באר היטב (עה"ת) רלה

וי"ל דבתוך התבואה מזיק טפי כשיגדל וניכר לכל שאיני זורע לקיים אבל לסמוך אינו מזיק כ"כ ואסור בתבואה והא דנקט הכא חרדל וחריע ובהא דקרחת לא נקט רק חרדל לבד צ"ל דכך היה מנהגם לסמוך בחרדל או חריע אבל בתוך התבואה לא היו נוהגין בחריע ויש לעיין לחזקי' הא לשדה מותר לסמוך כ"ש ממין אחר וצ"ל דהיינו בענין דה"ל חבוש ואפ"ה לירקות שרי ולפי מש"ל דהיינו רק ע"י חרישה דשתי וערב י"ל דהכא איירי בלי שינוי דחרישה שתי וערב ובירושלמי איתא כיני מתניתין אין מקיפין הא לסמוך סומכין ופי' המפרש דלהקיף היינו לסבב דאסור משום חבוש בתבואה אבל לסמוך סומכין כיון דל"ה חבוש ונ"ל דלחזקי' צ"ל דלסמוך סומכין היינו אפילו שאר מינין או דהיינו דאף לחכמים דפליגי אר"י וחזקי' מודו בחרדל וחריע דמותר לסמוך ועי' מש"ל בזה בביאור הירושלמי וקצת נ"ל דלשון מקיפין דהכא היינו מלשון אין תורמין שלא מן המוקף דהיינו נוגע אבל לסמוך בקרוב בלא הרחק בית רובע מותר מתניתין דר' יהודה היא דתני אין מקיפין חרדל וחריע אלא להחיות בלבד דברי ר"מ ר' יהודה אומר לכל מקיפין חרדל וחריע חוץ מן התבואה רש"א לכל מקיפין חרדל וחריע רשב"ג אומר ערוגות קטנות של ירק מקיפין אותו חרדל וחריע (שם) אלא להחיות הר"ש העתיק לחסיות והן הלוף השום והבצלים כדאיתא (נדרים נ"ח ב') ואולי צ"ל אין מקיפין חרדל וחריע להחיות אלא לחסיות בלבד דנוהגין היו לזרוע סביב השדות בשביל החיות כדאיתא (ב"ב ל"ו ב') ע"ש ערוגות קטנות של ירק מקיפין אותן כו' להפי' שכתבתי דהיינו מלשון אין תורמין שלא מן המוקף צ"ל בזה מקיפין להן כו' וקולא דערוגות קטנות משום דלערוגות קטנות מזיק יותר וניכר יותר שאין דעתו לקיום תני מותר הוא אדם לזרוע בתוך שדהו שורה של חרדל וחריע ובלבד שיעשה אורך השורה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב מלואו א"ר לעזר לא שנו אלא בשדה קטנה אבל בגדולה לא איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה אם יש בין בד לבד בית רובע זו היא גדולה ואם לאו זו היא קטנה לית הדא פליגא על דרבי יוחנן דר"י אמר ראש תור הבא מחורבה אסור תמן נזרעים וכאן לירקות אע"ג דר' יוחנן פליג בזרעים מודה הוא הכא בירקות (שם בגמ') עשר אמות ומחצה נ"ל דצ"ל עשר אמות וחומש דהיינו שיעור בית רובע כנ"ל ופי' רוחב מלואו עי' (כלאים פ"ג מ"ג) ומש"ש וצ"ל דהאי תנא ס"ל כר' ישמעאל דשם דע"מ לקיים בעינן דווקא מפולש אם יש בין בד לבד פי' המפרש דהיינו בין קצה ענף אילן זה לקצה ענף אילן זה העומדין בשני צדי רוחב השדה לסי' רוחב השדה והענפים בולטין לרוחב השדה לית הדא פליגא על דר"י כו' ביאור זה קשה לי מאד והנ"ל דצ"ל דקאי אהא דאמרינן לעיל אבל לסמוך סומכין ומשמע להו דהיינו סומכין כל המינים דאל"כ מנ"ל דמתניתין לא איירי בלסמוך וקשיא לר' יוחנן דאמר מי שיש לו בית רובע וכ"ש אינו זורע באותו הכ"ש רק ממין הבית רובע והא דנקט דר"י אמר ראש תור הבא מחורבה אסור צ"ל לפי ענ"ד דס"ל להש"ס דענין דראש תור הבא מחורבה וענין דמי שיש לו בית רובע וכ"ש שוין בדינם וכן משמע מלשון פלוגתייהו לעיל וצ"ע בביאור סברא זו והביאו מימרא זו לקיצור הלשון ומתרצינן דמודה ר"י בירק לתבואה דמותר וצ"ע בטעמא דמלתא גדר יש בו להקל ויש בו להחמיר היאך עבידא פחות מבית רובע מוקרח בתוך שדה תבואה אסיר לזרוע בו הקיפו גדר מותר בית רובע בבקעה מותר לזרוע בו שני מינין הקיפו גדר אסור (שם בירושלמי) פחות מבית רובע כו' משמע הא בית רובע מותר וצ"ל דהיינו באינה חבושה מד' רוחותי' דבחבושה מד' רוחותיה אסור כנ"ל ואולי צ"ל בית רובע מוקרח דאסור משום חבוש והא דבבית רובע בבקעה מותר לזרוע בה שני מינין היינו משום דבבקעה יש לצרף קרקע בורה לכ"א מהב' מינים עד שיהי' שם בית רובע ומותר אף מדרבנן ככל הנ"ל הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין בש"א שלשה תלמים של פתיח ובה"א מלא העול השרוני וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו (שם פ"ב מ"ו) לשון משר מלשון והי' העקוב למישור (ישעי' מ') ותלם של פתיח כתב הר"ש מלשון יפתח וישדד אדמתו (ישעי' כ"ח) ופי' מפרש הירושלמי שלשה תלמים של מחרישה ונראה דחריץ המחרישה נקרא תלם כדמוכח מהא דשם פ"ג מ"ב התלם ואמת המים כו' ופי' כ"ז במה שלאח"ז ר"ז בשם ר' חייא רובה עושה שתי אמות על שתי אמות ומיצר והולך אפילו כ"ש א"ר יונה הדא דתימר בעשוי' משרין משרין אבל בעשוי' משר אחד לא בדא ואתיא כיי פי' כהא דאמר ר' ינאי יכיל אנא למזרע חקלאי חמשין מינין כ"ה מכ"א וכ"ה מכ"א (ירושלמי שם) פי' מיצר והולך פשוט כהמפרשים שהרוחב שתי אמות הולך ומתמעט עד כל שהוא ובביאור זה דעת הר"ש והרמב"ם ומפרש הירושלמי דהיינו שמרחיק בין כל מין ומין ב' אמות ובביאור תמונת שטח ההרחקה פי' הר"ש שאינו מרחיק מרובע משתי אמית על שתי אמות אלא התחלת הריוח היא ב' אמות ומיצר והולך עד כ"ש בסיף ב' אמות אורך ואח"כ שני המינין סמוכין זל"ז בלי שום הרחקה ומותר והרמב"ם ומפרש הירושלמי כתבו דבתחלה עושה מרובע ב' אמות על ב' אמות ואח"כ רוחב הריוח הולך ומתמעט עד כ"ש בסוף השדה ולפי כ"ז נראה דהמשרין הן החלקים הזרועין שבין תמונת אותן ההרחקות וכ"ז בלתי מתקבל וגם הירושלמי דיכיל אנא למזרע חקלאי חמשין מינין כו' דמשמע דבשדה דחמשים על חמשים איירי שהן כ כה מים שתי אמות דמקמי הכי איני יודע איך לפרש לפי"ז דהא משמע להדיא וכן מפורש בתוספתא שהובא בירושלמי כמו שיובא להלן שהמשרין הזרועים כ"א מהם מחזיק חמשים אמה על אמה או ארוך חמשים אמה כמו שיתבאר והעיקר לפי ענ"ד כמו"ש בש"א בשם החסיד דכל משר הוא רחב שתי אמות ולפי הגי' הנ"ל שלפנינו הי רובע שתי אמות על שתי אמות והולך ומתפשט ומתמעט ברחבו עד כ"ש בסיף השדה וזורע כל המשרין בני שום הרחקה במינים שונים כמו בקרחות דלעיל לר"מ ואף רבנן דשם מודו בזה דבשדות ארוכות יש להקל יותר מבמרובעים ולפי מש"ל דמ"מ צריך הרחקה ש"ט או חרישה