באר היטב (עה"ת) רנה

כלאים האסורים באמת ע"י שוע יחד וטווי יחד ונוז יחד היינו אוסרין משום שוע אין הדבר כן דבאמת שוע יחד לבד ג"כ אסור מה"ת והתנא הוצרך לפרש טנ"ז משום דהיינו מתירין טווי יחד ואריג יחד משום זה שלא היו שועים יחד ובאמת תדע דמתניתין לא אמרה כן אלא תני אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג כלומר אף שאינם שועין יחד וההכרח לזה יתבאר במה שלאח"ז והא דלא נקיט מתניתין לא אמרה כן אלא אינו אסור משום כלאים אלא שוע טווי ונוז כמו"ש דא"כ אכתי לא הוה מוכח מלשון הש"ס אי טווי ואריג בהדי שוע דשניהם יחד או אף בלי שוע דשניהם יחד ונ"ל דמלשון הש"ס בזה נתפשטה הגי' במשנה כמו שלפנינו אבל באמת אין הדבר כן כמו"ש. שוב מבאר הש"ס יותר נתני שע"ט ולא נתני נוז כלומר הא דאצטריך נוז אי היינו משום דע"י חיבור דשוע וטווי מותר באמת והיינו טועין להחמיר ולא להקל דכיון דבאמת לפי"ז כלאים היינו רק בשוע יחד וטווי יחד ונוז יחד א"כ היינו אוסרין הכלאים באמת משום שוע ומשיב ע"ז דאינו משום זה דבאמת שועין יחד או טוין יחד אסורין אלא שהיינו טועין להתיר נוז יחד כשלא היו שועין וטוין יחד ובאמת אין הדבר כן ומנלן שאין הדבר כן דלמא כוונת שועין יחד וגם טוין יחד וגם נוז יחד לזה מפרש מתניתא לא אמרה כן דהא קתני פיף ש"צ כו' חוזר לאריג אלמא אריג יחד לחוד הוה כלאים שוב מבאר עוד נתני טנ"ז ולא נתני שוע כלומר הא דתני שוע אי היינו משום דהיינו אוסרין את המותר דהיינו אוסרין טוין יחד ותפורין יחד אף שאינן שועין יחד ובאמת אין אסורין רק בשועין יחד וטוין יחד וארוגין יחד והלכך במה שהיינו מתירין שוע יחד בלי טויה ואריגה לא היה טעות בזה ומשיב אין הדבר כן אלא דאי לא הוה תני שוע היינו מתירין שוע שהוא באמת אסור ומבאר מנלן דבאמת אין הדבר כן ע"ז משיב מתניתין לא אמרה כן דשועין יחד לחוד מותרין דהא תנן לבדין אסורין מפני שהן שועין ועפ"י כל אחד משתים אלו היינו שוע ואריג דהיינו או או מוכח ג"כ דטווי דקתני היינו או טווי כמו"ש מקודם דודאי או כולהו בעינן או כולהו או או קתני ועמש"ל בספר שמות פרשה י"ב פסוק ג' בהא דחגיגה ג' ב' בשם הטו"א והיינו הא דאמרינן מקודם דמתניתין ס"ל דאריג יחד אסור אף בלא שוע וטווי יחד בביאור הא דפיו של צמר יש פירושים שונים ולא מצאתי פי' מתקבל היטב ונמנעתי להעתיקם ובביאור איסור זה י"מ דהיינו אריג ממש ואסור מה"ת וי"מ דהייני רק נראה כאריג ואינו אסור רק מדרבנן ר' יוסי אומר משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר (שם פ"ט מ"ט) ובירושלמי איתא משיחות של ארגמן אסורות אית תנויי תני מותרות מ"ד אסורות כגון אלו טרסיים דהוא מכפה ביה מ"ד מותרות דהוא שנץ גרמי' והיא נחתה לה פי' הר"ש דהיינו משיחה שחוגר בה ופי' מולל כתבו שתיפרה מעט בחלוקו שהוא של פשתן והיינו דהוא מכפה ביה ומ"ד מותרות בשאינו מולל רק קושר בשנצין וכ"ז ג"כ בלתי מובן וידובר מזה עוד להלן לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אעפ"י שהרצועה באמצע (שם במשנה) פירשו המפרשים דהיינו שנוטל חתיכה מבגד צמר וקושרה לרצועה של עור מצד אחד וחתיכה של בגד פשתן וקושרה לאותה הרצועה מצד השני ואח"כ חוגר בהם ע"י קשירת הצמר עם הפשתן וכתב הר"ש דהיינו מפני שקושר הצוה"פ יחד ובתוספתא איתא העושה חלוק שכולו צמר גמלים כולו צמר ארנבים וארג בו חוט א' של צמר מצד זה וחוט א' של פשתן מצד זה אסור וכתב הר"ש דהיינו כשבאו שני החוטין זה אצל זה ואין זה נראה כלל גם מ"ש בהא דחגורה דהאיסור הוא משום קשירת הצו"פ יחד קשה מאד דמסתברא דקשר שאינו של קיימא אינו אסור בכלאים כמו שהדין לענין שבת וכדבעינן למימר קמן בענין התפירה והנ"ע דחיבור צו"פ ע"י דבר אחר אסור ובחגורה הנ"ל אף שקושר ע"י רצועות שאינם של צו"פ ג"כ אסור ומ"מ אין זה סותר למש"ל דאף אם צמר שלא נגזז הוה צמר מ"מ מותר לתפור עורות כבשים בחוטי פשתן משום דמ"מ ליכא חיבור צו"פ רק ע"י העור דשאני התם דלא אסרה תורה רק חיבור דע"י שוע טווי ואריג אבל חיבור הצמר בהעור דאינו משום א' מאלו הב' אופנים אינו אסור בכלאים ועוי"ל דלעיל באיסור כלאים דאורייתא והכא משום כלאים דרבנן ואפילו לרב אשי שהבאתי לעיל דהא דלבדים אסורין היינו מה"ת מ"מ איסור דהכא י"ל דהיינו מדרבנן דשאני לעיל דמסיק מפני שהן שועין והרמב"ם בפירושו כתב דהיינו כלאים דרבנן ואפילו בתופר בגד של צמר ושל פשתן יחד בחוטין של משי וכה"ג כתב דל"ה רק כלאים מדרבנן ובחיבורו כתב דאפילו הא דצמר ופשתן ע"י רצועה ביניהם הוה כלאים דאורייתא ולפי ענ"ד א"י מנין לנו לומר דחיבור שע"י רצועה ביניהם הוה מה"ת אלא נ"ל דהיינו בכלל מה שנתמעט מלשין אין אסור משום כלאים אלא משום שוע טווי ואריג מיהו בתפירה שע"י חוטי משי יש להחמיר יותר דתפירה י"ל דה"ל אריג ממש מיהו חיבור שע"י דבק ויתדות נ"ל דוודאי אינו אסור משום כלאים דאף מדרבנן א"י לאוסרו רק משום מראית העין אותות הגרדין ואותות הכובסין אסורין משום כלאים (שם מ"י) פי' שעושין אותיות משם הבעלים במעשה רוקם שלא יתחלפו וכשעושין כן מחוטי צמר בשל פשתן או איפכא הוה כלאים מה"ת בגד שיש בראשו אחד כלאים לא יתכסה בצד השני אעפ"י שהכלאים מונח על הארץ (תוספתא) והובא בירושלמי ר"פ ולפי ענ"ד צ"ע אי היינו מה"ת התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשי' לצד אחד חיבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב רי"א עד שישלש (שם מ"י) פי' אינה חיבור היינו לטומאה שאם נטמא א' מהם לא נטמא השני וכן לטהרה שאם הזה על א' מהם לא נטהר השני במס' (שבת ע"ד ב') איתא והתופר שתי תפירות והא לא קיימי אמר רבה בר חנא אר"י והוא שקשרן ולפי"ז התופר חייב שתים ואולי אף שקשר רק ע"י עניבה חייב משום תופר וכן בכלאים הוה חיבור וצ"ע ונ"ל דאין חילוק בין שני ראשי החוט יחד או שעשה קשר בראש החוט ובסופו דאם נאמר דדווקא שיקשור שני ראשי החוט יחד