באר היטב (עה"ת) רנח

(עירובין כ"ד סוכה ט' ב') ומש"ש ד"ה והא מצטרף ואפשר דדין ביטול זה שייך לדין ביטול דכלאי זרעים אמר רפרם ב"פ א"ר חסדא בגד שאבד בו כלאים צובעו ומותר כו' מ"ט עמרא וכתנא בהדדי לא סלקי להו צבעי וכיון דלא ידיע אימר מנתר נתר (נדה שם) כתבו ביו"ד סי' ש' ס"ד בהגהה דבתי שוקיים של צמר ועושין בהם משיחה של פשתן שעוברת בהם כמו רצועה במעברתא של תפלין מותר דאין זה אלא כחגורה אבל כשעושה קשר בכ"א מראשי המשיחה בענין שא"א להוציאה אסור ואולי היינו משיחות של ארגמן דאסר ר' יוסי התם פ"ט מ"ט והובא לעיל בגד של משי ושל קנבוס וכה"ג שתפרו בחוטי פשתן אם מותר לתופרו לבגד צמר שלא במקום התפירה של פשתן לפו"ר הדין כמו סרט של צמר ושל פשתן ובגד צמר גמלים כו' שארג בו חוט של צמר מצד זה וחוט של פשתן מצד זה דאסור עכ"פ מדרבנן כמוש"ל דלא כהר"ש מיהו לפי מש"ש דאינו רק מדרבנן יש מקום להקל בזה ולומר דחוטי התפירה בטלין ותפלין לגבי הבגד של משי ומותר לחברו לבגד של צמר כנ"ל ואעפ"י שהחוטין של משי ושל קנבוס שתופר בהם הבגד של צמר נכנסין בחוטי הפשתן יש מקום להקל ועי' ש"ך יו"ד סי' ש' ס"ק י"א ולענין עורות כבשים התפורין בחוטין של פשתן נראה להקל יותר כמוש"ל ואף שהשערות של צמר נסבכין בהחוטין של פשתן יש מקום להקל כמוש"ל ואעפ"י שנעקרין מהעור ונסבכין בהחוטין של פשתן יש להקל עפ"י מש"ל בההיא דנדה ס"א ב' בפלוגתא דמ"ז ור"א ולפי הנ"ל מותר ג"כ לחברם לבגד של צמר ע"י חוטי משי וקנבוס ואף שהן נכנסין בחוטי הפשתן יש מקום להקל ביו"ד ס"ס ש"ב כתבו שיש להכיר חוטי פשתן מחוטי קנבוס שחוטי פשתן כשמדליק כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף ובש"ך הביא שמושכין החוט עד שנמשכין כמין שערות ואם השערות ארוכות הרבה בידוע שהוא קנבוס היה לבוש בכלאים כל היום אינו חייב אלא אחת א"ל אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כאו"א (מכות כ"א במשנה) א"ר ביבי א"ר יוסי כו' אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו כו' רב אשי אומר אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב (שם ב' בגמרא) וכתבו התוס' דבפחות מזה וודאי א"א לחייב דהא בפחות מזה עדיין מכח לבישה ראשונה הוא לבוש ועי' מש"ל פרשה ה' בענין טומאת מקדש נידון קושיא דלאו שאין בו מעשה ולפי מ"ש צ"ל בזה דרב אשי ס"ל כמ"ד לאו שאין בו מעשה היה לוקה או דבכה"ג דהלבישה נתהוה ע"י מעשה לכו"ע א"צ מעשה ועי' תוס' שבועות י"ז א' ד"ה אי א"צ ועיין (ברכות כ' א') דמוכח שם דשהיה דכלאים ה"ל מעשה א"ר יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק מ"ט אין חכמה וא"ת וא"ע לנגד ה' כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב (ברכות י"ט ב') ועי' תוס' ב"מ ל' ב' ד"ה אלא לזקן מיהו בכלאים דרבנן מוכח שם דגדול כבוד הבריות הרואה כלאים על חבירו עי' ברכות שם יו"ד סי' ש"ג המלביש את חבירו כלאים עי' מש"ל בסדר אמור בדיני טומאת כהן:

(כ) כי ישכב בין בשוגג בין במזיד (כריתות ט' א') שמביא קרבן במזיד כשוגג שם ויתבאר אח"ז:

שם והפדה לא נפדתה ת"ר והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה יכול לא נפדתה ת"ל והפדה הא כיצד פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי פי' שיש לו קידושין ומותר בשפחה דברי רע"ק ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד עברי א"כ מה ת"ל והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון ב"א ר"א ב"ע אומר כל העריות מפורשות לנו משוייר לנו חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי אחרים אומרים לא יומתו כי לא חופשה בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד כנעני לר' ישמעאל בשלמא והפדה לא נפדתה כדקתני דברה תורה כלשון בני אדם אלא דקתני מאורסת לעבד עברי מנ"ל דכתיב כי לא חופשה מכלל דהוא חופש פי' אבל הוא חפשי ר"א ב"ע היינו רע"ק לר' ישמעאל קאמר לדידי בעלמא כוותך ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם והכא שאני מכדי כתיב כי לא חופשה והפדה ל"נ למה לי לחצי' שפחה וחצי' ב"ח לאחרים בשלמא והפדה ל"נ קסבר ד"ת כלשון ב"א אלא הא דעבד כנעני מנלן א"ק כי לא חופשה אם אינו ענין לדידה תנהו ענין לדידי' לעולם אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד (שם י"א א') מוכח מכ"ז דבשפחה שאינה חרופה פטור לגמרי בין ממלקות בין מאשם ואין בזה רק איסור פנויה בעלמא מיהו ה"מ באקראי דרך זנות אבל דרך אישות ביחד אותה לו לפי"ד תרגום אונקלוס (דברים כ"ג פסוק י"ח) היינו בלאו דלא יהיה קדש בב"י ע"ש שתרגם ולא יסב גו' ויש חילוק בזה כמו שמצינו במס' (עבודת כוכבים ל"ו ב') בעובדת כוכבים וצ"ע בהא דאיתא שם דגזרו משום שפחה אי היינו משום שפחה חרופה אי משום שפחה בדרך אישות וכן הוא בפי' רש"י שם

(כא) והביא את אשמו לה' היינו בכסף שקלים (כריתות כ"ב ב') והובא לעיל בסדר ויקרא הבא על השפחה ביאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד (כריתות ט' א') במשנה בשינוי לשין אמר עולא למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה בעל חמש בעילות בש"ח אינו חייב אלא אחת (שבת ע"ב א') פירש"י דהיינו ר"ט (דכריתות כ"ב א') דס"ל דבספק מעילה במעילה מועטת מביא אשם ומעילתו ומתנה אבל רע"ק דשם ס"ל דאשם וודאי בעי ידיעה בתחילה וכן הוא דעת הרמב"ם בהל' שגגות והתוס' תמהו ע"ז וכבר הבאתי כ"ז בסדר (ויקרא פ"ה פסוק י"ז) וביארתי שם שגי' רש"י והרמב"ם בההיא דכריתות שם אינו כמו שלפנינו וגי' נ"ע ע"ש ומסקינן שבת שם עלי' דעולא דבהפרשה שבין המעשים לא איירי עולא דוודאי מחלקת אף למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה ולביאור כ"ז יש לנו להזכיר מ"ש בסדר ויקרא בדיני החטאות דר"י ור"ל