באר היטב (עה"ת) רנג

בירושלמי סוף מס' ערלה ומשמע דהיינו מה"ת כתב הרמב"ם בפ"א מהל' כלאים דמותר לומר לעובד כוכבים שיזרע לו כלאי זרעים והיינו ע"כ בא"י וכבר תמהו עליו בזה חדא דאמירה לעובד כוכבים שבות אף באיסור לאו כדמסקינן (ב"מ צ' א') ועוד דאנן קיי"ל דהמקיים בכלאים לוקה ואע"ג דבעינן מעשה למלקות כמו"ש בתחילת זה הענין מפירש"י עבודת כוכבים ס"ד מ"מ בלא מעשה ג"כ מיהא איכא איסור תורה והכ"מ כתב דימכור הקרקע לעובד כוכבים קודם שתצמח

שם ובגד כלאים וגו' לא יעלה עליך ובספר דברים כ"ב כתיב ל"ת שעטנז צו"פ יחדו כלאי בגדים מותרין בכל דבר ואין אסורין אלא מללבוש (מס' כלאים פ"ח מ"א) אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתן אינו מטמא בנגעים אלא צו"פ אין הכהנים לובשין לשמש בבהמ"ק אלא צו"פ (שם פ"ט מ"א) אין צמר אלא הבא מן הרחלים נקבות וזכרים דהיינו כרים ואילים (ירושלמי שם) א"ר אחא בר יעקב הכל מודין ארחל בת עז ועז בת רחל קאי דאין לוקין על צמרו משום כלאים שנאמר ל"ת שעטנז גו' מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה אר"פ ה"מ שצמרו פסול לתכלת כו' אר"נ ב"י ה"מ שאין צמרו מטמא בנגעים א"ר אשי אף אני נאמר הלכה גפן ע"ג תאנה יינו פסול לנסכים דנשתנה רוחו (בכורות י"ז א') תנינן תרין כללין ולא דמיין דין לדין תנינן אין אסור משום כלאים אלא צו"פ בין צבועין בין לבנין ותנינן אין מטמאין בנגעים אלא צו"פ ובלבד לבנים שניא היא שינה עליו הכתוב צמר צמר שני פעמים מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו (שם) ומשמע דאף צבועין בידי אדם יש בהן משום כלאים והא דאמרינן מה פשתן כברייתו משום דלכולהו תנאי בזולת ר"ש אף הצבועין בידי שמים אין מטמאין בנגעים ואלו מפני שלא היו נוהגין לצבוע פשתן ועמ"ש בסדר תזריע בענין נגעי בגדים אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר ל"ת שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רשב"א אומר נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו הלבדים אסורין מפני שהן שועים פיו וגי' הירושלמי פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין באריג (שם פ"ט מ"ח מ"ט) פי' שוע לשון הרמב"ם בפי' הוא הטירוף שהוא ממחק פני הבגד תרגום וטח את הבית וישיע ית ביתא משמע כוונתו כמו"ש הב"י דהיינו מה שמחליק את הבגד לאחר האריגה וצ"ל לפי"ז דבלא"ה אינו אסור משום כלאים אף לאחר האריגה ודבר תימא הוא ועוד למה הקדים הכתוב שוע קודם לטווי ונוז אלא נ"ע פירש"י וכל המפרשים דהיינו סריקה והחלקה שעושין בצו"פ קודם הטוי' או בעשיית הלבדים נוז פי' ר"ת (נדה ס"א ב' יבמות ה') דהיינו שזור והוכרח לזה כדבעינן למימר קמן ודעת כל המפרשים והפוסקים זולתו דהיינו ארוג או תפור דהוה כארוג וכן קשור דהוה ג"כ כארוג כדמוכח מהא דכלאים בציצית כמוש"ל וכן כמעט מפורש בירושלמי וכן מוכח להדיא מדלא תני נוז במתניתין ברישא והא דלא נקט שוע ברישא יתבאר להלן ויש לעיין בזה האי שוע וטויי אי היינו אפילו זה בפ"ע וזה בפ"ע רק שיהיו ארוגים יחד או דהיינו שועים יחד טוויים יחד ואת"ל דהיינו שועים יחד טוויים יחד יש לעיין אי היינו או או דע"י חיבור אחד מהני ג' אנפי הוה כלאים או חיבור דכולהו תלתא אנפי בעינן ולפו"ר הי' נראה דבטווי לחוד ליכא לספוקי דוודאי חוטין שנטוו מצו"פ בלתי ארוגים אינם בכלל בגד ובכלל לבישה כמו"ש הט"ז בסי' ש' וע"כ טווי בעי אריגה ונוטריקון דשעטנז היינו רק תרי מילי שוע חדא טווי ונוז מלתא תנינא והא דהוזכר טווי צ"ל דהיינו למעוטי אריג משערות של פשתן ושל צמר בלתי טוויים דאינו אסור משום כלאים ואין לספק רק בהני תרי מילי אי תרווייהו בעינן או בחד מינייהו סגי מיהו עיקר נ"ל דמשכחת בגד ע"י טוי' גרידא כגון שארג חוט שנטוה מצו"פ בתוך קנבוס דע"י זה החוט נקרא בגד כלאים אי איכא כלאים בחיבור הצו"פ ע"י טוי' לחוד ושייך בזה לשון לבישה וקצת דוגמא לזה במס' (כלים פי"ז) דכלים שנעשו מהבאין מים טהורים וכי חיבר להו חוט או משיחה דבר המקבל טומאה טמא הובא לעיל בסדר שמיני ולפי"ז י"נ דכולהו תלתא היינו או או ויש בזה תימא גדולה דבכולה סוגיא דכלאים בציצית בפ"ק דמס' יבמות מוכח דאיכא איסורא דכלאים אף בארוג תפור וקשור בלי טוי' יחד דרק בציצית מותר משום דאתי עשה ודחי ל"ת ובמס' (נדה ס"א) איתא א"ר אחא ברי' דרב ייבא משמי' דמר זוטרא האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקי' ולא ידיע אי נתקי' אי לא נתקי' ש"ד מ"ט מדאורייתא שעטנז כתיב עד שיהי' שוע טווי ונוז ורבנן היא דגזרו וכיון דלא ידע אי נתקי' שרי מתקיף לה רב אשי ואימא או שוע או טווי או נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לשנא וליישב שתי הסוגיות כתב ר"ת דנוז היינו שזור ושוע טווי ושזור בעינן בכ"א בפ"ע והאריגה או התפירה או הקשירה יחד אוסרן וציצית בעינן שזורין דווקא וההיא דנדה כתב דאיירי בחוט שאינו שזור וכבר כתבתי דהעיקר כהמפרשים דנוז היינו אריג והכ"מ והב"י בטור כתבו בשם נוסחא אחת בפי' המשניות של הרמב"ם דהלשון שלפנינו במס' נדה אינו מעיקר הש"ס אלא הגהה מאיזה מפרש ולפי ענ"ד נהי דבאמת בטעמי' דמר זוטרא י"ל משום דה"ל רובא דניתק שפיר מ"מ א"א כלל לומר דקושיא דרב אשי היא הוספה מאיזה מפרש וא"כ א"א לשבש רק הא דאמרינן והלכתא כמר זוטרא וא"כ אכתי תקשי למ"ז והנ"ל בזה שיטה א) כמו"ש הט"ז ביו"ד סי' ש' דמ"ז באמת פליג אסוגיא דיבמות וס"ל דבציצית ליכא כלאים ונ"ל ביאור זה דלתנא דבי ר' ישמעאל שהובא (יבמות שם דאייתר לי' צו"פ להתיר כלאים בציצית לכו"ע או שוע או טווי או נוז כרב אשי ואליבא תנא דפליג עלי' דתנא דבי ר"י פליגי מר זוטרא ורב אשי דר"א ס"ל דלכו"ע או שוע או טווי או נוז ומ"ז ס"ל דלמאן דפליג אתנא דבר"י ס"ל דכולהו בעינן שיהיו ביחד ולדידי' הא דקיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת היינו מראשו וכמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה וכסוגיא דנזיר נ"ח ב' וכמו"ש התוס' שם בד"ה ולמאן דמפיק ותוס' (יבמות ה' א') בד"ה מה ללאו