באר היטב (עה"ת) רמה

ששה שלוקין עליו ד"ת פי' דמצינו שלוקין ע"ז בתבואה מ"מ מותר בירקות משום החילוק דבין רב למעט בתבואה בבית רובע דלא מצינו בשום ענין מלקות ע"ז לא כ"ש דמותר בכה"ג מהו להקריח בתחילה ששה להיות מיצר והולך פי' שיגעו זב"ז ע"י ראש תור אם מהני ראש תור כשאין בהזריעה שיעור תלם שלם ופשיט ליה כיון שאנו מתירין חמשה מינים בלא ראש תור אף שעבודה פוגעת בעבודה כ"ש להתיר שני מינים ע"י סברא דראש תור וע"י ההרחק שביניהם משני הצדדין לא צריכא דלא מהו להקריח כו' המפרש פי' דהיינו דהא דבתר הכי א"צ לאבעי' ואולי אלו התיבות המה מיוחרים בגגו של גובל שני טפחים לזרוע בו שני מינים י"ל דהיינו בלי שום הרחקה ע"י שינוי דחרישה שתי וערב דגגו של גובל שני טפחים היינו בין ב' ערוגות וניכרין שטפח שייך לערוגה זו וטפח לערוגה שני' וי"ל דהיינו אם מותר לזרוע רביע טפח רוחב מכ"א מהב' מינים בהרחקה טפח ומחצה די"ל דל"מ הרחקת טפח ומחצה רק לזריעה דטע"ט עשה פאה באמצע היינו צורת הפתח ובלשון זה (עירובין ט"ז א') הובא למעלה זרע בגו מיסין דהיינו מה שבתוך החלוקה ואף בעשה צורת הפתח מכל הד' רוחות משכו בכמה היינו כמו שטחו בכמה ופי' המפרש דהייני שטח הזריעה ולא נתחוור לי פירושו כלל והנראה לפי ענ"ד דהבעי' היא כמה יהי' שטח המקום שבתוך הד' צה"פ וענין הספק שבזה נ"ל משום דהא דמהני צה"פ בזה היינו דעי"ז נתהוה כערוגה ושדה בפ"ע ושדה בפ"ע א"צ הרחקה כלל כנ"ל ואע"ג דבשם כתבתי דבעינן חרישה שתי וערב נ"ל דרק בבית רובע בתבואה וששה על ששה בערוגה דה"ל שדה בפ"ע ע"י הזריעה בעינן שינוי דשתי וערב אבל לא בכה"ג ומספקא לי' אי מהני צה"פ לאשוי לה שדה בפ"ע אף לכ"ש או רק למקום חשוב קצת בלא"ה היינו ג"ט על ג"ט דכיון דבלא"ה ה"ל מקום חשוב קצת מתהוה ע"י צה"פ שדה בפ"ע אבל לכ"ש י"ל דלא מהני צה"פ ופשיט לי' מהא דאמרינן דהגבולין ממעטין ששה והיינו מפני שהגבולין צריכין הרחקה והא דבעינן גבוה טפח היינו משום דבלא"ה י"ב דגבולין וחד דאמצעי נפישי להו מינין וה"ל ערבוביא כמוש"ל אלמא דאע"ג דחילוק מקום דע"י גובה טפח דלא אלים דהא לא מהני לענין ביטול צורך הרחקה מ"מ מהני למאי דמהני אף בכ"ש דהא זריעת הגבול מג' מינים ל"ה רק טע"ט א"כ ה"נ צה"פ דמהני אף לענין הרחקה מהני ג"כ אף בכ"ש ופרה או פרא לשון כ"ש כמו שכתב המפרש עד היכן פי' אי בעינן מיהו מקום טפח ע"ט או טפח באורך שמונה כמו בגבולין או אפי' כ"ש ממש נשמעינה מן הדא גוממיות כו' דדווקא שיהיה שיעור טע"ט בכ"א מהשטחים זורעין לתוכה שלשה זרעונין היינו שנים בשני כתלים ואחת בקרקע הגומא למטה דכיון שהג' מינים הן בג' שטחים משונים לא בעינן הרחקה ול"ד להא דגבולין ממעטין ששה דצריך הרחקה להזרע שבגבולין דהתם שניהם בשטח אחד הן ולא שכותל טפח ביניהם ומה שאינו זורע כל הד' כתלים של הגומא יתבאר להלן עכ"פ דווקא בעמוקין טפח שכ"א מהכתלים יש בו טע"ט מהני חילוק מקום דלא לבעי הרחקה אבל בפחות מטפח אסור בנוטים לחורבה אין זה שייך לענין זה ויתבאר בסמוך אר"ז כל טפח וטפח של גובל כו' נ"ל דהיינו לדחות הא דפשטינן לעיל אפי' פרא מכאן מהא דגבול כמו"ש דשאני גבול דכל טע"ט של גבול חשוב הוא למקום בפ"ע כמו שלשה על שלשה בקרקע ויהי' כ"ה ששה על כל גובל נ"ל דהיינו לר"י כמוש"ל דס"ל רחב טפח וארוך ששה ה"ל כערוגה שלמה וא"צ הרחקה וכיון דבגבולין כל טפח על טפח ה"ל מקום בפ"ע א"כ יכול לזרוע ששה על כל גובל והא דלא פריך יזרע כ"ט ששה על כל גבול וארבעה בקרנות ואחת באמצע נ"ל משום דכשיזרע הקרנות הרי יהי' בקרן זוית לצד פנים שלשה מינים נוגעין זה בזה וה"ל ערבוביא ואסור וכן היא בתמי' ונ"ל דאתותב עפי"ז ותו לא מידי התיב ר' בון כו' והתנינן תלם ואמת המים כו' נ"ל פי' דמקשה אהא דלעיל דמייתי מגוממיות דהיינו ברייתא ולא מייתי ממתניתין דתלם ולא אפרק וצ"ל דהיינו משום דברייתא דגוממיות קצרה יותר ונתני חמשה נ"ל דאהא דגוממיות קאי דמסתמא יש בהם ד' כתלים אבל תלם ואמת המים הן מפולשין ואין בהן ד' כתלים ובאורך הכתלים פשוט דצריך הרחקה ומהני הרחקה אבל אהא דגוממיות פריך נתני חמשה ד' על ד' כתלים ואחת באמצע והא דנקט שנים מכאן נ"ל דהיינו שנים לשני צדי הקרן זוית דמכאן ושנים לשני צדי הקרן זוית דמכאן ומתרץ דא"כ לא יוכל לזרוע למטה משום חבוש מד' רוחות והא דלא נקט ארבע י"ל ג"כ דהיינו משום חבוש ויותר נ"ל דבהא דזורע האמצעי בלי שום הרחקה הוה עיקר הרבותא נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוטה לצד זו ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן שכל מה שאסרו חכמים לא אסרו אלא מפני מראית העין (שם פ"ג מ"ה) ויש לעיין מהו כפילת לשון בהנטי' ונ"ל שזורע שני המינים על כותלי הגומא וצריך שיהיו הכתלים משופעים זה לכאן וזה לכאן ובכה"ג יוכל להטות שער של שורה זו לכאן ושער של שורה זו לכאן דגם בלא"ה מצד עצמן יהיו נוטים קצת זה מזה לשון שכל מה שאסרו חכמים לא אסרו אלא מפני מראית העין משמע כהסוברים דמה"ת ליכא כלאים רק בזורע במפולת יד כאחד כמו"ש בתחילת זה הענין מיהו י"ל דצ"ל כל מה שאמרו חכמים והיינו שאמרו שאסור מה"ת היינו משום מראית העין דאיסור כלאים מה"ת תלי במראית העין ועוד נ"ל דקאי אדינים דשם בקשואין דלא מהני להו הרחקה דכל המינים כדבעינן למימר קמן ואיסור זה אינו רק מדרבנן משום מראית העין ויש ספרים דלא גרסי כלל להא דנוטה שער של זו כו' עד סוף המשנה ובירושלמי שם איתא תני מיתר הוא אדם לעשות גומא קטנה עמוקה טפח ולזרוע בתוכה ארבע זרעונין ולהופכן לארבע רוחותי' ר' אבא בר כהנא כו' בנוטין לחורבה שנו ר' מנא בעי אם בנוטין לחורבה שנו נתני שמונה שנים מכאן ושנים מכאן ושנים מכאן ושנים מכאן פי' ארבעה זרעונין היינו בד' כותלי הגומא ופי' בנוטין לחורבה היינו דאל"כ יאסרו הזרעי' שבשם ע"י השער שיגיעו עליהם ונראה דהייני מדרבנן כמוש"ל ויש לעיין