באר היטב (עה"ת) רמו

למה אמר בנוטין לחורבה לימא דאיירי שזורע בכל צד מאותו המין שבכותל הגומא וצ"ל דמדפסיק ותני סתם משמע דאין נ"מ בסביבות הגומא משינוי המינין דכותלי הגומא אם בנוטין לחורבה נתני שמונה פי' הר"ש לא יכולתי להולמו ונ"ל לפי ענ"ד דצ"ל ונתני ארבעה שנים מכאן ושנים מכאן ולשון זה כבר פירשתי ומפני שסברו המעתיקים דקאי אברייתא דגומא הגיהו כמו שלפנינו ובאמת קאי אמתניתין דאם בנוטין לחורבה איירי א"כ אמאי לא תני במתניתין ארבעה דהוה קולא טפי דהא ליכא פסידא בזריעת ארבעה אלא איירי כמו"ש מקודם שזורע בצדי הגומא ממיני הגומא ולכך לא תני אלא קישות ודלעת דהיינו עיקר מילתא דאתא לאשמעינן ולא תני ארבעה דאין אדם רוצה להרבות במיני הגומא כדי שלא יהא מוכרת לזרוע סביבה בכל הד' רוחות רק מהמינים שבערוגה ונוח לו יותר להוביר שני כתלים של הגומא א"ר יוסי כו' סומכין לגדר דתנינן סומך לבור כו' ולגדר כו' אין סומכין לגובל דתנינן התלם ואמת המים שהן עמוקים טפח זורעין לתוכה ששה מיני זרעונין אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע אם אומר את שסומכין לגובל יזרע למטה כמה שירות אמרין חבריא קימי ר' שמואל בר אבין תפתר שהיה זורע בראש הגובל אמר נון אין כיני יעקור אותו הקלח ויזרע למטה כמה שירות לא מוטב לעקור קלח אחד ויזרע למטה כמה שורות ירושלמי המתניתין דהתלם ואמת המים כו' אין סומכין נגיבל היינו בידוע למעלה כדלהלן לפי מה שאפרש והא דסומכין לגדר היינו ג"כ גדר זרוע דר' יוסי לטעמיה בסוגיא דשם פ"ב דמוכיח ממתני' דסומכין לגדר דגדר זרוע מציל מדפסיק ותני סתם ויובא להלן זורעין לתוכה ששה מיני זרעונין נ"ל לברור דט"ס הוא וצ"ל שלשה זרעונין כדאיתא במתני' יזרע למטה כמה שירות פי' דאמת המים אינה פחותה מרוחב ששה טפחים כדאיתא (ב"ב צ"ט ב') וא"כ יזרע למטה שלשה שורות לשיטת רש"י של גרעינין יחידים בהרחקת ג"ט זמ"ז ולהר"ש ג' שורות של רוחב טפח בהרחקת טפח ומחצה שהרי א"צ ביניהן רק ב' הרחקות דהא הזריעות שבכותל אין מעכבין כלום כיון שהן בגובה הכותל כמוש"נ אלא ע"כ איירי בזורע שתי רוחות האמה שהרי א"צ מקום פנוי למילוי המים דכיון שזורע למטה ע"כ אין בה מים וגם בלא יבשי המים היו רגילין לזורעם כדאיתא ב"ב שם ולמילוי המים י"ל דלא היו מובירין רק טפח כשיעור פרסה והלכך צריך הרחקה למטה כמוש"ל בהא דהגובלין ממעטין ששה כיון ששתי הזריעות הן ע"ג הקרקע למעלה וא"ת אכתי יזרע מהמינים שבצדי התלם והאמה י"ל דלא תני רק הני שיכולין להיות מכל מין שירצה ועוי"ל דבכה"ג אתי לאחופי דכיון שיתירו בלי הרחקה מהמינים שבכתלים לזרוע מינים שונים יטעו שאף להמינים שלמעלה א"צ הרחקה והא דלא מייתי ראיה מהא דהגובלין ממעטין ששה כנ"ל משים די"ל דשאני התם דע"י ריבוי המינים שע"ג הגובלין איכא ערבוביא כמוש"ל תפתר שהיה זורע בראש הגובל לפי מ"ש מקודם א"א לפרש דהיינו לדחות ההוכחה אלא נ"ל דהיינו לפרש המימרא דאין סומכין לגובל באופן שיהיה הוכחה מהא לתלם כו' ומפרש דהא דאין סומכין לגובל היינו בזרע ע"ג הגובל וא"ל א"כ יעקור אותו הקלח כו' אלא ע"כ הא דאין סומכין לגובל היינו אפילו באינו זרוע למעלה ואין ראיה לזה מהא דתלם כו' ומסקנא דמלתא נ"ג דלכו"ע בזרוע למעלה אין סומכין ובאין זרוע למעלה לכו"ע סומכין דגבול גבוה טפח בירקות כגדר גבוה יו"ד בתבואה והשקלא וטריא בזה רק בקיום או ביטול לשון המימרא א"ר אסי ערוגה תוכה ששה חוץ מגבוליה תניא נמי הכי ערוגה תוכה ששה גבוליה בכמה כדתנן ר' יהודה אומר רוחב כמלא רוחב פרסה אר"ז כו' מ"ט דר' יהודה והשקית ברגלך כו' מה רגל טפח אף גבול טפח (שבת פ"ה א') פי' תוכה ששה דעת כל המפרשים דקאי ארישא דמתני' שהובא שבת שם ובא ללמד דלא נימא דבערוגה של ד' על ד' מותר לזרוע חמשה מינים ואין זה נראה כלל אלא נ"ע דקאי אסיפא דהיה לה גבול כו' ובזה א"ש דקמ"ל דלא נימא דהיינו היה לה גבול מתוך הששה טפחים ור"י דתני ששה קאי ארישא כנ"ל קמ"ל וכ"כ בספר ש"א בשם החסיד גבוליה בכמה נ"ל פי' כמה יהיה רוחב הגבול לענין זריעת השלשה מינים שע"ג הגבול ומסיק דהיינו טפח משום דאין זריעה פחותה מטע"ט וכמוש"ל באריכות ועמש"ל בביאור משנה ג' פ"ג דכלאים בהא דר"י דמייתי הכא אמר רב ערוגה בחורבה שנינו והאיכא מקים קרנות אמרי בי רב משמי' דרב בממלא את הקרנות ולזרע מאבראי ולא למלא מגויאי גזרה שמא ימלא את הקרנות ולא יהא אלא ראש תור ירק מי לא תנן הי' ראש תיר ירק נכנס לתוך שדה אחר מותר מפני שנראה כסוף שדה אין ראש תיר בערוגה ושמואל אמר ערוגה בין ערוגות שנינו והא קא מתערבי בהדדי בנוטע שירה לכאן ושורה לכאן (שבת שם) הא דערוגה בחורבה שנינו פירשו כל המפרשים דאינו יכול לזרוע ערוגה אחרת אצלה משום כלאים ולפי ענ"ד כ"ז חמוה וכי בשביל זה שאינו רשאי לזרוע סביבה ממינים אחרים אנו צריכין לומר בחורבה הא משכחת לה שפיר שזורע בכל ארבע רוחותי' בכל רוח מאותו המין שבאותו הרוח בערוגה ומאי משני בממלא את הקרנות אכתי יזרע כל השלשה קרנות הסמוכות לכל קרן של הערוגה מאותו המין שבקרן והנ"ל בזה משום דא"א לומר דאיירי כשזורע מצדי' מאותן המינין שברוחותי' דא"כ נתני תשעה מינים כמוש"ל בביאור קושית הירושלמי דמקשה שם ונתני תשעה וכיון דממינים אחרים אינו יכול לזרוע ע"כ בחורבה איירי והאיכא מקים קרנות נ"ל פי' דהנה כל ערוגה יש לו לזרוע סביבה שמונה ערוגות ארבע בד' רוחותי' וארבע בקרנותי' וא"כ נהי דאותן הד' ערוגות שבצדיה אינו יכול לזרוע רק ממיני הערוגה מ"מ אותן הד' ערוגות שבקרנותי' יכול לזרוע מכל המינים שירצה שהרי קרנות הערוגה אינם זרועים כמוש"ל לפי ב' השיטות וא"כ משכחת לה שפיר חמשה זרעים דווקא ולא תשעה כשזורע הד' ערוגות שבקרנותי' ממינים אחרים והד' הערוגות שברוחותי' מאותן המינים שברוחות הערוגה וע"ה מש"ל בביאור הירושלמי הנ"ל