באר היטב (עה"ת) רמז

כי בזה קצרתי בממלא את הקרנות פי' דכשזורע ד' מינים בד' קרנותי' ע"כ איירי בחורבה דהא באופן זה אינו יכול לזרוע אף הערוגות שבקרנות ממינים אחרים ואם יזרע מאותן המינים יכיל לזרוע תשעה ואופני מילוי הקרנות כבר נתבאר ולא יהא אלא ראש תור לפי מ"ש מקודם דמהא דאמרינן וקי"ל לרבנן דחמשה בשתא לא ינקי מוכח דאין ראש תור בערוגה צ"ל דס"ד דמ"מ מערוגה לערוגה מהני ומתרץ דאפילו מערוגה לערוגה לא מהני ראש תור בזריעה מועטת ושמואל אמר בערוגה בין הערוגות שנינו פי' התוס' דס"ל דיש ראש תור בערוגה ועוד י"נ דלא גזר אטו שמא ימלא את הקרנית ולפי"ז אין זה בין הערוגות ממש אלא שזורע בקרנות ודוחק ולפי מש"ל בביאור הירושלמי ובביאור הא דא"ר בחורבה שנינו אין פלוגתא כלל בין רב לשמואל אלא דשמואל מוקי לה בערוגה בין הערוגות שכ"א מהן הוא זורע מחמשה מינים והמינים שברוחות הערוגה הן ממינים שברוחות ערוגות הסמוכות לה ומ"מ לא משכחת לה תשעה כיון שאינו בכל ערוגה רק מעט כמוש"ל בביאור הירושלמי ורב ניחא ליה לאוקמי טפי בחורבה בכה"ג דאין אדם עשוי לזרוע גנתו ערוגות ערוגות בענין זה והא מתערבי בהדדי פי' המפרשים דהקושיא היא לשמואל דאמר ערוגה בין הערוגות שנינו ולפי מ"ש א"א לפרש כן אלא נ"ל דהקושיא היא אמתניתין דמתירינן חמשה מינים ע"י הרחקה מועטת דמ"מ העלין מתערבין ומתרץ בנוטע כו' לפי"ד המפרשים דבין ב' ערוגות איכא ב' גבולין י"ל דהיינו דנוטה לכנגד הגבולין ואף לפי"ד הר"ש דבין ב' ערוגות ליכא רק גבול אחד דאם היו שני גבולין א"א לומר ערוגה בחורבה דהא איכא ב"ט ביני ביני ולדידיה הא א"צ הרחקה רק טפח ומחצה ג"כ י"ל דמ"מ נוטה קצת משתי הערוגות ע"ג הגבול מיהו לפי ענ"ד עפ"י מ"ש מקודם רישא דמתני' נא איירי כלל בהי' גבול לערוגה א"א נפרש כן והנ"ל כמו שפירשתי לעיל בביאור המשנה ה' דפ"ג דהיינו שעושה קרקעית הערוגה של כל מין נוטה משל חבירו ועי"ז אין העלין מתחברין כ"כ באותה ערוגה הפקיע תלם אחד ע"פ כולה מהו א"ר ששת בא ערבוביא ובטל את השורה רב אשי אמר אין עירובו מבטל את השורה איתיביה רבינא לרב אשי הנוטע כו' שורה אחת של קשואין שורה אחת של דלועין שורה אחת של פול המצרי אסור שאני הכא דאיכא שראכא (שבת שם) הפקיע תלם אחת על פני כולה פירש"י בזה צריך ביאור ופי' התוס' הוא שהעמיק תלם א' ע"פ סביבותיה בד' רוחותיה אם מותר לעשות ערוגות סביבה והוכיחו משורה של קשואין כו' דהתם ג"כ לפירושם בהפסק תלם איירי ולפי ענ"ד כ"ז אינו מתיישב כלל והנ"ל לפי ענ"ד כמוש"ל דהיינו בזורע ד' מינים על ד' קרנות הערוגה ובאמצע הפקיע תלם א' זרוע ע"פ כולה לרש"י איירי הכל ע"י גרעינין יחידים ולהתוס' שזרע בכ"א מהקרנות טע"ט והשורה שבאמצע היא ג"כ ברוחב טפח ואולי אף בהפקיע שורה אחת שתי ושורה תחת ערב ג"כ יש להתיר כיון שאין כאן רק חמשה מינים בהרחקה הצריכה בין מין למין ומקום הספק שבזה נ"ל די"ל דדווקא כשזורע באמצע רק גרעין א' לשיטת רש"י דבעי הרחקה ג"ט או בזורע טע"ט לשיטת הר"ש דסגי בהרחקת טפח ומחצה דבענין זה ליכא שום תערובות מהמין האמצעי רק ע"י אמצעית הערוגה אבל בכה"ג דהפקיע התלם ע"פ כולה הרי איכא קצת ערבוביא מהמין החמישי באמצע ובכ"א מקצותיה שכנגד זריעת הקרנות דאע"ג דאיכא הרחקה כשיעור מ"מ הא איכא קצת ערבוביא כדמוכח מהא דאסור לזרוע תשעה מינים אף ע"י הרחקה כשיעור משום ערבוביא כנ"ל ואע"ג דנגד זה איכא מעליותא בהאמצעי דה' שורה ובשורה יש להקל טפי מחמת ריבוי הקרקע שנזרע בה כמו שמצינו בערוגה שיש בה ששה על ששה ממין א' שא"צ הרחקה כמו"ש ובשורה יש להקל יותר כמו שמצינו בההיא דמשרין מ"מ מספקא מלתא אי מעליותא דשורה עדיפא אי עכ"פ שקולה כריעותא דערבוב ושרי או לא ומייתי ראיה מג' שורות דקשואין כו' דהתם נמי אע"ג דבכולהו ירקות שרי בכה"ג וכמוש"ל מ"מ באלו המינין דעליהן גדולים ואיכא ערבוביא אסור משים דערבוב מבטל מעליותא דתורת שורה ה"נ ערבוב דקצוות מין החמישי מבטל מעליותא דשורה והיינו דגריעותא דערבוב אלימא ממעליותא דשורה דס"ד דהש"ס לדמות שני אלו הענינים זה לזה ודחי דשאני התם דאיכא ערבוביא דשראכא דגרע טפי ואלימא לבטל מעליותא דתורת שורה משא"כ בהוספת ערבוב דהכא אר"כ אמר רבי יוחנן הרוצה למלאות כל גנתו ירק עושה ערוגה של ששה על ששה ועוגל בה חמשה וממלא קרנותיה כל מה שירצה והא איכא דביני ביני אמרי דבי ר' ינאי במחריב בין הבינים ר' אשי אמר אם היו זרועין שתי זורען ערב ערב זורען שתי איתיביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים ורואין אותם כטבלא מרובעת כטבלא מרובעת הוא דשרי הא לאו הכי אסור התם לאקולי עלה קולא אחרינא להתיר ראש תיר היוצא ממנה (שם) ועוגל בה חמשה כו' פי' הרמב"ם שחולק כל ערוגה לתשעה מרובעים כל מרובע ב"ט על ב"ט ועושה בחמשה מהם עיגולים וזורע העיגולים והמותר ד' מרובעין זורען כמו במרובעים והיינו תשעה מינים בערוגה וכ"ז אינו נראה כלל לפי ענ"ד והעיקר לפי ענ"ד הוא שיטת התוס' ונראה שכן היא דעת רש"י דהיינו שעושה בה עיגול שקוטרו דהיינו אלכסונו הוא חמשה ונמצא שהעיגול רחוק מכל צדדיו מקצה הערוגה חצי טפח וזה עולה נכון לפי"ד המפרשים דבעינן הרחקה ג"ט ושלכל ערוגה יש לה גבול רחב טפח ולכך יוכל למלאות כל גנתו בערוגות כאלו ויזרע בכ"א מהן מה שירצה ובביאור הא דממלא את הקרנות פירש"י בלתי מתקבל כלל לפי ענ"ד ופי' התוס' הוא דהיינו קרנות של ריבוע הפנימי שהוא חמשה על חמשה שהעיגול נעשה ממנו ומניח בין כל שתי קרנות ריוח ג"ט ומשמע מלשונם שאינו זורע בקרנות מרובעים רק בשטח הפנוי שם אלא שמרחיק משהו וקושיא דהא איכא דביני ביני היינו חצי טפח הסובב ולר"א זורע אף חצי טפח הסובב בשינוי מהעיגול והקרנות שתי וערב ודבר תימא לפי ענ"ד להתיר בלי שום הרחקה רק ע"י