באר היטב (עה"ת) רלב

כשדה חרדל דברי ר"מ (שם פ"ב מ"ט) פירשו כל המפרשים דלר"מ כיון שכל מין זרוע בית רובע ה"ל שדה בפ"ע והתורה לא אסרה רק לזרוע ב' מינים בשדה אחת דבכה"ג הוא דה"ל ערבוביא אבל שתי שדות משני מינים לא אסרה תורה וא"צ שום הרחקה ואפי' מדרבנן מותר מיהו לפי ענ"ד אף לר"מ צריך מה"ת הרחקה ששה טפחים כמו שיתבאר להלן בסוף ביאור דברי חכמים ובאמת צריך להניח מכל קרחת ג' טפחים פנוי ויותר נ"ל דמעליותא דבית רובע היינו משום דחלוקות הקרחות הוא עי"ז שאין חרישתן שוה שזו שתי וזו ערב זו שתי וזו ערב דמהני לענין כלאים כדאיתא שבת פ"ה) לענין ירקות וה"ה לענין תבואה וכשיש בכל אחת בית רובע ניכר יותר שינוי החרישה ובכה"ג א"צ שום הרחקה ועמש"ל בהא דמשרין וכן הוכחתי בהכרח ממתניתין דשם פ"ב מ"י כמוש"נ ופי' בית רובע היינו רובע הקב שהוא אחד מכ"ד בסאה ואיתא בתוספתא הובא בר"ש כמה היא בית רובע יו"ד אמות ומחצה מרובעות ר' יוסי אומר אפי' ארכו כשנים ברחבו ונ"ל דצ"ל בדברי ת"ק יו"ד אמות וחומש שכשתחלוק מרובע שוה הצלעות שמחזיק בית סאה ורובע הקב לכ"ה חלקים היינו שתחלוק ד"מ ממזרח למערב לחמשה חלקים ומדרום לצפון לחמשה חלקים 5 . 5 = 25 יהי' כל חלק רובע הקב א' מכ"ד בסאה ויהי' שטחו עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש בקירוב כי בית סאה היא חמשים על חמישים כדאיתא (עירובין כ"ג) ובכ"ד וזורע בכ"א מהם כל מין שירצה ולר' יוסי יכול לחלוק מרובע שמחזיק בית סאה דהיינו חמשים על חמשים כנ"ל לכ"ד חלקים ד"מ ממזרח למערב לששה חלקים ומדרום לצפון לארבעה חלקים ויהי' כל חלק ג"כ רובע הקב ושטחו יהי' רוחב שמונה אמות ושליש באורך שתים עשר וחצי ואם יש לו מרובע ארוך רחב חמשים וארוך חמשים ושתים אמות וחצי טפח דהיינו ג"כ בית סאה ורובע יכול לחלקו לכ"ה חלקים ד"מ ממזרח למערב לחמשה ומדרום לצפון לחמשה ויהי' כל חלק בית רובע ושטחו יהי' רוחב עשר אמות באורך עשר אמות ושנים טפחים וחצי מהטפחים שהן ששה באמה ויכול לזרוע בכ"א מאותן החלקים כל מין שירצה דה"ל שדה בפ"ע כנ"ל היתה קרחת אחת או שתים זורען חרדל פי' דלזרוע בתוך השדה קרחת אחת או שתים ממין אחר אסור משום דה"ל חבוש פי' מלשון חבוש בבית האסורים וכמו שיתבאר להלן רק חרדל מותר והטעם דחרדל אין אדם זורע בתוך שדהו לקיים רק לבדוק שדהו אם ראוי' היא לחרדל ולבסוף הוא מניחה לחרוב והכל יודעים מזה וליכא אפילו משום מראית העין וכנ"ל (שם מ"ז) בפשתן וכמו שיתבאר להלן אבל שלש לא יזרע ע"מ לבדוק שדהו דהרואה אומר שע"מ לקיים זורע ואסור מדרבנן משום מראית העין ואצטריך לפרושי שלש לא יזרע דאי לא הוה תני לה ה"א דה"ה שלש מותר אלא אורחא דמלתא תני אחת או שתים קמ"ל שלש לא יזרע וחכ"א תשע קרחות מותרות עשר אסורות שם במשנה ויתבאר בסמוך ר' חזקי' ר' יוסי בשם ר' יוחנן על ראשה רמ"א אפי' חבושות אפילו סמוכות ורבנן אמרי ובלבד שלא יהיו לא חבושות ולא סמוכות היאך עבידא חלת ותרתי וחדא ותרתי וחדא ירושלמי שם על ראשה פי' קאי ופירשו המפרשים וכנ"ע דהיינו דחכמים דאמרי תשע קרחות מותרות לא קיימי אדינא דקרחות דחרדל דמתניתין קיימי דהיינו אדינא דקרחות דרישא דס"ל לר"מ דזורע את כולן עלה אמרו חכמים תשע מותרות עשר אסורות אלא דא"א לומר דקיימי אקרחות דר"מ ממש דהיינו מקרחת לבית רובע דא"כ בכ"ה קרחות מרובעים ממש כנ"ל נהי דס"ל דבעינן הרחקה מ"מ הא בהרחקת בית רובע וודאי סגי וא"כ יכול הוא לזרוע עכ"פ י"ג מהכ"ה שלשה משורה הראשונה ושתים משורה השני' שלשה משלישית שתים מרביעית ושלשה מחמישית ואי בכ"ד קרחות שנעשו מבית סאה מרובעת שכל קרחת היא מרובע ארוך כנ"ל לר' יוסי דס"ל אפי' ארכה שנים כרחבה יזרע י"ב קרחות ולת"ק דבעי דווקא מרובעות לא יזרע רק שש וכן לא יתכן ג"כ עפ"י כ"ז גם בשארי אופנים בקרחות לבית רובע ולכך פירשו דקיימי אכ"ה קרחות שנעשו מבית סאה ונמצא שאינו מגיע לכל קרחת בית רובע כנ"ל ומ"ש הר"ש שחולק בית סאה לכ"ה קרחות ומגיע לכל קרחת בית רובע בלתי מובן כלל ובכה"ג שאין בכל קרחת בית רובע ס"ל לחכמים דאסור לזרוע מהם רק תשעה ובביאור התשעה קרחות שזורע דעת כל המפרשים דהיינו ראשונה שלישית וחמישית משורה הראשונה וכן משורה השלישית וכן משורה החמישית אלא שדעת הרמב"ם היא שאינו מחלק הבית סאה לכ"ה קרחות שוות אלא התשעה קרחות של זריעה עושה כ"א מהן מבית רובע והמותר ט"ז קרחות פחותות מהן ונמצא עפ"י הנ"ל שבית רובע מרובע הוא עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש שבין כל שתי קרחות זרועות יש ריוח תשע אמות ושלשה חומשין וחצי ולפי כ"ז לא מצינו שום היתר בכה"ג לזרוע בלי שום הרחקה אלא שלפי ענ"ד כ"ז תמוה א) דא"כ ה"ל לחכמים למימר אינו זורע אלא תשע ותו לא מידי ב) איך קיימי אקרחות דכ"ה לבית סאה הא לעיל במשנה לא הוזכרו כלל קרחות אלו ג) דכללא דהירושלמי דחכמים ס"ל שלא יהיו לא חבושות ולא סמוכות אינו מספיק לדינא דלא יזרע אלא תשע דהא כשיזרע י"ג או י"ב מהן ג"כ לא יהיו לא סמוכות ולא חבושות דנגיעת הקרנות וודאי אינו אוסר כלום כמו שיתבאר להלן וגם מסקנת הירושלמי דהיאך עבידא תלתא כו' דהיינו ע"כ לפרש אותן התשעה דמותרות לחכמים בלתי אפשר כלל ליישב ד) ק"ל הירושלמי דאמתניתין פ"ב מ"י בהא דתבואה בתבואה בית רובע כמוש"ל בביאור התוספתא דעבודת ירק בירק ע"כ נראה לפי ענ"ד דחכמים ארישא דרישא קיימי אהא דאמר ר"מ דעושה כ"ד קרחות לבית סאה וזורע כולן ממינים שונים ע"ז אמרו חכמים דאינו מותר לו לעשות רק תשעה קרחות לבית סאה ולזרוע כולן ממינים שונים בלי הרחקה והיינו שחולק את בית סאה ממזרח למערב לשלשה וכן מדרום לצפון לשלשה ויגיע לכל קרחת שני שלישי קב ולכך עולה נכון שהוצרכו לומר בלשון משנתנו דאי הוה אמרי לא יעשה רק תשע ה"א תשע ולא י"ב או ולא ט"ז משום דא"א לחלק בית