באר היטב (עה"ת) רנב

במזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית העין (ירושלמי שם) ברם הכא כו' אין הכוונה דהכא אין האיסור רק מדרבנן דפשוט הוא דעכ"פ ביותר מא' בכ"ד וודאי אסור מה"ת ועוד דאפילו בדרבנן אסור לבטל אלא דכיון דאין האיסור דמה"ת רק משום מראית העין מותר להרבות ר' יוסי אומר יבור מודה ר"י שאם היה פחות מן הרובע משעת ראשונה איני זקוק לו (שם) היאך עבידא היה שם רובע אחד משני מינין בורר מין אחד ודיו אי צריך לבור את כולו (שם) פי' איך הדין בהי' שם רובע אחד מב' מינים לר"י דאמר יבור ולא אפשט רש"א לא אמרו אלא מין אחד שני מינין לא עד היכן עד רובה של סאה חזר והוסיף חזרה תבואה להיתרה כמה דרש"א שני מינין אין מצטרפין לאיסור כן הוא אומר הכא אין שני מינין מצטרפין להיתר היאך עבידא היו שם עשרים ושנים רבעים ומחצה של חטים וחצי רובע שעורים ונפל לתוכו פחות מרובע עדשים אפילו כן אין שני מינין מצטרפין להיתר (ירושלמי שם) בד"א תבואה בתבואה קטניות בקטניות תבואה בקטניות קטניות בתבואה באמת אמרו זרעוני גינה שאינם נאכלין מצטרפין אחד מכ"ד בנופל לבית סאה רש"א כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מכ"ד בנופל לבית סאה (שם פ"ב מ"ב) ביאור זרעוני גינה שאין נאכלין היינו שגרעיני הזריעה אינם ראויין לאכילה ורק הגדל מהם הוא נאכל ביאור אחד מכ"ד בנופל לבית סאה היינו דבית סאה דקיי"ל דהוא חמשים אמה על חמשים אמה (עירובין כ"ג) היינו בחטים וזרעוני גינה איתא בירושלמי שהן נזרעין קב וחצי בבית סאה והיינו רביעית מחטים והלכך כשנפל רביעית רובע הקב זרעוני גינה לתוך כ"ג רבעין חטים ה"ל כרובע הקב ממין אחר ואיתא שם דדווקא בזרעוני גינה מחלקינן אבל בשארי זרעונין שנזרעין ד"מ שלשה קבין לבית סאה שיעורן רובע בתוך כ"ג רבעין חטין והנזרעין ב' קבין ל ית סאה פלוגתא שם אי משערין לפי ערך או ברובע כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל איתא בירושלמי כגון אלו שנזרעין שלשה סאין לבית סאה חטים בעינן שלשה רבעין לתוך כ"ג רבעין חטין וכן בנזרעין תשעה קבין דהיינו סאה ומחצה לבית סאה והנזרעין שמונה קבין לבית סאה פלוגתא שם אי שיעורן ברובע לבית סאה או לפי ערך וע"ש כמה חילוקי דינים בענין זה הפשתן בתבואה כו' איתא בירושלמי אתר דזרע רובע דחטין זרע תלתא רבעין דכיתן ואעפ"י שהן קטנים דרכן לזורען רצופין ונחלקו הרמב"ם והר"ש אי הא דפשתן היינו רק לר"ש או דהיינו לכו"ע היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזורעה שעורים ימתין לה עד שתתליע פי' עד שתוציא שרשין כעין תולעות קטנות ויופך דשוב לא יצמחו אבל קודם שיתליעו אין ההיפוך מזיק להצמיחה ואח"כ יזרע לא יאמר אזרע ואח"כ אופיך פי' קידם שיתליעו אלו החדשים אלא הופך ואח"כ זורע כו' כמה יהא חורש כתלמי הרביעה אבא שאול אימר כדי שלא ישייר רובע לבית סאה (שם פ"ב מ"ג) עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ ג' ימים במקום הטינא פי' לח אבל במקום הגריד בעיא היא יתר ותני כן מקצת היום ככולו במקום הטינא (ירושלמי שם) ועי' בבלי (פסחים נ"ה א') מנידון מקצת היום ככולו בזמן הקליטה ואע"ג דבאילנות איכא פלוגתא דתנאי במס' שביעית פ"ב מ"ו בשיעור זמן הקליטה ויובא להלן פסוק כ"ג בדיני ערלה בזרעים ליכא פלוגתא והא דמייתינן (פסחים נ"ה א') הא דר"י דאמר כל הרכבה שאינה קולטת בג' ימים כו' דהיינו באילן לשתילת שבולת י"נ דבשתילה אין נ"מ בין זרעים לאילנות ועוי"ל דלא מייתי שם ראי' רק לענין זה דכל שאינה נקלטת בזמנה שוב אינה נקלטת ולענין זה אין נ"מ בין זרעים לאילנות היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף לא יהא זורע ובא על גביהם שאין עושין אלא אלא לשלש שנים (שם מ"ה) ובספר שנות אליהו בשם החסיד כתב דצ"ל שהן עושין לשלש שנים שאין מתליעין כולן כאחת וזמן התלעת כולן נמשך שלש שנים ולא מהני היפוך לאותן שלא התליעו עדיין שיכול להיות שיתליעו אחר ההיפוך ויצמחו באותה השנה תבואה שעלו בה ספיחי אסטים וכן מקים הגרנות שעלו בהן מינים הרבה וכן תלתן שהעלתה מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש ניכש או כיסח אומרין לו עקור את הכל חוץ ממין אחד (שם אין מחייבין לנכש פי' לעקור דוודאי לא ניחא לי' דאסטים מזיק לתבואה וגידולי זרעים מזיקין למקום הגרנות ועשבים קשין לתלתן ובביאור זה פירש"י במס' (ב"ק פ"א א') לפי דבע"כ עתיד ליטלו שמפסיד את התלתן וכן באינך והתוס' שם הקשו ע"ז דאין מחייבין משמע שאין איסור בהנחתו כצ"ל שם ולא כמו שלפנינו בהנאתו ועוד דאם מתייאש ומתעצל לעוקרו למה לא נחייבנו דהא איסור כשמתייאש כו' ונראה לר"י דאין מחייבין אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרעו כי' ומשום מקיים כלאים ליכא כיון דקשו להו ולרע"ק אצטריך דאמר כי' המקיים בכלאים לוקה כי' אי נמי אפילו לרבנן אצטריך והיכא דניחא לי' חייבוהו חכמים לעקור שלא יחשדוהו ועי' מש"ל בתחילת זה הענין נידון המקיים כלאים לרבנן דרע"ק ולפי ענ"ד הדין באלו כמו בסומך חרדל וחריע ותלם של פשתן דכיון שהן קשין להתבואה וודאי לא יקיימן ויניחם ליחרב בסוף ואף משום מראית העין מדרבנן ליכא במס' ב"ק שם איתא בתקנות יהושע שיהיו מלקטין עשבים בכ"מ חוץ משדה תלתן דמעלו לה עשבים ול"ה הפקר ומקשינן שם מהא דהכא א"ר ירמיה ל"ק כאן לזרע כאן לזורין כו' לזורין מעלו לה כו' אב"א כאן לאדם כאן לבהמה דכיון דלבהמה היא דזרעה עשבים נמי חזי לה ומנא ידעינן אר"פ שארי משארי לאדם כו' והקשו בתוס' שם כיון דההיא דחוץ משדה תלתן בדניחא לי' אמאי אסור ללקט והא אמרינן במס' מ"ק וא"ו א' שתיקנו שיהיו מפקירין כל השדה שיש בה כלאים וי"ל דהכא בדליכא שיעורא . עציץ נקוב יש בו משום כלאים כדאיתא ספ"ז דכלאים לענין כלאי הכרם ושיעור הנקב עי' ספ"ק דעוקצין והובא מזה בסדר שמיני ובאינו נקוב אסור מדרבנן (מנחות ע' א') ע"ש אסור לזרוע כלאים לעובד כוכבים במס' עבודת כוכבים ס"ג ב' ס"ד א' כמו"ש התוס' שם וכן מפורש