באר היטב (עה"ת) רנז

לאסור בזה איני יודע מנין להו וכיון דכלאים דאורייתא וודאי דליכא בזה אין לחוש לפי ענ"ד א"ר הונא ברי' דר"י האי נמטא גמדא דנרש שריא (יומא שם ביצה ט"ו א') נמטא פירש"י בגד גמדא פירש"י קשה וכן מוכח שם מלשון הש"ס דנרש שם מקום שריא פירש"י לישיבה שאינו מחמם משמע אבל לבישה אסור אפילו בקשין והתוס' צדדו שם להתיר בקשין אף בלבישה ואין זה נראה אר"פ ערדלין אין בהם משום כלאים (ביצה שם) פירש"י שלובשין תחת המנעלים וטולים עליהם עור כו' וכנגד העקב של רגל עושין אותן של צמר אמר רבא הני צררי דפשיטי פירש"י בגד כלאים שצרורין בו מעות אין בהם משום כלאים פירש"י מותר לתת בחיקו שמתוך שהוא קשה אינו מחמם וא"י למה לא פירש לישיבה דבזרני פי' שצרורין בו גרעינין יש בהם משום כלאים רב אשי אמר אחד זה ואחד זה אין בהם משום כלאים לפי שאין דרך חימום בכך (ביצה שם) ומלשון אין דרך חימום בכך נראה קצת כפירש"י דמותר לתת בחיקו בירושלמי שם איתא מנעל של זרב אית אתרי דזרבי' עמרא מן גו פי' לפנים כהדא דר' זעירא מפקד לר' אבא בר זבינא דימר לבר ראשון שם תופר מנעלים דלא ייחוט לי' מסאנא בכיתן אלא ברצועה מודה ר' זעירא באהן דאסרי פסקי דעימר על דכיתן דהוא שרי דהוא שנץ גרמי' והיא נחתה לה פי' מודה ר"ז דאותן שקושרין חתיכות צמר בחגורה על חלוק של פשתן דשרי שניץ פי' המפרש שנצין רצועות שקושרין בהן וכל ע"י שנצין אינו מהודק ולפי הענין נראה יותר דהיינו שהאדם מתצמצם בעוביו והחגורה נופלת בעין קומי ר' לא שם חכם מהו מיחט מסאנא בכיתן א"ל כגון ר' זעירא דר"ז אמר אסור פי' וליה לא ס"ל מודה ר' לא בהן דילבש דרדסין דעימר ע"ג דרדסין דכיתן פי' פוזמקאות של צמר על של פשתן דהוא אסור דלא שלח עילייא לא שלח ארעיה פי' דבלא פשיטת העליונים לא יוכל לפשוט התחתונים וי"מ דהיינו בענין שא"א לפשוט העליונים בלי התחתונים שדחוקים זע"ז כ"כ ופשיט דהיינו כשקושר ע"ג שניהן כעין חגורה אבוי דר"ס שאל לר"ז מהו מיתן פוטין גו גולתא ומקטרינן בחוט דכיתנא כו' הובא לעיל ונחלקו הפוסקים בענין הפוזמקאות הנ"ל די"א דהלכתא היא והעיקר נראה כהפוסקים דכל הסוגיא דבתר הכי שהבאתי לעיל פליגא בזה וס"ל דכל שאינו נשוך ל"ה חיבור לענין כלאים וכיון דוודאי שאין בזה משום דאורייתא אין להחמיר וכן בשתי חלוקות ושני בגדים שחוגר עליהם בחוזק ואפילו בקשר של קיימא לזמן מרובה ליכא איסורא על פי זה אפילו מדרבנן לפי ענ"ד השק והקופה מצטרף לכלאים דאם חתיכת בגד צמר מחוברת לשק ובגד פשתן לקופה ותפרן יחד לא אמרינן דכל אחד בטל להכלי שלו ואין החיבור מועיל להם ואסור להעלות אותו הבגד עליו ולפי ענ"ד נ"ל דדרך הרוכלין ודדמי להו לעשות כעין סל וקופה מצמר או פשתן ומחברין אותן משני קצות החגורה שהיא של עור והוא נושאן עי"ז ובהם הוא משים סחורותיו וקמ"ל דבכה"ג הוה כלאים וכבר כתבתי דמסתבר דאין זה מה"ת ובירושלמי שם איתא ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא שק הא ס"ל לא אשכח תני הסל השק והקופה מצטרפים בכלאים ר' ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים היאך עבידא הוא לבוש מנין דעימר ובנו לבוש דכיתן ונסיב פסקי דעימר ועיגלה על תרווייהון א"ר יוסי וההן ני נשוך פי' והאי ניהו נשוך בתמיה ועי' יו"ד ס"ס ש' ר' חגי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף כלאים היאך עבידא הוא לבוש דרדסין דעימר בחדא ריגלא ודרדסין דכיתן בחדא ריגלא א"ר אסי וההן ני נשוך כו' אין לך אסור אלא נשוך בלבד ומכאן ג"כ נ"ע להלכה דשני דרדסין זעג"ז לא הוה כלאים אף שקושר על שניהם כעין חגורה מכניס אדם חבלים פי' של צמר ושל פשתים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך ויקשור (שבת נ"ד) אספלנית מלוגמא ורטיה אין בהם משום כלאים תוספתא איסטמא אין בהם משום כלאים (שבת נ"ז ב') והפי' שהובא בשו"ע הוא דהיינו ציץ של עור או משי שתולין בו חוטי פשתן וחוטי צמר ע"פ האדם להבריח הזבובים והטעם דאין דרך חימום בכך אוהלים אין בהם משום כלאים ירושלמי סוף מכילתין ווילון יש בו משום כלאים מפני שהשמש מתחמם בו ובקשה מותר (ביצה י"ד ב' וע"ש תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהם משום כלאים לא יתן המרדעת על כתפו אפילו להוציא עליו זבל (שם מ"ז) ת"ר בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לעובד כוכבים פי' שמא ימכרנו לישראל ויעבור משום לפני עור לא תתן מכשול אבל עושה ממנו תכריכין למת א"ר יוסף זאת אומרת מצות בטילות לעתיד לבוא פי' לאחר תחיית המתים א"ל אביי ואי תימא ר"ד והא"ר מני א"ר ינאי ל"ש אלא לסופדו אבל לקוברו אסור א"ל לאו אתמר עלה א"ר יוחנן אפילו לקוברו ור"י לטעמיה דאר"י מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצית (נדה ס"א ב') וע"ש תוס' צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר פי' עם פשתן אם רוב מן הרחלים אסור מחצה למחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זב"ז (שם מ"א) ונ"ל דביטול זה אינו ביטול דמין באינו מינו דביטול דאינו מינו היינו רק כשהבטל מתבטל ממציאותו ע"י מיעוטו משא"כ בזה דהמיעוט בעצמו לא נשתנה כלל וראיה לזה מדלא מהני ביטול בצמר בפשתן ולהיפוך כמו דמהני בבשר וחלב וכן לא מהני ביטול כשטרף פשתן עם צמר גמלים כדמוכח להדיא מלשון משנתנו אלא ע"כ צ"ל דהיינו ביטול דמין במינו דמהני משום רובא בלי ביטול המיעוט ממציאותו וכן צ"ל בביטול דשער נזיר (תמורה ל"ד) דהיינו ביטול דמין במינו ולפי"ז צ"ל דצמר גמלים וצמר רחלים משכחת להו שלא יהיו ניכרין כלל זה מזה בחזותא דמסתברא דבתר חזותא אזלינן בזה כמו בעניני טומאה וטהרה ובעניני מזבח ועוד נ"ל דאף דאפשר להכיר כיון שאינו ניכר להדיא מתבטל משום דין טפל דהמיעוט נעשה טפל בכה"ג להרוב ועי' תוס' (עבודת כוכבים ס"ה ב') ד"ה הבגד רש"י תמורה ל"ד א' ד"ה לבטל ברובא (נדה כ"א א') א"א שלא ירבו שתי פרידות כו' (פסחים מ"ד א') ומש"ש בספרי עוד"ד ד"ה מקום מגעו (ביצה י"ד ב') רש"י ד"ה מי איכא מאן דשרי