באר היטב (עה"ת) רלח

מותר וכר"ל בהא דראש תור בחורבה דמותר סומך לבור פי' שדה בורה בלתי חרושה ולניר פי' שדה חרושה בלתי זרועה ולגפה פי' גדר עשוי מאבנים סדורות בלי טיט ולדרך ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה טפחים ולאילן שהוא מיסך על הארץ ולסלע שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה (שם פ"ב מ"ח) אע"ג דסומכין דשם מקמי הכי מפורש בחרדל וחריע מ"מ סומכין דהכא פשוט דהיינו לכ"ד יש לעיין מאי קמ"ל דבור וניר הוה הפסק הא וודאי א"א לשדה שתפסיק רק כשאינה זרועה ונ"ל דצ"ל דלא בא להשמיענו רק עיקרא דמלתא דשדה בלי זרועה מפסקת דה"א דדוקא גדר בעינן או דה"א דרק שדה שאינה ראויה לזריעה מפסקת קמ"ל ויותר נ"ל דבאמת אגב הני דבתר הכי תני לה ובביאור רוחב השדה שמפסקת נ"ל דסמך אהא דלהלן משנה יו"ד דתבואה בתבואה בית רובע ואף לפי מש"ל דהיינו לענין זה דשני בית רובע א"צ הרחקה משום דכ"א מהם חשיבא שדה בפ"ע ע"ש מ"מ שיעור ההרחקה תלוי ג"כ בשיעור שדה וכמו"ש להלן בביאור אותה המשנה והנה באילן המיסך א"צ שום שיעור שהרי הענפים מקיפין האילן וכולן מפסיקין בין הזרעים שתחת האילן להזרעים שחוץ לאילן בדרך א"צ ביאור באורך דמסתמא דרך הולכת ומפסקת מתחילת השדה עד סופן אבל בשדה גפה וגדר חריץ וסלע צ"ע כמה יהיה ארכן דהא דקתני גבי חריץ וסלע רחב טפח נראה לברור דהיינו ברוחב החריץ והסלע שמפסיק בין שתי השדות ובפי' תפארת ישראל כתב דכל אלי שיעור ארכן היינו ג"כ כשיעור בית רובע דהיינו עשר אמות וחומש בקירוב כמו שכתב בשדה בור וניר ולפי ענ"ד אף בשדה בור וניר שנראה מהרמב"ם בחיבורו שסובר כן איני יודע כלל שום סברא בזה אלא נ"ל דהא דאמרינן להלן שם תבואה בתבואה בית רובע אף להמפרשים דבהרחקה איירי מ"מ אין זה רק לענין רוחב דשיעור בית רובע היינו עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש ולכך צריך רוחב ההפסק כשיעור זה אבל אורך ההפסק וודאי צריך להיות מפולש. דרך מדלא פי' דרך הרבים משמע דהיינו אפילו דרך היחיד ועי' תוס' ב"ב ג' ב' ד"ה מכלל דאיכא זוטרא וצ"ע בשביל הרבים ועי' פאה רפ"ב הובא לעיל מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו ג"ט כדי שיכנס הגדי ה"ז מחיצה גדר שנפרץ עד עשר אמות ה"ה כפתח יתר מכאן כנגד הפרצה אסור נפרצו בו פרצות הרבה אם העומד מרובה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור (כלאים פ"ד מ"ד) נמצאת אתה אומר שלש מדות במחיצות כל שהוא פחות משלשה פי' כשהקנים כ"א מהם פחותין מג"ט צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש כל שהוא שלשה ומג' עד ד' צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו כדי שלא יהיה פרוץ כעומד ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור כל שהוא ארבע ומארבע עד עשר אמות צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהיה פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ מותר נפרצה ביותר מעשר אסור היו שם קנים הדוקרנים ועושה להם פאה מלמעלה פי' שני קנים נעוצין בארץ בשתי קצות הפרצה ועושה קליעה למעלה מזו לזו אפילו יותר מעשר מותר משום דה"ל צורת הפתח (עירובין ט"ז א') וע"ש פלוגתא דאמוראי בפרוץ כעומד וע"ש בביאור הברייתא לענין זה ולאילן שהוא מיסך כו' מפורש בתוספתא שיהיו ענפיו בתוך ג' לארץ דכל פחות מג' כלבוד דמי ויש לעיין דבתוספתא איתא סומכין לשרשי אילן שיבשו שגבוהין יו"ד דמוכח הא לחין דה"ל כעין זרעים אין מצילין וצ"ל דאילן שענפין מקיפין להזרעים מכל צד דחולקת רשות לעצמה עדיפא ממחיצה וחלוקה בעלמא מיהו קשה דמשמע דאף שאין הענפים רק מצד אחד ג"כ מפסיקין וגם עיקר הסברא דחילוק רשות לעצמה בלתי מתקבל ויבואר בסמוך ולסלע שהוא גבוה עשרה ורחב ד' כבר כתבתי דהיינו רוחב ההפסק שיהי' בין ב' התבואות וצריך תלמוד מ"ש מגדר דלא קפדינן כלל אעוביו וכתבו המפרשים דשאני גדר שנעשה בידי אדם והקשה מאילן ותי' דשאני אילן שמפסיק לגמרי משא"כ בגדר וסלע דלא בעינן רק באורך עשר אמות וחומש כנ"ל ולפי מש"ל א"א לומר כן והנראה לי דענפי אילן מכיון שאפשר להגביהן ולהשפילן ה"ל כנעשו בידי אדם ולכך עדיפי ג"כ משרשי אילן הלחים דלא מהני להפסיק ולקמן ידובר עוד מזה תבואה בתבואה בית רובע ירק בירק ששה טפחים תבואה בירק ירק בתבואה בית רובע רא"א ירק בתבואה ששה טפחים (שם פ"ב מ"י) בירושלמי איתא תני הרוצה לעשות שורה של ירק לתוך שדה תבואה הרי זה עושה שורה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה פי' טפחים ובביאור זה כתבו המפרשים דהיינו לענין הרחקה ולפי מ"ש מקודם דפי' תבואה בתבואה ב"ר היינו דשתי קרחות שכ"א יש בה בית רובע זורעין משני מינים בלי שום הרחקה ביניהם דכ"א ה"ל שדה בפ"ע פי' ירק בירק ש"ט היינו ג"כ דשתי ערוגות שיש בכל אחת מהן ש"ט על ש"ט זורעין מג' מינים בלי שום הרחקה ביניהם וכ"כ בפי' בשנות אליהו בשם החסיד מיהו קשה דבתוספתא פ"ב מ"ח איתא והובאה שבת פ"ה ב' וז"ל עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים רואין איתה כאלו היא טבלא מרובעת אפילו אין שם אלא קלח אחד נותנין לה עבודתה ש"ט בין מן האמצע בין מן הצדדין היו קלחין נוטין לה לארבע רוחותי' מותר מפני שנראית כסוף שדה ופשוט וברור הוא דהיינו דצריך להרחיק בין ירק לירק ששה טפחים ובשלמא הא דמצינו הרחקת בית רובע בין תבואה לתבואה י"ל דהיינו כשאין בכ"א מהמינים בית רובע אבל בירק אין סברא כלל לומר דהיינו רק בשאין בכל אחת מהערוגות ש"ט ואדרבה ביריעה מועטת מקילינן יותר כמוש"ל ואחר שחזרתי בזה על כל הצדדין לא מצאתי בישוב זה רק כמוש"ל בהא דקרחות דהא דב' שדות וב' ערוגות א"צ הרחקה היינו רק כשא' מהן חרוש שתי ואחת ערב דזה מהני לענין כלאים כדאיתא שבת פ"ה ב' ע"ש והא דעבודת ירק בירק ש"ט היינו בשניהם חרושין בשוה ולפי כ"ז נ"ל