באר היטב (עה"ת) רכד

שיטת התוס' לדינא שיטה ב) היא שיטת הרמב"ם כנ"ל וס"ל דראשונה היינו ככר התנאי ושניה היינו ככר האיסור כשיטת התוס' ולענין מלקות איירי והשבועה חלה אף שאכלו לככר התנאי בתחילה בשוגג וידובר מזה להלן ומעתה נשובה לסיומא דמילתי' דרבא שתיהן בשוגג פטור שתיהן במזיד אכלי' לתנאה והדר אכלי' לאיסורא מחייב אכליה לאיסורא והדר אכלי' לתנאה פלוגתא דר"י ור"ל למ"ד התראת ספק שמה התראה חייב למ"ד התראת ספק ל"ש התראה פטור (שם) ויש להעיר בזה א) מדמשמש הכא בלשון תנאה ואיסורא ומקודם בלשון ראשונה ושניה מוכח כשיטת ר"ת דראשונה היינו ראשונה באכילה ושני' היינו שני' באכילה ולכל אינך השיטות צ"ל דלא דק בלישני' כמו"ש התוס' ב) אכל ככר האיסור במזיד תחילה ואח"כ ככר התנאי בשוגג פשוט הוא לפי ענ"ד כמו"ש מקודם דליכא מלקות וכמו"ש התוס' והיינו אף למ"ד התראת ספק שמה התראה והל"מ טען בזה ולפי ענ"ד זה אין צריך לפנים ג) אכל האיסור בשוגג בתחילה ואח"כ אכל התנאי במזיד נראה מצד הסברא ומלשון הש"ס דלכו"ע פטור ממלקות אף לפי"ד הסוברין דבאכילת התנאי תליא חיילות השבועה תלאן זו בזו לא אוכל זו אם אוכל זו ולא אוכל זו אם אוכל זו ואכל זו בזדון עצמה ושגגת חברתה פי' שידע שהיא ככר האיסור בתנאי דאכילת חברתה ושכח שהיא ככר התנאי לאיסור אכילת חברתה וזו בזדון עצמה ושגגת חברתה פטיר זו בשגגת עצמה וזדון חברתה וזו בשגגת עצמה וזדון חברתה חייב (שם) כן היא הגי' שלפנינו ובביאור דברים אלו יש לבאר א) לשיטה הא' בהנ"ל שהיא שיטת ר"ת דבאכילת הראשונה לאכילה תליא חיילות השבועה נ"ל לברור לפי ענ"ד דאין הגי' כמו שלפנינו אלא ה"ג אכל זו בזדון עצמה ושגגת חברתה וזו בזדון עצמה ושגגת חברתה על הראשונה חייב ועל השני' פטור דלגבי איסורא דראשונה ה"ל ראשונה במזיד ושני' בשוגג ולגבי איסורא דשני' ה"ל ראשונה שוגג ושני' במזיד זו בשגגת עצמה וזדון חברתה וזו בשגגת עצמה וזדון חברתה על הראשונה פטור ועל השני' חייב והתוס' נדחקו נפרש לפי הגי' שלפנינו ואין זה נראה כלל ב) לשיטה הב' בהנ"ל שהיא שיטת התוס' דככר התנאי נקראה הראשונה וככר האיסור נקראה השני' וחיילות. השבועה תליא בככר התנאי א"ש כפי הגי' שלפנינו דרישא ה"ל בתרוייהו ראשונה בשוגג ושני' במזיד וסיפא ה"ל בתרוייהו ראשונה במזיד ושני' בשוגג ג) לשיטה הג' שהיא שיטת רש"י רישא א"ש דלגבי איסורא דראשונה ה"ל שני' במזיד ואח"כ ראשונה בשוגג דפטור ולגבי איסורא דשני' ה"ל ראשונה בשוגג ושניה במזיד דפטור מיהו בסיפא נ"ל דצ"ל על הראשונה פטור ועל השניה חייב דלגבי איסורא דראשונה ה"ל שני' במזיד וראשונה בשוגג דפטור ולגבי איסורא דשני' ה"ל ראשונה במזיד ושניה בשוגג דחייב ורש"י קיים הגי' שלפנינו וכתב דחייב דסיפא היינו אשניה ד) לפי הגי' השניה בהא דלעיל לשיטת הר"ח שהיא כשיטת התוס' א"ש הגי' שלפנינו כמו"ש באות הב' ה) לשיטת הרמב"ם לפי הגי' שלפנינו בספרו צ"ל הגי' ברישא להיפוך ממ"ש לשיטת ר"ת באות הא' וכצ"ל על הראשונה פטור ועל השניה חייב ובסיפא צ"ל פטור דהיינו פטור על שתיהן דבשתיהן לא עבר רק בשוגג והוא ז"ל בספרו לאהבת הקיצור שינה בזה מלשון הש"ס ולא ראיתי להאריך בביאור דבריו ו) אכל זו בזדון עצמה ושגגת חברתה וזו בזדון חברתה ושגגת עצמה או להיפוך זו בשגגת עצמה וזדון חברתה וזו בשגגת חברתה וזדון עצמה לגבי איסורא דאחת מהן ה"ל שתיהן במזיד ולגבי איסורא דחברתה ה"ל שתיהן בשוגג ומעתה נשובה לסיומא דלשון הש"ס שתיהן בשוגג פטור שתיהן במזיד אשניה מחייב אראשונה פלוגתא דר"י ור"ל ופי' שוגג סתמא דהכא היינו שוגג דידה ודמברתה ומזיד היינו מזיד דידה ודחברתה א"ר מרי אף אנן נמי תנינא נדרי שגגות כיצד קונם פי' בדבר פלוני אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שאני אוכל שאני שותה פי' רש"י קונם עלי דבר פלוני אם אני אוכל היום שכח ואכל ושתה מותר ותני עלה כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין (שם) ויש לתמוה על הרמב"ם לפי הגי' שלפנינו בספרו איך הוא מפרש בזה וכל מפרשיו לא הזכירו מזה ונ"ל דיש לו בלשון המשנה גי' אחרת ול"ה נדרי שגגות רק כשהתנאי שתלה בו כבר עבר והי' בטעות אצלו ודייק מהמשנה דשם דרק בכה"ג הוה נדרי שגגות ולפי ענ"ד נראה שספרי הרמב"ם אינם מתוקנים וצ"ל בהל' ט"ז דשם פטור ובהל' י"ז חייב ובהל' י"ח פטור ובהל' י"ט חייב ויהיה לפי"ז שיטת הרמב"ם כשיטת רש"י אתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אר"י א"ר אל יישן היום שמא יישן למחר ור"נ אמר י יישן היום ול"ח שמא יישן למחר ומודה ר"י באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שיישן היום כי לא מזדהר בתנאה אבל באיסורא מזדהר (נדרים י"ד ב') לשיטת הסוברין דכשאכל ככר התנאי בשוגג אף שאכלו אחר ככר האיסור שאכלו במזיד לא חיילא שבועה דה"ל נדרי שגגות צ"ל דלא מזדהר בתנאה היינו דחיישינן שיישן במזיד ועי' תוס' (שם כ"ה ב') ולע"ע צ"ע עיפא תני שבועות בי רבה פגע בי' אבימי אחוה א"ל שבועה שלא אכלתי שבועה שלא אכלתי מהו א"ל אינו חייב אלא אחת א"ל אשתבשת הרי יצאה שבועה לשקר פי' ולא שייך לומר אין שבועה חלה על שבועה רק בלהבא שבועה שלא אוכל תשע ועשר פי' שאמר ג"כ שבועה שלא אוכל עשר מהו חייב על כל או"א פי' חייב שתים כשאכל כולן א"ל אשתבשת אי תשע לא אכיל עשר לא אכיל פי' דכיון שאין שבועה חלה על שבועה בתשעה הראשונים תו לא מחייב אעשירי משום שבועה שני' דהא לא אכיל עשרה באיסור שבועה שני' שבועה שלא אוכל עשר ותשע מהו פי' שנשבע שתי שבועות כנ"ל אינו חייב אלא אחת א"ל אשתבשת עשר הוא דלא אכיל הא תשע מיהו אכיל פי' ולכך חיילא שבועה שני' ג"כ אמר אביי זמנין דמשכחת להא דעיפא כדמר דאמר רבה כו' ה"נ כגון דאמר שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שבועה שלא אוכל