באר היטב (עה"ת) רלו

שתי וערב ה"נ בכה"ג איירי ולפי"ז מתבאר הירושלמי הנ"ל היטב ואיך כל משר עד סופו לפי הגי' הנ"ל שלפנינו בשדה דחמשים על חמשים היא מ"ח אמות כיצד חולק את השדה לכ"ה רצועות כל רצועה שתי אמות רוחב באורך חמשים וחולק כל רצועה ברוחב לשני משרין זה נגד זה ויותר נ"ל קצת דצ"ל שתי אמות שתי אמות כלומר שחולק כל שדהו לחלקים שוים שכל חלק מחזיק ב' אמות רוחב באורך חמשים ואח"כ חולק כל א' מהרצועות לב' חלקים באלכסון דהיינו לב' משרין זה נגד זה ויהיה אורך כל משר לפי"ז חמשים אמה ופי' דבמשר אחד לא בדא כלומר בזה אין הדין כן נ"ל דהיינו דאיני יכול לעשות משר אחד בתוך שדהו ולזורעו ממין אחר דה"ל חבוש וקצת נ"ל דהפי' הוא דאסור לזרוע ממין אחר אפילו רצועה שלמה דהיינו רחבה שתים באורך חמשים דזה ג"כ בכלל משר אחד דהיינו משר אחד בכ"א משני הצדדין שזה כנגד זה אבל שלשה משרין מותר דהא יהיו יותר מבית רובע וה"ל שדה בפ"ע וא"צ הרחקה אף לחכמים דר"מ דקרחת דבשדה ארוכה יש להקל יותר והיינו לזורען כולן ממין א' ולענין לזורען מינים שונים עי' מש"ל בזה תו איתא שם בירושלמי אף בשתי שדות כן מעתה אפילו בינו לבין חבירו מיתר אף בחורבה כן אי ייבא כיי דאמר ר"ל בשם חזקיה ראש תור הבא מחורבה מותר. אף בשתי שדות כן נ"ל דקאי אאיסור דמשר אחד בתוך שדהו דאף בין ש שתי שדות אסור לעשות משר אחד כמו בתוך שדה אחת אפילו בינו לבין חבירו מותר נ"ל דצ"ל אפילו בינו לבין חבירו כן פי' דה"נ אסור לעשות משר אחד בין שדה שלי לשדה של חבירו דחבירו נמי משוי ליה חביש כנ"ל ואף בחורבה כן פי' אסור לעשות משר א' סמוך לשדהו שאינה עשויה משרין אף שיש שם שדה חורבה אצל המשר דל"ה חבוש מ"מ אסור כיון דליכא בהמשר שיעור שדה או ייבא כי י דאמר ר"ל כו פי' או יהא בזה כהא דאמר ר"ל כו' דר"ת הבא מחורבה מותר דהיינו שהמשולש אינו זרוע ורק החוד זרוע מ"מ מותר משום דהחורבה מצטרף להזריע למהוי ראש תור ה"נ החורבה מצטרפת להמשר לשיעור שדה ומותר ונ"ל דהיינו כשהחורבה חרושה במשרין כנ"ל תו איתא שם רבי אומר מתחיל בית רובע ומיצר והולך עד שלשה תלמין של פחות ולית ליה לרבי תבואה בתבואה בית רובע תמן במרובע וכאן במשר ולית להו לרבנן משר צ"ל ולית ליה לרבי משר א"ר יודן סוף משר לרבי תחילת משר לרבנן ר' לעזר שאל היתה שדה קטנה מהו נשמעינה נה מן הדא ר' לעזר בר"ש אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח בגדולה חמשים אמות ובקטנה עפ"י רובה מה אם אלו שנתנו שיעור לגדולה לא נתנו שיעור לקטנה חכמים שלא נתנו שיעור לגדולה לא כ"ש שלא יתנו שיעור לקטנה שדה קטנה מהו המפרש בעל התוספאה פי' דגדולה היינו שהיא יותר מחמשים אמה שדי במשר אורך חמשים אמה ובקטנה שאין בה חמשים אמה כמה יהא אורך המשר ומסיק שדיו ברוב אורך השדה ולפי מ"ש בענין המשרין נ"ל בזה פי' א) כשיש שדה קצרה שאין בה חמשים משרין כנ"ל ד"מ שאין בה רק שני משרין או שלשה והיא בין שדות זרועות שלא במשרין אם הדין שיכול לזרוע אותו המעט משרין כל משר ממין שירצה בגדולה חמשים אמות לפי' הנ"ל צ"ל בגדולה חמשים חמשים אמות פי' חמשים משרין שכ"א מהם מחזיק חמשים אמה על אמה ובקטנה עפ"י רובה פי' ובקטנה עושה משרין כפי מה שעולה לפי רוב גודלה מה אם אלו שנתנו שיעור לגדולה פי' שאמרו שבגדולה יש בה חמשים משרין לא נתנו שיעור כמה משרין לפחות יהיה בה שיוכל לזורען ממינים שינים חכמים דמתניתין שלא פירשו כמה משרין יהיו בשדה גדולה לא כ"ש שלא יתנו שיעור כמה משרין יהיו בשדה קטנה הלכך כשהשדה מחזקת שלש משרין יכול לזורען ממינים שונים כדין משרין בלי הרחקה ביניהם אבל בשנים י"ל דלא סגי כמוש"ל דשנים דהיינו אחד נגד אחד י"ל דהיינו בכללא דמשר אחד לא יעשה פי' ב) דהבעיא היא באורך המשרין בשדה קצרה שא"י לעשות אורך המשרין כנ"ל ולפי' זה הא דבגדולה חמשים אמה א"צ להגיה כנ"ל אלא פי' בגדולה כל משר מחזיק חמשים אמה על אמה ובקטנה עפ"י רובה כלומר יהיה שטחה לפי רוב גודלה מיהו בכ"ע בעינן שיהיה אורך המשרין ע"ד הנ"ל ולפי"ז צ"ל בתמונת המשרין כפי הגי' שלפנינו דלפי"ז אין המשרין הולכין עד סוף השדה אלא כלין שתי אמות קידם סוף השדה דלפי הגי' והפי' שכתבתי בתמונת המשרין שהן בתמונת משולש אריך ממש ומתפשטין עד סוף השדה ה"ל למימר ובקטנה עד סופה ותשלום הסוגיא מבואר שני מינין בבקעה שני מינין בחורבה שני מינין וחלקן גדר ר"י אמר פטור ור"ל אמר חייב מודה ר"ל בזורע ע"ג הים ע"ג פיטירה ע"ג סלעים ע"ג טרשים שהוא פטור מודה ר"ל בזורע ע"מ לחלקן גדר שהיא פטיר א"ר בא קרתיגניא מודה ר"ש לענין שבת עד שתנוח מתניתא פליגא על ר"י הזורע חטה ושעירה כאחת ה"ז כלאים פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה דאר"י אינו חייב עד שיהיו ששה על ששה מוקרחים בתוך שדה תבואה או מוקפת גדר בהדא ר' יהודה אומר איני כלאים א"ר זעירא ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אמר בשדה ירק טפח א"ר יוסי מאן דבעי מקשיא על הדא דר"י יליף הדא דר' יהודה מן דרבנן כמה דרבנן אמרין באיסור בית רובע לנקות ששה על ששה כן ר' יהודה אומר באיסור ששה על ששה ללקות טפח והתניא ר' יהודה מתיר וקשיא מ"ט דר"ל מכיון שהוציא מח"י לזרע חייב והא תנינן ר' יהודה אומר אינו כלאים פתר לה עד שעה שתנוח והתני ר' יהודה מתיר לא אפילו נחה ר' יהודה מתיר א"ר הילא ר"ל כדעתיה דאר"ל בשם חזקיה ראש תור מחורבה מותר מעתה אפילו שני חטין ושעורין וכן היא והא תנינן עד שיהא שני חטין ושעורה או חטה אחת ושני שעורין או חטה ושעורה וכוסמת פתר לה חטה מכאן וחטה מכאן גדר מכאן וגדר מכאן ושעורה חבושה באמצע א"ר מתנא הדא דתימר שאין שם חורבה אבל יש שם חורבה מותר ירושלמי ספ"ק אמתניתין דשם דאיירי פלוגתא דר"י ורבנן בזורע חטה ושעורה כאחת ביאור שני מינין בבקעה כו' מוכח מהקושיות דבתר הכי דהייני בזורע שני גרעינין שהן