי' נראה דעתו דכמו שהוא פטור כשהיא פטורה ה"נ היא פטורה כשהוא פטור ולפי"ז גם היא אינה חייבת רק פ"א מלקות על כמה ביאות מאיש אחד מיהו הרמב"ם כתב דהיא לוקה על כל ביאה וביאה מיהו י"ל דבזה לא שייך לומר דהוא פטור דהא חייב על ביאה אחת אלא שפוטר עצמו בקרבן אחד על הכל ולענין זה לא הוקשו

(כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל כל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים (קדושין ל"ז א') בקצת שינוי לשון תניא רשב"י אומר שלש מצות נצטוו בכניסתן לארץ פי' שיתחייבו בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוץ לארץ כו' חדש כלאים פי' כלאי הכרם ערלה (שם ל"ח א') בקצת אריכות ור"א בר"ש פליג שם ובמס' (ערלה פ"ג מ"ט) איתא החדש אסור מה"ת בכ"מ ערלה הלכה כלאים מדברי סופרים מאי הלכה אר"י א"ש הלכתא מדינ' עולא אר"י הלכה לממ"ס (קדושין ל"ח ב') הרמב"ם כתב דאין דין רבעי נוהג בחו"ל ודברי תימא הן לפי ענ"ד בדיני ערלה כתיב בפירוש כ"ע מאכל ובענין נטע רבעי איתא (ברכות ל"ה א') אתמר ר"ח ור"ש ברבי חד תני כרם רבעי פי' אבל שארי אילנות אין דין שנה רביעית נוהג בהן וחד תני נטע רבעי שדין שנה רביעית נוהג בכל המינים כערלה ומ"ש רש"י (סוטה מ"ג ב') ד"ה קלא דפלוגתא דתנאי היא בערלה אי נוהגת בנטיעה אחת או דווקא בכרם שלם תמוה ובגמ' שם מבואר כמו"ש ולפי"ז יש להקל בחו"ל בדין נטע רבעי בשארי אילנות דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ (ברכות ל"ו) במס' (סוטה שם) איתא פלוגתא דתנאי אי חוזרין מערכי המלחמה בשארי אילנות לאחר שני ערלה כמו בכרם וכתב בספר הנפלא טו"א דפ"ק דר"ה דלמ"ד נטע רבעי כו"ע מודו דחוזרין אף אשארי אילנות ופלוגתייהו רק למ"ד כרם רבעי דשארי אילנות ליתנייהו בחילול והתם כתיב ולא חללו דמ"ס דווקא הצריך חילול ומ"ס ל"ד ולפי ענ"ד כל כה"ג לא הוה שביק הש"ס מלפרושי אלא נ"ל דלמ"ד כרם רבעי י"ל דלשון ולא חללו הוא לרבותא דאע"ג דעדיין אינו ראוי לאכילה קודם חילול מ"מ חוזר עליו ולהלן יובא ביאור אותה הסוגיא הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור (ערלה פ"א מ"א) ומשמע להדיא דל"א בזה היתר ואיסור מעורבין זה בזה כמו באילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל לענין איסור תורה בערלה ולענין תרומות ומעשרות דשאני הכא דבדעתו הדבר תלוי ואיתא בירושלמי דצריך שיהא ניכר שנטע לשם סייג ולשם קורות