באר היטב (עה"ת) רכז

שומע הן ומסקנא דהש"ס שם ל"ו ב' לפי גי' רש"י ור"ח שנ"ע דבאיסורא לכו"ע אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דהא דשתוי יין ופרוע ראש במקדש היה חייב מיתה (סנהדרין פ"ג ב') היינו רק משום דמכלל לאו אתה שומע הן ופלוגתייהו בשבועת העדות דהיינו לענין ממון ואיפוך ר"מ פוטר וחכמים מחייבים דבממונא בעי ר"מ תנאי כפול דל"א מכלל לאו כו' ורבנן לא בעו תנאי כפול והקשו בתוס' דהא בנדרים דה"ל איסורא גרידא ס"ל לר"מ דל"א מכלל לאו אתה שומע הן במס' נדרים י"ג ב' וכתבו לחלק בין איסור חמור לאיסור קל וצ"ע לע"ע: שם ולפני עור לא תתן מכשול הבא לשאול עצה ממך תן לו עצה הוגנת ת"כ א"ר נתן מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מה"ח לבני נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול (עבודת כוכבים וא"ו ב' פסחים כ"ב ב') ומסקינן עבודת כוכבים שם דקאי בתרי עברי דנהרא דבלא הושטה ל"ה מצי למשקל בעצמו דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן וכתבו התוס' שם דדוקא בכוס יין לנזיר דחיישינן שמא ישכח וישתהו כיון דכו"ע שתו חמרא אבל נבלה וכל האיסורין מותר להושיט דאין לחושדו שמא יאכל כשיודע שהוא איסור וצ"ע בזה א) אי לוקין על לאו זה למ"ד התראת ספק שמה התראה אי כשידוע שיעבור ועי' תוס' נדה מ"ו ב' ד"ה ר"י דלא בעינן בירור גמור ב) אי איכא לאו זה בענין עשה ונ"ל לקולא בב' הענינים דאל"כ בכל איסורי נשים חייבי לאוין לילקי שתים וגם בחייבי עשה ילקו וכן בשפחה חרופה ילקה גם הוא ובמס' כריתות י"א פירש דאינו לוקה ומשמע דאינו לוקה כלל ועי' רא"ש ריש מס' שבת שכתב דאע"ג דבלא תרי עברי דנהרא ליכא ל"ת מ"מ איסורא דרבנן איכא ע"ש הרואה חבירו עושה דבר איסור מחויב להפרישו עי' ברכות י"ט ב' ועי' יו"ד סי' ש"ג ועמש"ל ריש סדר אמור בדין המטמא את הכהן

(טו) ולא תהדר פני גדול מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעותו הדינים ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך (סוטה מ"א ב') ואר"א כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו ואר"א כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם כו' ואר"א כל המחניף לרשע לסוף נופל בידו כו' (שם) ואר"א כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה כו' ואר"א כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כו' אמר ר' ירמיה ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשה"ר (שם מ"ב א') דרש ר' יהודה בר מערבא כו' מותר להחניף לרשעים בעוה"ז כו' (שם מ"א ב') פי' בזמן הגלות בין אומות הפרסים ועי' מש"ל פסוק י"ז: שם בצדק תשפוט גו' ר"ל רמי כתיב בצדק תשפוט וכתיב צדק צדק גו' הא כיצד כאן בדין מרומה כאן בדין שאין מרומה (סנהדרין ל"ב א') פי' דבדין מרומה צריך לדקדק בדרישה וחקירה רב אשי אמר כו' אחד לדין ואחד לפשרה כדתניא צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו ב"ז אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות בזא"ז שתיהן עוברות וכן שני גמלים עונים במעלות בית חורון כו' הא כיצד טעונה ושאינה טעינה תדחה שאינה טעונה כו' קרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה כו' היו שתיהן קרונות שתיהן רחוקות הטל פשרה ביניהם ומעלות שכר זל"ז (שם) ת"ר בצדק תשפוט גו' שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אחד מדבר כל צרכו ואחד א"ל קצר דברך ד"א בצדק תשפוט גו' הוי דן את חבירך לכ"ז תני רב יוסי בצדק תשפוט גו' עם שאתך כו' למישרא בתגרי' (שבועות ל' א') פירש"י שאם באו שני דינים לפניך תפסוק הדין של הת"ח בתחילה

(טו) לא תלך רכיל בעמיך. זה הטוען דברים מזה ומספר לזה אעפ"י שאינם דברי גנות ויש בכלל זה המספר על חברו דברי גנות אעפ"י שהוא אמת עי' רמב"ם בהל' דעות פ"ז אזהרה למוציא שם רע מנלן ר' אלעזר אימי מלא תלך רכיל ר' נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע וכו' ור"נ מ"ט לא אמר מהאי ההוא אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה (כתובות מ"ו א') ת"ר מנין לכשיוצא לא יאמר הריני מזכה וחבירו מחייבין כו' ת"ל ל"ת רכיל גו' במוציא ש"ר כו' נמצא האומר בפיו חמור מהעושה מעשה וכן מצינו שלא נחתם גז"ד על אבותינו במדבר אלא על לשה"ר כו' ערכין ט"ו א') במשנה אר"י משום ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשה"ר כאלו כפר בעיקר כו' (שם ב') אמר ר' חמא בר"ח מה תקנתו של מספר לשה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה כו' ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו ר' אחא בר"ח אמר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברה"ק שנאמר יכרת ה' גו' אלא מה תקנתו שלא יבוא לידי לשה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג למספרו למקבלו ולאומרו (שם) ה"ד לישנא בישא אמר רבה כגון דאמר איכא נירא בי פלניא א"ל אביי מאי קעביד כו' אלא דמפיק בלישנא בישא דאמר היכא משתכח נורא אלא בי פלניא דאיכא בשרא וכוורי (שם) אמר רבא כל מלתא דמתאמרא באפי מרא לית בה משום לישנא בישא א"ל אביי כ"ש חוצפא ולישנא בישא אל אנא כר' יוסי ס"ל דאמר ר"י מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי (שם) אמר רבה בר רב הונא כל מלתא מתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא מ"ט חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה כי אתא ר"ד אמר מאי דכתיב מברך רעהו בק"ג גו' כגון דמקלע לאושפיזא וטרחו קמיה שפיר למחר נפיק יתיב בשוקא ואמר רחמנא לברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי ושמעין אינשי ואזלין אנסין ליה (שם ט"ז א') תני ר"ד אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו (שם) א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשה"ר שפיכות דמים שבועת שוא ג"ע גסות הרוח גזל וצרות עין (שם) טוביה חטא אתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דר"פ נגדיה לזיגוד א"ל טוביה חטא וזיגוד מנגיד א"ל אין דכתיב לא יקום ע"א באיש ואת לחודיך אסהדת ביה (שם) רע בעלמא הוא דמפקת ביה (פסחים קי"ג ב') א"ר