באר היטב (עה"ת) רל

דכתיב בי' כצבי וכאיל דהיינו שהוא כשני מיני חיות דצבי ואיל ולפיכך אסור בכל המינים ולפי"ז חולין וקדשים ל"ה כלאים ושיטת הרמב"ם דה"ל כקודש וחול וה"ל כבהמה טמאה וטהורה יחד וכתב המ"ל שלפי"ד היינו דיוקא קודם פדיון ע"ש:

שם שדך לא תזרע כלאים כבר נתבאר בריש ספר זה מהמשנה והגי' דקדושין נ"ז א' דכל חובות קרקע אינן נוהגות אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רא"א אף החדש ע"ש וכלאים דשם היינו כלאי הכרם אבל כלאי זרעים אינם נוהגים בחו"ל אף מדרבנן (קדושין ל"ט א') מיהו בירושלמי סוף מס' ערלה איתא דר' יוחנן ס"ל דכלאי זרעים אסורין בחו"ל דמדמי להו לכלאי בהמה וכלאי בגדים ולענין א"י בזמה"ז תלי בפלוגתא דתנאי בכ"ד בקדושה ראשונה אי קדשה לעתיד נבוא ור' יוסי ס"ל (יבמות פ"ב ב' נדה מ"ו ב') ירושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן הבאתי לעיל פסוק ט' כלחי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכ"ש בהנאה (כלאים פ"ח מ"א) המנכש והמחפה בכלאים לוקה רעק"א אף המקיים (מ"ק ב' ב' מכות כ"א ב' עבודת כוכבים ס"ד א') ופירש"י דמקיים היינו בעושה מעשה כגון שעושה סייג וגדר דבכ"ד לא מייתינן מ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו רק ר' יהודה (מכות ד' ב') ובכ"ד ועי' (כריתות ג' ב' סנהדרין ס"ה א') דלרע"ק סגי במעשה זוטא ות"ק דפוטר ממלקות במקיים צ"ל לפי"ז דאפילו איסורא מה"ת ליכא וכן מוכח עבודת כוכבים ס"ד א' ע"ש א"ש את חקותי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר בהמתך לת"כ שדך לת"כ מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו"ל אף שדך נוהג בין בארץ בין בחו"ל ואלא הא כתיב שדך ההיא למעוטי זרעים שבחו"ל (קדושין ל"ט א') פירש"י למעוטי זרעים שבכרם דנא לקי עלייהו דכלאי זרעים ל"צ מיעוטא והעולה מזה דהרכבת כל שני מיני אילנות אסור מה"ת אף בחו"ל והוא בכלל שדך לת"כ זריעת ב' מיני אילנות או מין אינן עם מין זרע בחו"ל מותר ובא"י אי הוה בכלל כלאי זרעים מחלוקת הראשונים עי' רמב"ם הל' כלאים פ"א ש"ע יו"ד סי' רצ"ה ט"ז וש"ך שם וידובר מזה להלן ופשוט הוא דהספק דזריעת זרע ואילן היינו בכל האילנות זולת הגפנים ודיני כלאי הכרם מקומן בסדר כי תנא אין מביאין פי' אין מרכיבין אילן באינן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן ר' יהודה מתיר ירק באינן (כלאים פ"א מ"ז) וכתב התוי"ט עפ"י התוספתא דה"ה אילן בירק מותר לר"י ובספר ש"א בשם החסיד איתא דאינו כן ורק במס' סוטה מ"ג ב' איתא דבאינן בירק רשב"ג מתיר משום ר' יהודה בן גמדא איש כפר עכו וכתב שם שבהתוספתא אין הפי' כמו שסבר התוי"ט ע"ש הירושלמי שבזה בדברי ר"י יובא ויתבאר להלן דרש ר"ח ב"פ כו' בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמן כו' מיד כל או"א יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' גו' בעי רבינא הרכיב שני דשאים זעג"ז לר"ח ב"פ מהו כיון דלא כתיב בהו למינהו לא מחייב או דלמא כיון דהסכים אודייהו כמאן דכתיב בהו למינהו דמיא (חולין ס' א') והקשו בתוס' דהא במתניתין איתא כנ"ל דירק בירק חייב ותי' דהיינו בענין דליכא משום זריעת כלאים רק משום הרכבת כלאים כגון בחו"ל או בבן נח או לר' יאשיה דבעי חטה שעורה וחרצן או בדשאים זולת הלוף והקנבוס שאינם אסורין מה"ת משום כלאי זרעים כדאיתא (מנחות ט"ו ב') ומספקא ליה אי חשיב הרכבה או רק זריעה בעלמא ומתניתין דירק בירק אסור היינו בדאיכא איסור זריעה ולפי ענ"ד מ"ש דאתי כר' יאשי' אינו נכון דהא ר' יאשי' לא אמר דבעי ג' מינים רק בכלאי הכרם כמו"ש התוס' בעצמם להלן פ"ב ב' ובכ"ד גם מ"ש דלח אסרה תורה רק קנבוס ולוף ג"כ אינו נכון לפי ענ"ד דג"ז אינו רק בכלאי הכרם ולא בכלאי זרעים ולא לענין הרכבה גם מ"ש בח"ל או בב"נ אין זה נראה לפי ענ"ד דהא ממתניתין משמע להדיא דירק בירק דומיא דאילן באילן קתני והנ"ל לפי ענ"ד דהבעיא היא אי ליכא כלאים לפי"ז בדשאים וא"א לקיים דרשא זו רק לרשב"ג משום ר"י בן אגרא דלדידי' י"ל דבירק בירק ג"כ ליכא כלאים ואולי אף לר"י דמתניתין י"ל כן ולאינך תנאי צ"ל דלמינהו דכתיב בסוף קאי ג"כ אדשאים או דאף לפי"ז איכא כלאים בדשאים וא"ש דרשא זו לכו"ע ולקמן יתבאר דר"י מתיר אף בא"י דאף משום זריעת כלאים מתיר ר"י תני מנין שאין מרכיבין עץ סרק ע"ג עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל מין באינו מינו ת"ל את חקותי גו' ירושלמי שם וגי' החסיד ולא עץ מאכל ע"ג עץ סרק ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל כו' ועמש"ל בדיני ערלה בענין הרכבה המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר ע"ג ג"ט לא יביא זרע עליה (כלאים פ"ז מ"א) לא יביא זרע עליה הא מן הצד מותר מה אנן קיימינן אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפילו שאר כל אילן אי משום עבודה נתני ששה אלא כרע"ק דרעק"א ג' אין כרע"ק אפילו מן הצד נתני ג' ר' ירמיה בשם ר"ח ב"א אמר משום זרעים ע"ג הגפן (ירושלמי שם) אי משום זרעים באילן פי' שהזרעים נכנסין בתוך הגפן וה"ל כמרכיב ירק בגפן א"כ בכל האילנות אסור אי משום עבודה פי' דכמו דמרחיקין משום עבודה מן הצד דבשיעור עבודה הוה כלאים דכרם ה"נ מרחיקין למעלה בגובה שיעור עבודה מהגפן שבתוך הקרקע נתני ששה שזה הוא שיעור דגפן יחידי כדאיתא שם פ"ו מ"א ואפילו לרע"ק נתני ג"כ מן הצד ג"ט לגפן שבתוך הקרקע כיון שצריך ליתן כדי עבודה להגפן שבתוך הקרקע ובביאור הא דמתרץ משום זרעים ע"ג הגפן כתב המפרש וכ"כ התוס' (בבא בתרא י"ט א') ד"ה המבריך דרק בגפנים דרכי כי חיישינן שיכנסו ראשי השרשים בתוך הגפן ואף דבגפן שתחת הקרקע לא בעינן הרחקה למעלה כשיעור עבודה משום כלאי הכרם מ"מ אסור משום הרכבת ירק באילן אבל בשארי אילנות שהן קשים ל"ח לכך מיהו מן הצד מותר דשרשים דזרעים לא משתרשי לצדדין וכתב הרא"ש הובא בטור יו"ד דהא דל"ח לשרשי הגפן שיצאו לצדדין ויכנסו שרשי הזרע לתוכן היינו משום דשרשי אילן לא מקרו אילן לענין הרכבה ורק בהרכבה דגוף האילן