באר היטב (עה"ת) רלז

שני מינין ובקעה היינו שדה גדולה הרבה ובלתי זרועה וחורבה היינו מקום פנוי בתוך שדה זרועה ופי' חלקן גדר היינו שבשעה שהפיל הב' גרעינין היה באפשרי שלא יתחלקו ע"י הגדר ולא כיון ע"מ שיתחלקו ע"י הגדר ונתהוה שחלקן גדר וכל הני ג' אנפי איירי בנפלו בתוך ששה טפחים על ששה טפחים ומ"מ אי זרעם שלא במפולת יד כאחת היה פטור לכו"ע אף להשיטה דל"ב מפולת יד כאחת ואף אי גם בשני גרעינין הדין כן כמו שידובר לקמן דהכא איירי כשיש לכ"א מהב' גרעינין בית רובע פנוי דה"ל כשני בית רובעין זרועים דא"צ שום הרחק ביניהם והא דלר' יוחנן ראש תור בחורבה אסור כדלעיל והכא בב' גרעינין הדין כמו בראש תור כדלהלן בסוגיא זו היינו לאסור מדרבנן והכא מה"ת ללקות וכן הא דמוכח להלן כמו שיתבאר דבשתי שדות בעינן שיהיה זרוע חצי מכל שדה היינו מדרבנן או דהיינו רק בזריעת טובא גרעינין ולפי מש"ל בקרחות דאף בשתי שדות זרועין בעינן מ"מ מה"ת הרחקת ששה טפחים צ"ל דבגרעינין יחידים הדין מה"ת כמו בראש תור דא"צ שום הרחקה ובחלקן גדר איירי בענין דליכא שם בית רובע פנוי ופלוגתייהו כל כה"ג אי מחייב משום שזרען במפולת יד כאחת דר"י פוטר ור"ל מחייב דבמפולת יד כאחת לא מה שאפשר לחלקן לשתי שדות מתניתין פליגא על ר' יוחנן הזורע חטה ושעורה כאחת כו' נ"ל דהא דר' יוחנן א"ש כר' יהודה וכדבעינן למימר אלא דלא ניחא להו לומר דר' יוחנן כר' יהודה פתר לה בנתונין בתוך ששה על ששה פי' דשע"ש מה"ת כבית רובע מדרבנן וכמו דבבית רובע וגרעין אחד מותר אף מדרבנן לזרוע שני גרעינין משני מינין בשתי הקצוות דמה שבשניהם נידון לכאן ולכאן כנ"ל ורק בבית רובע מצומצם אסור ה"נ בששה על ששה מה"ת במצומצמין אסור ובשע"ש ועוד גרעין אחד על ששה מותר מה"ת לזרוע שני גרעינין בשתי הקצוות ולפי מש"ל בקרחות דבשתי שדות זרועות בעינן מה"ת הרחקת ששה טפחים נ"ל דה"ה בששה טפחים וגרעין אחד על ששה ג"כ אסור מה"ת ופי' כאחת דקתני להשיטה דנ"ב בכלאים מפולת יד כאחת לר"ל דאיירי בבקעה וחורבה היינו דווקא במפולת יד כאחת כמו"ש מקודם ונר' יוחנן י"ל דהיינו במקום אחד דהיינו כששה על ששה כנ"ל ויותר נ"נ דבב' גרעינין באמת ל"ה כלאים רק במפולת יד כאחת ומוקרחין בתוך שדה תבואה הא דל"ה כלאים בהדי התבואה נ"ל דאיירי בתבואה שעומדת לקצור ובכה"ג ליכא כלאים עכ"פ מה"ת בהדא ר' יהודה אומר אינו כלאים נ"ל דהאי מקשה ס"ל דאין להקל בב' גרעינין משום דזה ל"ס זריעה לענין כלאים או דלא חשיב שדה לענין כלאים והלכך ע"כ בבקעה או בחורבה איירי והלכך ליכא משום כלאים כסברת ר' יוחנן ובשלשה גרעינין דחייב היינו כשזרועין כשורה והאמצעי חבוש משני הצדדין באינו מינו דבזה לא מהני צירוף שדה בורה כדלהלן בסוגיא זו אר"ז ר' יהודה כדעתי' כו' ואע"ג דשיעורא דבירק הוא פחות מבתבואה כדלהלן פ"ג מ"ב ויובא להלן מ"מ כיון דסגי בזרעים דערוגה בששה טפחים על שני טפחים לשני מינין סגי מה"ת בתבואה ששה על ששה לשני מינין ילפי מ"ש להלן בהא דערוגה עפ"י מש"ל בקרחות דבלא הרחקה צריך שינוי דחרישה שתי וערב והכא אין נראה לומר כן צ"ל דבששה על ששה איכא ג"כ הרחקה דאורייתא לר' יהודה דאיהו ל"ב הרחקה יותר מטפח דהיינו שיעור שדה לדידיה בזרעים ואולי בששה על ששה ומשהו אי כא שיעורא גם לשלשה גרעינין אף כשהאמצעי היא אינו מינו עם כ"א שבצדדיו א"ר יוסי מאן דבעי כו' פי' דלפי הנ"ל הא לר' יהודה אף בשני גרעינין אסור מיהו מדרבנן דהא ליכא כאן רק שיעורא דמה"ת ולא שיעורא דרבנן דהיינו בית רובע לכ"א מהב' מינים. ובברייתא איתא דר' יהודה מתיר והיינו וודאי אף מדרבנן וא"כ אי אי מלתיה דר' יוחנן אתי כת"ק ואיירי בנתונים בתוך שע"ש ע"כ צ"ל דר' יהודה ס"ל דבב' גרעינין ל"ח זריעה או דל"ח שדה זרועה וכמו"ש מקודם ובג' גרעינין מחייב אף כששני גרעינין ממין אחד זרועין זה אצל זה וקשיא מ"ט דר"ל כו' פי' ועוד קשיא לזעירא דטעמיה דר' יהודה בשני גרעינין בערוגה שע"ש גדורה משום דאיכא שיעורא לשתי שדות מה"ת דהא טעמיה דר"ל דמחייב במפולת יד בחורבה או בחלקן גדר הייני משום שהחיוב בא בשעה שמוציא מת"י קידם שתנוח וא"כ אמאי פוטר ר' יהודה בשני גרעינין במפולת יד פתר לה עד שעה שתנוח נ"ל דצ"ל פתר לה בשעה שתנוח ומסקנא דקושיא היא דצ"ל לפי"ז דאף ר"ל מודה בזה דר' יהודה ס"ל דאין החיוב בא רק בשעה שיניחו דלא כוותיה והתני ר' יהודה מתיר לא אפילו נחה ר' יהודה מתיר נ"ל פי' ועי"ק לטעמיה דר"ז לר"ל כמו לר' יוחנן למה מתיר ר' יהודה מדרבנן דהא גם ר' יוחנן דמיקל אינו רק פוטר ולא מתיר דמה שאינו זרוע אינו מצטרף מדרבנן אף בב' גרעינין דה"ל כראש תור דבזרועין וודאי א"צ שום הרחקה ואין לומר דמתיר היינו קודם שתנוח דוודאי מתיר הוא לג מרי דא"כ בג' גרעינין נמי אר"ה ר"ל כדעתיה פי' ר"ל לטעמיה דס"ל ר"ת בחורבה מותר ודלא כר' יוחנן מיהו האי פירוקא הוא רק אקושיא השניה דאר"ל אבל קושיא הראשונה דאר"ל והקושיא דאר' יוחנן לא אפרקו וצ"ל כמו"ש מקודם בדברי ר' יוסי מעתה אפילו שני חטין ושעורה נ"ל דהשתא מפרש מה א שהיה ידוע מקודם וה"פ בשמלמא אם נאמר דקולא דר' יהודה בשני מינים משום דבזה ל"ח שדה זרועה כמו"ש מקודם א"ש דמחלק בין ב' גרעינין לשלשה אלא להמקשה דמעיקרא ולר"ז דמתרצין אליביה קושיא שניה דאר"ל דקולא דר' יהודה בב' גרעינין משום דאיכא שיעורא לשני מינין א"כ מאי איכא בין ב' גרעינין משני מינין לשלשה גרעינין משני מינין דס"ד דר' יהודה מחייב בג' גרעינין. אף בלא חבוש כנ"ל פתר לה חטה כו' נ"ע כגי' ש"א בשם החסיד פתר לה חטה מכאן וחטה מכאן חטה מכאן וכוסמת מכאן ושעורה חבושה באמצע א"ר מתנא היד כשאין שם חורבה כו' נ"ל פי' פליגתא דר' יהודה ות"ק איירי כשאין שם חורבה וקולא דר' יהודה בשני גרעינין משום דזה לא חשיב שדה זרועה אבל ביש שם חורבה לכו"ע