באר היטב (עה"ת) רלד

משולש שהחוד ממנו נכנס לזרע אחר לחזקי' מותר ולר"י אסור ופי' ג"ש אלא היה ראש תור אין כוונתי להוכיח דעתו מלשון היה אלא מלשון ראש תור כלומר דווקא כשהיה ר"ת פי' ר"ת זרוע הכל אותו כ"ש זורע לתוכו כל מין שירצה נ"ל דאין זה מדין ראש תיר דהא אפילו ר"ל בעי שתשלים חורבה להחוד דהיינו כ"ש אנא דס"ל דכיון דמין אחד זרוע בשדה שלמה אף שהשני אין לו שדה שלמה ל"ה כלאים ולפי מש"ל דבכ"ע לכו"ע בעינן הרחקת ש"ט נ"ל דה"נ צריך להרחיק בתוך הבית רובע שלו ששה טפחים ולפי מש"ש לעיקר דא"צ הרחקה רק חרישה שתי וערב ה"נ איירי בכה"ג מודה ר"י כו' אותו ח"ר נידון לכאן לכאן פי' דנר"ג וודאי הדין כן דהחצי רובע מצטרף לאחת מהשתי בית רובע והבית רובע השני' הזרוע לא גרע מכ"ש ומותר במין אחר אלא אפילו ר"י מודה בזה משום דאותו ח"ר הפנוי נידון לכאן ולכאן וה"ל כמו שיש בכ"א מהן בית רובע וא"צ הרחקה וכבר כתבתי דנ"ל דאפילו חכמים דפליגי אדר"מ בטובא מינין מודו בשני מינין ולפי כ"ז לכו"ע א"צ הפסק בית רובע בין שני מינין רק בצירוף אחד מהם היותר גדול לר"ל ולר"י בצירוף המין היותר פחות ירק בטובא קרחות וטובא מינין בעו חכמים הרחקת בית רובע בין קרחת דבית רובע לקרחת דבית רובע ונ"נ דכשכ"א מהם זרוע פחות ממחצה כשיש ביניהם כדי להשלים כנ"ל שרי אבל כשאין ביניהם כדי להשלים להזרוע רק שיש להשלים מהצדדין בעינן שתהא זרוע חצי בית רובע כמוש"ל בדיני הירקות בענין ערוגה וידובר מזה עוד להלן בענין שורה של ירק בתבואה ולזרוע אחת חטה ואחת שעורה נ"ל דהיינו שזורע לאורך התלם חטה ושעורה בסירוגין זאח"ז אחת אחת אי שורה של גרעינים יחידים של חטים הולכת מהשדה של חטין להשעורים ושורה של גרעיני שעורים יחידים הולכת משל שעורים להחטים ובביאור הקושיא דמזה על ר' יוחנן נ"נ דס"ל להש"ס דדינא דענין זה כדין ראש תור בחורבה ולפי"ז אף למ"ש מקודם דבכ"ש הסמוכה לבית רובע צריך הרחקה דששה טפחים מ"מ בענין זה א"צ שום הרחקה כלל פתר לה כראב"י פי' דפלוגתא דתנאי היא וההיא מתניתא כראב"י ור"י דאמר כרבנן דפליגי עלי' דראב"י ובדברי ראב"י נראה שיש ט"ס וכצ"ל אפילו חטה אחר חטין כו' ושעורה אחר שעורין כו' מפני שהחטה אחר חטין כו' חטין ושעורה אחר שעורין הנכנסת לתוך של חטין שעורין שלו חטין ושל חבירו מין אחר מותר לסמוך לו מאותו המין שלו חטין ושל חבירו חטין מותר לסמוך לו תלם תלם של פשתן ולא תלם של מין אחר רש"א אחד ז"פ ואחד כל המינים ר' יוסי אומר אף באמצע שדהו מיתר לבדוק בתלם של פשתן (שם במשנה) מותר לסמוך לו מאותו המין פי' הר"ש בפי' הא' דהיינו ממין שלו דממין אחר של שדה חבירו א"צ הרחקה כמוש"ל מהרמב"ם ולפי כל הנ"ל צ"ל דהיינו בשאין בכ"א מהם או שאין בא' מהן שיעור בית רובע דבכה"ג אף בשלו מותר והראב"ד השיג ע"ז דלא התירו רק בכה"ג ששתי השדות היו זרועות בהיתר וכ"ז דחוק והעיקר כפי' השני של הר"ש וכמו שפי' הרמב"ם בפירושו דהיינו ממין של חבירו מותר לסמוך לשדהו בלי הרחקה והטעם שמצטרף מה שסומך לשדה חבירו וכיון דע"י צירוף זה יש בכ"א מהמינים כשיעור שדה מותר ויש לעיין דמשמע הא בלא סברא דצירוף לשל חבירו אסור כשאין באותו התלם שיעור שדה וקשיא לחזקי' דס"ל דא"צ שדה דבית רובע מותר לסמוך כ"ש ממין אחר כנ"ל ונ"ל דלחזקיה צ"ל דאיירי בדליכא בהמין הזרוע של זה שבא לסמוך שיעור בית רובע וגם ליכא במה להשלים מצד השני לבית רובע כנ"ל ומ"מ מותר לסמוך לו ממין של חבירו כשע"י זה הצירוף יהיה בשל חבירו בית רובע ולפי מש"ל בכ"ע צריך מיהו הרחקה דששה טפחים ולפי מש"ש לעיקר דא"צ שום הרחקה רק חרישה שתי וערב ה"נ בכה"ג איירי תלם של ז"פ ולא תלם של מין אחר ואף כשהשדה ש"ח יש בה בית רובע ואפילו לחזקיה דס"ל דמותר לסמוך כ"ש ממין אחר מ"מ שאני הכא דה"ל חבוש דאף ע"י שדה חבירו נעשה חבוש והא דמותר בתלם של ז"פ היינו במתכוין לבדוק שדהו ולא ע"מ נקיים דסתמא דמלתא אינו עושה כן לקיים משום דמזיק לתבואה כשמניחו עד שיתגדל אבל שארי מינין אסור אפילו ע"מ שלא לקיים רק לבדוק שדהו משום מראית העין ומשמע דרק בינו לבין חבירו מותר בז"פ דמסתמא חבירו לא יניחנו לקיים אבל בתוך שדהו אסור עכ"פ משום מראית העין מדרבנן דמ"מ לפעמים שבשל עצמו אינו חושש וזורע לקיים ואיכא משום מראית העין וצ"ל דפשתן אינו מזיק כ"כ כחרדל דבחרדל הא התירו בכה"ג אף בשלו כנ"ל ועמ"ש מענין זה במשנה שלאח"ז ר' שמואל בשם ר' זעירא דר"ש היא דר"ש אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו רב אמר אין אדם חובש דבר שאינו שלו א"ר יונה אתיא דרב כר"ש כמה דר"ש אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כן רב אמר אין אדם חובש דבר שאינו שלי ברם כרבנן לא אתיא (ירושלמי שם) דר"ש היא דר"ש אמר כ' נ"ל דצ"ל דאמר פי' דיש להסתפק במלתי' דר"ש איך כוונתו אם בכ"ע מותר אם בכ"ע אסור לזה אמר דר"ש דהכא היינו ההיא דר"ש דאמר אין אדם מקדיש כו' במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו דלא קידש (שם פ"ז מ"ה) וה"נ אין אדם חובש דבר שאינו שלו וא"כ בכ"ע מותר מיהו לפי"ז מוכח דר' שמואל ס"ל כחזקי' דמותר לסמוך כ"ש ממין אחר לבית רובע והנ"ל די"ל דאיהו מספקא לי' בהא דחזקי' ואמר עלה דר"ש דאין להוכיח דוודאי לאסור בכל ענין קאמר דהא חבוש וודאי אסור עלה אמר דיכול להיות דבכ"ע להיתר אמר וכחזקי' ומשום חבוש ל"ק דר"ש לטעמי' אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע (שם פ"ב מ"ח) היינו ג"כ שלא ע"מ לקיים דאין זורעין בכה"ג לקיים דמזיק לשארי זריעות מיהו לתבואות דאינו מזיק כ"כ ואינו ניכר דאינו לקיים רק לבדוק שדהו או לשא"ד אסיר מדרבנן אבל לשדה ירקות דמזיק טובא ניכר לכל ושרי ויש לעיין דהא להלן שם במ"ט איתא דבקרחת אחת או שתים זורע חרדל ומשמע דהיינו אפילו בתבואה