באר היטב (עה"ת) רלא

הוא בתוך הקרקע חיישינן להכי באילן האגסים והקרוסתומלין הפרישין והעוזרדים אינם כלאים זב"ז התפוח והחזרד הפרסקים והשקדים השזיפין והרימין אעפ"י שדומין זל"ז כלאים זב"ז (כלאים פ"א מ"ד) יחור של כלאים מותר לנוטעי זרעים של כלאים מותר לזורען רמב"ם מהירושלמי דפ"ק דכלאים זרעים שדרך בני אדם לקיים לאכילת בהמה יש בהן משום כלאים כדמוכח כלאים פ"ה מ"ח שבת קמ"ד ב' ומשמע דהיינו מה"ת ולמלקות מיהו צ"ע ועי' ב"ק פ"א א' ובאותן שמקיימין לשם רפואה וצביעה עי' שו"ע יו"ד סי' רצ"ז ס"ב דפסקו בשם הרמב"ם דאין בהם משום כלאי זרעים החטים והזונין אינם כלאים זב"ז השעורים ושבולת שועל הכוסמין והשיפון הפול והספיר הפורקדן והטופח פול הלבן והשעועים אינם כלאים זב"ז הקישות והמלפפין אינם כלאים זב"ז ר' יהודה אומר כלאים חזרת וחזרת גלים עולשין ועולשי שדה כרישין וכרישי שדה כוסבר וכוסבר שדה חרדל וחרדל מצרי דלעת המצרי והרמוצה פול המצרי והחרוב אינם כלאים זב"ז הלפת והנפוץ הכרוב והתורבתור התרדים והלעונים אינם כלאים זב"ז הוסיף רע"ק השום והשומנית הבצל והבצלצל התורמוס והפלסלוס אינם כלאים זב"ז הצנון והנפוץ החרדל והלפסן דלעת יונית עם המצרית והרמוצה אעפ"י שדומין זל"ז כלאים זב"ז (מס' כלאים פ"א מ"א מ"ב מ"ג מ"ה) צ"ע דבמס' (פסחים ל"ה א') ובמס' (מנחות ע' א') איתא תנא כוסמין מין חטין ש"ש ושיפון מין שעורים ועי' ר"ש ריש מס' כלאים ותוס' פסחים ומנחות שם א"ר יש מהם שהלכו אחר הפרי ויש מהם שהלכו אחר העלין התיבון הרי צנון ונפוץ הרי פרי דומה והעלין דומים ותומר כלאים א"ר יונה בזה הלכו אחר טעם הפרי ירושלמי ופירש"י דטעמן רחוקין הרבה זה מזה בביאור פלוגתא דמלפפון איתא בירושלמי א"ר יודן בר מנשה דברי חכמים אדם נוטל מעה פי' מעי או זרע או גרעין מפיטמא של קישות פי' מצד ראשו של הקישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של אבטיח והיא נעשית מלפפון פי' ולפיכך המלפפין אינו כלאים עם הקישות והאבטיח ר' יהודה אומר עיקרי כלאים אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של אבטיח ומעה אחת מפיטמא של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן מתאחין ונעשין כלאים לפום כן צווחין לי' בלישנא יוונית מלפפון פי' המפרש מורכב מאילן ואדמה ולכך הוה כלאים בהדי קישות ואמתניתין דפלוגתא דר' יהודה ורבנן בירק באילן הנ"ל איתא בירושלמי מחלפא שיטתי' דר' יהודה תמן הוא אימר נוטל אדם מעה אחת מפיטמא של אבטיח ומעה אחת מפיטמא של תפוח ונותנן לתוך גומא אחת והן מתאחין ונעשין כלאים וכה הוא אמר הכין המן ע"י שהוא נותן זה בצד זה הן מתאחין ונעשין כלאים ברם הכא ירק באילן היא ונ"ל דצ"ל ברם הכא ירק באילן תני ובביאור זה נראה מהתוס' יו"ט וכן מהש"א בשם החסיד דפי' נוטל אדם היינו כשנוטל ופי' ונעשין כלאים היינו דמשום זה אסור לעשות כן משום זריעת כלאים ומקשינן מזריעה אהרכבה ומתרצינן דע"י זריעה הן מתאחין ונעשין גוף אחד ממוצע משניהן ואסור אבל כשמרכיב ירק באילן איני יוצא מהן מין ממוצע אלא ירק ול"ח כלאים וכן נראה מהמפרש הירושלמי ולפי"ז יש איסור כלאים באילן וזרע ע"י זריעה מיהו הר"ש פי' דהקושיא היא כיון דר' יהודה מתיר ירק באילן א"כ אמאי אוסר במלפפון עם האבטיח משום שיש בהמלפפון מקצת אילן ולפי"ז נ"ל דנוטל אדם היינו לכתחילה ובאמת ה"מ לאקשויי הכי לעיל ממימרא זו עצמה אלא שקבעי קושיא זו אמילתי' דר"י דירק באילן משום דבזה מפורש דר"י מתיר ירק באילן והתי' הוא דבירק ואילן באמת ליכא כלאים אבל הבא מירק ואילן כיון שנעשה ירק ה"ל מין ירק משונה מאותו הירק שבא ממנו ואסור עמו משום כלאים ונ"ל דדין זריעת שני זרעים משני אילנות אי תסור משום זריעת כלאים תלי בדין דזרע ירק עם זרע אילן דתלי בהני ב' פירושים הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים ר' יהודה אומר אינו כלאים עד שיהיו שני חטים ושעורה או חטה ושתי שעורים או חטה ושעורה וכוסמת (כלאים ספ"א) בביאור הא דקתני כאחת שיטה א) היא שיטת הכ"מ בספ"ב מהל' כלאים וכ"כ בש"א בשם החסיד דבכ"ע ליכא חיובא מה"ת בזריעת כלאים רק בזורע כאחת במפולת יד כמו שמצינו בכלאי הכרם לר' יאשי' (ברכות כ"ב א') ובכ"ד והא דנקט הכא כאחת נ"ל דהיינו משום דבתערובת הרבה גרעינין סתמא דמלתא וודאי זורען במפולת יד כאחת אבל בשני גרעינין אצטריך לפרושי שזרען כאחת ולפי"ז הא דאיתא בירושלמי דאשיעורא דששה טפחים לוקין היינו בזרע במפולת יד כאחת ולפי"ז כל דיני ההרחקות שנשנו בדיני הכלאים בין שני מינים דמסתמא לא זרען כאחת היינו רק מדרבנן והא דדרשינן (שבת פ"ד ב') ההיא דערוגה דשם מקרא היינו רק אסמכתא כנראה מפירש"י (שבת פ"ד ב') וכמו"ש התוס' יו"ט רפ"ג וראיתי בספר שערי צדק מבעהמ"ח חיי אדם שכתב דכל שזורע מין השני קודם שנשרש הראשון ה"ל כאחד במפולת יד ואין זה נראה כלל ומ"ש ראי' מהמחפה בכלאים אינה ראי' דהא מחפה שני המינים כאחת שיטה ב) מה שנראה מסתימת דברי כל הראשונים דל"ב במפולת יד כאחת והא דקתני בזה כאחת יובא להלן בפלוגתא דר"י ור"ל דאמתניתין זו כתב הרמב"ם בהל' כלאים פ"ד הל' ט"ז דאם היתה שדהו זרועה חטים מותר לחבירו לזרוע בצדה שעורים בלי שום הרחקה שנאמר שדך לת"כ אין האיסור אלא בזריעת שדה שלו שני מינים והראב"ד השיג ע"ז וכתב דהיינו רק לר"ש דס"ל (שם פ"ז מ"ה) במסכך גפנן על גבי תבואתו של חבירו לא קידש דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו ולפי ענ"ד אף לר"ש ל"ד איסור זריעה לקידוש הזרעים ולקמן ידובר עוד מזה ומשמע מדברי שניהם דאיסור כלאים נוהג מה"ח אף באינו זרוע כאחת ודלא כהכ"מ שהבאתי לעיל הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין כתב הראב"ד דמקום הזריעה קרוי קרחת מיהו מצינו ג"כ דמקום בלתי זרוע בשדה זרוע ג"כ מקרי קרחת עושה כ"ד קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע וזורע בתוכה כל מין שירצה היתה קרחת אחת או שתים זורען חרדל שלש לא יזרע חרדל מפני שהיא נראית