באר היטב (עה"ת) רכט

בנהרדעא א"ל לר"ד בר' ינאי ולרבי יוסי בר כיפר בהדי דאתיתו אתיוהו ניהלי אזיל יהבי' ניהלי' א"ל נקני מינייכו פי' על אחריות א"ל לא א"ל אהדרי' ניהלן ר"ד בר"י א"ל אין ור' ב"כ א"ל לא הוו קא מצערי לי' א"ל חזי מר היכי קא עביד א"ל טב רמו לי' כי אתא לגבי' א"ל חזי מר לא מסתייה דלא סייען כו' א"ל אמאי תעביד הכי א"ל אותן ב"א הן אמה כו' אומרין כפותו כופתין הרוגו הורגין אלו הרגו את דוסתאי מי נתן לינאי אבא בר כמותי א"ל ב"א הללו קרובין למלכות הן א"ל הן יש להן סוסים ופרדים שרצין לפניהם א"ל הן א"ה שפיר עבדת (גיטין י"ד א' ב')

(יח) לא תקום ולא תטור גו' תניא איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה אמר לו השאילני מגלך א"ל לאו למחר א"ל הוא השאילני קרדומך א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה ואיזו היא נטירה א"ל השאילני קרדומך א"ל לא למחר א"ל השאילני חלוקך א"ל הילך איני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה (יומא כ"ג א') אר"י משום ר"ש בן יהוצדק כל ת"ח שאינו כו' והא כתיב לא תקום ול"ת ההוא בממון הוא דכתיב כו' וצערא דגופא לא והא תניא הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ולא משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצה"ש בגבורתו לעולם דנקיט לי' בלבי' והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו דמפייסו לי' ומפייס (יומא שם) מר זוטרא כי הוה סליק לפוריא אמר שרי לי לכל מאן דצערן (מגילה כ"ח א') : שם ואהבת לרעך כמוך דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור (שבת ל"א א') פירש"י רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כ"ז) זה הקב"ה אל תעבור על דבריו לישנא אחרינא חבירך ממש כגון גזילה גניבה ניאוף ורוב המצות ונראה דרעך כולל חבירך והקב"ה

(יט) בהמתך לא תרביע כלאים נוהג בין בארץ בין בחו"ל (קדושין ל"ט א') כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינם אסורין אלא מלהרביע (כלאים פ"ח מ"א) אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת ה"ס ולתשלומי כפל להשבת אבדה לפריקה לחסימה לכלאים לשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהם א"כ למה נאמר שור וחמור אלא שדבר הכתוב בהוה (ב"ק נ"ד ב') אר"ל כאן שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זב"ז פשיטא א"ר חביבא משום דרבו בהדי הדדי מ"ד מין אחד הוא קמ"ל (שם נ"ה א') הזאב והכלב כלב הכופרי השועל העזים והצבאים היעלים והרחלים כו' החמור והערוד אעפ"י שדומין זל"ז כלאים זב"ז (כלאים פ"א מ"ו) א"ש אווז ואווז הבר כלאים זב"ז מתקיף לה רבא ב"ח מ"ט אי לימא משום דהאי אריך קועי' כו' אלא מעתה גמלא פרסא וגמלא טייעא דהאי אלים קועי' כו' אלא אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים רפ"א האי טעונה חדא ביעתא בשחלא והאי טעונה כמה ביעתא בשחלא (ב"ק שם) אר"י אר"ל המרביע שני מינים שבים לוקה (שם) ריב"ם הי' מגיה המנהיג ב' מינים שבים משום דבבראשית רבה ובירושלמי דכלאים פ"א משמע דא"א להרביע דגים ומיהו א"צ להגיה דדגים דווקא הוא דמשמע דא"א להרביעם אבל מיני חיות הים שייך בהו הרבעה (תוס' שם) אמר שמואל כו' ובכלאים עד כמכחול בשפופרת (ב"מ צ"א א') וע"ש ב' וצ"ע לפי ענ"ד בהכנסת שני מינים לדיר בדליכא מינו לענין איסור דרבנן אר"י א"ש כו' חכמים אומרים כל מיני פרידות אחת הן (חולין ע"ט א') פרד היינו הנולד מן הסוסיא נקבה וחמור או מחמורה וסוס מאן חכמים חנניא היא דאמר חוששין לזרע האב (חולין שם) פי' דס"ל איסור אותו ואת בנו נוהג בזכרים משום דחוששין לזרע האב כמו שיתבאר בסדר אמור הלכך בכ"א מהשני מינים פרד איכא מחצה סוס ומחצה חמור וה"ל שניהם שוין וה"ל מין פרד אחד דמותרין זב"ז לכו"ע ר' יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס פי' סוסיא נקבה אעפ"י שאביהן חמור מותרין זע"ז וכן הנולדים מן החמור פי' חמורה אעפ"י שאביהם סוס מותרין זע"ז אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה עם זה (כלאים פ"ח מ"ד) אבעיא להו מפשט פשיטא לי' לר"י דאין חוששין לזרע האב א"ד ספוקי מספקא לי' למאי נ"מ למשרי פרי עם האם פי' למשרי פרד שנולד מן הסוסיא וחמור עם סוסיא גמורה וכן להיפך א"א מפשט פשיטא לי' דא"ח לזרע האב מותר וא"א מספקא לי' אסור (חולין ע"ט א') ובאת"ל דפרי עם האם אסור הא דשרי ר"י בכ"א מהב' מיני פרד לאו היינו בפרי עם האם אלא היינו בפרי ופרי ששניהם ממין א' מהב' מיני פרידות וכי תימא מאי למימרא מ"ד אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור ולהיפוך קמ"ל שם בגמ' בשינוי לשון וכתבו התוס' שם דלא דמי לחציו עבד וחציו ב"ח דאסור בחצי' שפחה וחצי' ב"ח מהאי טעמא דבכלאים אשני מינים קא קפיד רחמנא ומסקנא דשמעתתא דר"י מספקא לי' אמר אביי עבי קלי' בר חמרא פירש"י אמו חמורה צניף קלי' בר סוסיא ואר"פ רברבן אודני' וזוטרא גנובתי' בר חמרא זוטרן אודני' ורב גנובתי' בר סוסיא (שם) א"ל ר' אבא לשמעי' אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עייל להנך דדמיין להדדי ש"מ קא סבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא (שם) א"ר הושעיא המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שנים כו' שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים (מכות כ"ב ב') פירש"י ותוס' דהיינו פסולי המוקדשין שנפדו דמותרין לזרים ואסורין בגיזה ועבודה משים דדרשינן תזבח ולא גיזה (בכורות ט"ו א' תמורה ל"א א') ולוקין ע"ז כדאיתא (בכורות ט"ו ב') דאמרינן אהדרי' לאיסורא כמו"ש התוס' עבודת כוכבים ס"ז ב' ד"ה ר"י והלכך לוקה חדא משום עבודה דרבעה הוה עבודה כדאיתא מ"ק י"ב א' דאין מרביעין בבכור ובפה"מ וחדא משום כלאי בהמה ובטעם זה פירש"י דה"ל כשני מינים חולין וקדשים והלכך בין שמרביעו על חולין בין שמרביעו על קדשים ה"ל כלאים ולפי"ז כ"ש דמרביע חולין וקדשים דלוקה והתוס' כתבו משום