באר היטב (עה"ת) רכח

שמואל בר יצחק ומותר לשנאותו פי' רש"י אע"פ שאסור להעיד מ"מ מותר לשנאותו רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאותו אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי מהו למימרא לי' לרבי' למשני' א"ל אי ידע דמהימן לרבי' כבי תרי לימא ליה ואי לא לא לימא ליה (שם) א"ר מוסיא מנין לאומר לחבירו דבר שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך ואמור ת"ל מאה"מ לאמר כו' (יומא ד') אר"ש כו' כל המספר לשה"ר והמקבל לשה"ר והמעיד עדות שקר בחבירו ראוי הוא להשליכו לכלבים כו' (פסחים קי"ח) אמר רבא האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי למיחש מיהא בעי (נדה ס"א א') וע"ש ועמש"ל בד"ה שלאח"ז בדברים הניכרין רשאי להאמין (שבת נ"ו) מותר לומר לשה"ר על בעלי מחלוקת שנאמר ואנכי א"א ומלאתי את דבריך (ירושלמי פאה פ"א) מפרסמין את החנפים משום חילול השם (יומא פ"ו ב') סי' ללה"ר אסכרה (שבת ל"ג א'):

שם לא תעמוד על דם רעך ת"ר מנין לרודף אחר חבירו להורגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל לא תעמוד ע"ד רעך והא להכי הוא דאתי האי מבעי לי' לכדתניא מנין שאם ראית את חבירך טובע בנהר או לסטים וח"ר באין עליו שאתה חייב להצילו ת"ל ל"ת ע"ד רעך אין ה"נ ואלא הי' ניתן להצילו בנפשו מנלן אתיא בק"ו מנערה המאורסה כו' ונערה מאורסה גופא מנלן כדתני תנא דבר"י דתנא דבי ר' ישמעאל ואין מושיע לה הא יש מושיע לה בכ"ד שיכול להושיע לה גופא מנין לרואה בחבירו שטובע בנהר כו' והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבדת גופו מנין ת"ל והשבותו לו אי מהתם ה"א ה"מ בנפשי' אבל מטרח ומיגר אגורי לא קמ"ל (סנהדרין ע"ג א') ע"ש דינים הרבה בענין הצלה דבנפשיה בעריות ושארי עבירות הב"י בטור חו"מ סי' תכ"ו הביא מהירושלמי דמחויב להכניס עצמו לספק סכנה להציל חבירו וכתב הב"י הטעם משים שזה ספק וזה ודאי תניא ר' יונתן בן שאול אומר רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל פי' לא הציל באחד מאבריו אלא בנפשו היה נהרג עליו (שם ע"ד א') א"ר הונא קטן הרודף ניתן היה להצילו בנפשו קסבר רודף א"צ התראה ל"ש גדול ול"ש קטן איתיביה ר"ח לר"ה יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש (אהלות פ"ז מ"י) ואמאי רודף הוא שאני התם דמשמיא קא רדפו לה (שם ע"ב ב') וע"ש דלחד אב"א איתא פלוגתא דתנאי אי צריך התראה מומר אוכל נבלות לתאבון עוברין עליו משום ל"ת ע"ד רעך רמב"ם בפ"ד מה' רוצח מהש"ס עבודת כוכבים כ"ז וכן הוא במס' גיטין מ"ז א' לענין פדיון שבויים ע"ש הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטיל נפשא אתו לקמי' דר"ט א"ל לטמרינן מר אמר להי היכי נעביד אי לא אטמרייכו חזו יתייכו אטמרייכו הא אמרי רבנן הא לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי מיחש לי' מבעי זילו אתון טמרו נפשייכו (נדה ס"א א') כל ספק נפשות דוחה את השבת (יומא פ"ג א') במשנה ועי' גמ' שם בעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשני עוקצין ושלש בעוקץ אחד הי מינייהו מייתינן (מנחות ס"ד א') ופשטינן פשיטא דשלש מייתינן ע"ש:

הערות א) היה צריך לבשר ויש שם במוכן בשר נבלה וטרפה אי שוחטין לו עי' ש"ע א"ח סי' שכ"ח ועי' גמ' יומא שם בדין טבל ותרומה ומש"ש ב) בדין סכנת אבר עי' ש"ע שם ג) לחלל שבת להציל מעבירות שהדין בהם יהרג ואל יעבור עי' ש"ע א"ח סי' ש"ו סי"ד שכ"ח ס"י בהגהה ד) עוד הרבה פרטי דינים בענין שבת בחולה עי' גמ' (יומא שם שבת ל"א ב' קכ"ח ב' קכ"ט א') ומש"ל בהל' יוה"כ בסדר אמור

(יז) לא תשנא גו' ת"ר לא תשנא גו' יכול לא יכנו לא יסטרנו ולא יקללנו ת"ל בלבבך בשנאה שבלב הכתיב מדבר (ערכין ט"ז ב') ועי' מש"ל פסוק ט"ז ד"ה ל"ת רכיל תניא רנ"א בעין שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים (שבת ל"ב ב') סי' לשנאת חנם ירקון (שם ל"ג א'): שם הוכח תוכיח גו' מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנא' הוכח תוכיח הוכיחו ולא קיבל ממנו מנין שיחזור ויוכיחנו ת"ל תוכיח מ"מ יכול אפילו משתנים פניו ת"ל ל"ת עליו חטא (ערכין ט"ז ב') תני תנא קמי' דר"נ ב"י כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים א"ל שפיר קא אמרת דחזינא לי' דאזיל סומקא ואתי חיוורא (ב"מ נ"ח ב') וע"ש עוד כמה מימרות בחומר איסור זה ובענין המכנה שם לחבירו אע"ג דדש בי' בשמי' בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל רמב"ם הל' דעות פ"ו אר"ע תמה אני אם יש בדור זה שמקבל תוכחה אם א"ל טול קיסם מבין שניך או"ל טול קורה מבין עיניך כו' אר"א בן עזריה תמיהני אם יש בדור זה שיודע להוכיח אר"י ב"נ מעיד אני שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא ע"י שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל וכ"ש שהוספתי בו אהבה לקיים מה שנאמר את"ל פ"י הוכח לחכם גו' בעי מיניה ר"י בריה דר"ש תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מינייהו עדיפא כי' ה"ד תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה כי הא דר"ה וחייא בר רב הוו יתבי קמיה דשמואל א"ל חייא בר רב חזי מר דקא מצער לי קובל עליה דתו לא מצער לי' לבתר דנפיק א"ל הכי והכי קא עביד א"ל אמאי לא אמרת לי' באפיה א"ל חס לי דלכסף זרעי' דרב ע"י עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה שמואל אמר עד קללה ורי"א עד נזיפה (ערכין ט"ז ב') כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס על אותו עון (שבת נ"ד ב' נ"ה א') ע"ש אריכות דברים בזה במקום סכנה א"צ להוכיח עולא אזיל לארעא דישראל לוו בהדי' תרי בני חוזאי קם חד שחטי' לחברי' א"ל לעולא יאות עבדי א"ל אין ופרע לי' בית השחיטה כי אתא לקמי' דר"י א"ל דלמא ח"ו אחזקית ידי עוברי עבירה א"ל ר"י נפשך הצלת (נדרים כ"ב א') רבי אחא בר"י ה"ל אספקא דכספא