באר היטב (עה"ת) רנד

דהקפה ואנן וודאי לא קיי"ל כמ"ז כיון דהסוגיא דיבמות ל"ה כוותי' אלא כר"א קיי"ל והלכך לבדין ג"כ אסורין מה"ת ולפי"ז ל"ג במס' (נדה שם) והלכתא כמ"ז שיטה ב) נ"ל דההיא דנדה איירי שהכניס החוט בתו עובי הבגד בפנימית אורך או רוחב שטח הבגד בלי שום קשירה ותפירה ושתי תכיפות ואין זה לא בכלל טיוי ולא בכלל אריג אלא בכלל שוע דהיינו חיבור בעלמא או דדמיא לשוע כמו לבדין שהן מחוברין בלי טוי' ואריגה ולכו"ע לא בעינן שוע יחד וטווי יחד ואריג יחד רק פלוגתייהו בהא דמר זוטרא ס"ל דשוע היינו כ"א בפ"ע טווי היינו כ"א בפ"ע ונוז דהיינו אריג היינו ביחד וטווי אצטריך למעט אריג שאינו טווי כלל שאף כ"א בפ"ע אינו טווי כמו"ש ושוע באמת נראה דא"צ דא"א לטווי בלי שוע דכ"א בפ"ע אלא הכתוב קירא שעטנז כמו שהוא דמ"מ הא א"א שיהי' כלאים בלי שוע וטווי דכ"א בפ"ע ואריג יחד ולפי"ז שוע לבדו משניהם יחד או טווי שניהם יחד ואפילו שוע יחד וטווי יחד מותר ורק נוז דהיינו אריג יחד אסור אף שהם טווי כ"א בפ"ע ורב אשי ס"ל דאו שועים יחד או טוויים יחד או נוז יחד אסורים ולפי"ז נ"ל דאריג אף משערות שלא נטוו כלל אף זה בפ"ע וזה בפ"ע ג"כ אסור ולבדים אסורים מה"ת ונמצא דפליגי מ"ז ור"א בלבדים שהן שיעים יחד וכן בטווי יחד דלמ"ז שרי והלכך הא דרמי חוטא דכיתנא לפי מ"ש דהיינו רק שוע מיתר מה"ת והא דאמר מה"ת עד שיהא שוע טווי ונוז ה"פ מה"ת בעינן דווקא נוז יחד ונקט שוע ונוז משום לשנא דקרא דבעינן שיהא כ"א מהן שוע וטווי עכ"פ כ"א לבדו קידם שנתחברו או דה"ק עד שיהא שוע וטווי ונוז יחד אבל בלא נוז יחד אף שיעים וטוויים יחד מותר מה"ת ואולי ל"ג תיבת עד ורבנן הוא דגזרו בשוע דהיינו לבדים וענין דידן כיון דה"ל כשוע מותר מה"ת וה"ל ספיקא דרבנן ולהקל ור"א ס"ל דאו שועין יחד או טוין יחד או אריגין יחד אסור מה"ת כנ"ל ואגב גררא ראיתי לבאר דלפו"ר יש להוכיח מזה דספק דרבנן במקום חזקת איסור מותר דהא הכא איכא חזקת איסור ומותר ואין לומר דהיינו רובא דהא אפילו בדאורייתא סמכינן ארובא אפילו במקום חזקה לאיסור לפי"ד רוב הפוסקים שנ"ע מיהו נ"ל שאין הדבר כן וענין זה אינו לא ספק השקול ולא רובא אלא ספק הרגיל הוא להיתר דה"ל כחזקה להיתר ואוקי לה להדי חזקת איסור ה"ל ספק השקול כמו"ש בספרי עוד"ד (פסחים ט') ובכ"ד ולפי"ז יש לסמוך על הגי' שלפנינו (נדה שם) דהלכתא כמ"ז ומעתה אשובה לביאור המשנה הנה להשיטה הא' נ"ל דצ"ל בהכרח דגרסינן אינו אסור משום כלאים אלא שוע טווי ואריג כו' דלפי הגי' שלפנינו קשיא למ"ז אמאי לא תני שוע שהוא מתנאי האיסור דהא בלא זה ליכא איסורא אף בטווי ואריג יחד מיהו אף דגרסינן שוע טווי ואריג לק"מ לר"א דאיהו מפרש או שוע יחד או טווי יחד או אריג יחד ויבואר להלן מה בא התנא למעט לפי"ז מיהו להשיטה הב' נ"ל דהגי' האמיתית היא כמו שלפנינו דאם נאמר כמו"ש קשיא למר זוטרא כיון דלדידי' טווי היינו דכ"א בפ"ע א"כ מאי ממעט בתיבת שוע הא טווי דכ"א בפ"ע לא משכחת לה בלי שוע דכ"א בפ"ע ומלשון אינו אסור משום כלאים אלא שוע טווי ונוז משמע דמשכחת לה טווי ונוז בלא שוע דאינו אסור אלא ע"כ צ"ל דגרסינן כמו שלפנינו ומ"מ לא קשיא לרב אשי דמפרש או טווי יחד או אריג יחד אמאי לא תני שוע יחד דלר"א פי' המשנה כמו"ש בש"א בשם החסיד בקצת שינוי אינו אסור משום כלאים אלא טווי או אריג וכן הלבדים שהן אסורין משום שוע ולשתי אלו השיטות יש לעיין לרב אשי מה ממעט התנא באמרו אינו אסור משום כלאים אלא שוע טווי ונוז ונ"ל דממעט לבישה דשני בגדים יחד בלי חיבור ביניהם ועוד נ"ל דלפי מאי דמשמע מהרמב"ם והראב"ד דצמר של עורות כבשים שלא נגזז ג"כ הוה בכלל צמר אתי למעט תפירת עורות כבשים בפשתן וחיבור לפשתן דאין בזה לא שוע יחד ולא טווי יחד ולא אריג יחד שאין חיבור הצמר להפשתן בזה ע"י התפירה גרידא רק ע"י חיבורו להעור בתולדה ואין בכלל נוז רק האריגה או התפירה בגוף הצמר עצמו עם גוף הפשתן עצמו וידובר מזה עוד להלן ולפי"ז לר"א אסור לקשור חגורה של פשתן או אפילו חוט של פשתן לשערות עורות כבשים או לעשות בהם קליעות עם פשתן ורק למר זוטרא מותר כיון דהצמר אינו שוע וטווי אפי' בפ"ע ולדידן לשיטה הב' מותר דקיי"ל כמ"ז כהגי' שלפנינו דהלכתא כמ"ז ולהשיטה הא' אסור דלהשיטה הא' קיי"ל כרב אשי מיהו צ"ע בכ"ז די"ל דצמר שבלתי נגזז אינו בכלל צמר ומה שכתב הרמב"ם דאין חוששין לנימות של צמר דבטלו במיעוטן והראב"ד משום דלא הוי טווי היינו בנימין שנעקרו מהעור בירושלמי איתא אמתני' לפי מה שהגיה שם המפרש נתני שוע ולא נתני טנ"ז פי' טווי נוז אלו תנינן שוע ולא תנינן טנ"ז הוינן אמרין הא טווי מותר מתניתא לא אמרה כן אלא אין איסור משום כלאים אלא טווי ואריג נתני שע"ט פי' שוע טווי ולא נתני נוז אלו תנינן שע"ט ולא תנינן נוז הוינן אמרין הא נוז מותר מתניתא לא אמרה כן אלא פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין לאריג נתני טנ"ז פי' טווי נוז ולא נתני שוע אלו תנינן טנ"ז ולא תני שוע הוינן אמרין שוע מותר מתניתא לא אמרה כן אלא הלבדים אסורין מפני שהן שיעין לשון זה כולו תמוה מה הוצרך הש"ס לבאר בזה הא אין לך דבר פשוט יותר מזה דשוע טווי ונוז אין ללמוד זה מזה ועכ"פ לשון מתניתין לא אמרה כן הוא רק שפת יתר לגמרי ועוד דא"כ היה להש"ס לעשות הצריכותא על הכתוב ועוד דלמה ליה להביא לבדין ולא מייתי מרישא אלא טווי ואריג כמו דמייתי לענין טווי והנ"ל לפי ענ"ד בכ"ז דהירושלמי ס"ל בהחלט כרב אשי דמס' נדה הנ"ל וגריס במתניתין אינו אסור משום כלאים אלא שוע טווי ואריג ובא הש"ס לפרש אי היינו דכולהו בעינן וכל חד מהני תלתא יהיה מצו"פ יחד או דאו או קתני וה"פ נתני שוע ולא נתני טנ"ז כלומר למאי אצטריך טנ"ז אי לאשמעינן דטנ"ז אסור כדבעינן למימר או דשוע לחוד שרי ומשיב אלו תנינן שוע ולא תנינן טנ"ז לא היה החשש בזה שנטעה לומר דשוע לחוד אסור והיינו מחמירין יותר מהאמת אבל לא היינו טועין להתיר את האיסור דהא לפי"ז