באר היטב (עה"ת) רכג

שתינא כו' אימא שלא אשתה אלו ומינייהו רב אחא בריה דרב איקא אמר במסרהב ביה חבירו עסקינן דא"ל בא ושתה:

עמי יין שמן ודבש דהל"ל שבועה שלא אשתה עמך יין שמן ודבש ל"ל לחייב על כל או"א (שם כ"ג ב') וכתב הרמב"ן דבכה"ג אין המינין מצטרפין אלא צריך שיאכל מכל מין כזית א"ר חייא ב"א א"ש שבועה שלא אוכל ושתה חייב דשתיה בכלל אכילה אב"א סברא אב"א קרא כו' (שם כ"ב א' כ"ג א' שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים (שם כ"ב ב') במשנה אמר רבא אף אנן נ"ת פי' דשתיה בכלל אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת כו' אי אמרת שתיה לאו בכלל אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ועשה מלאכה מי אצטריך לאשמעינן דא"ח אלא אחת א"ל אביי אלא מאי שתיה בכלל אכילה אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים כיון דאמר שלא אוכל אתיר ליה בשתיה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב שתים אלו אמר לא אשתה תרי זמני מי מחייב תרתי א"ל התם דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל כו' א"ה אדתני רישא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה א"ח אלא אחת לשני שלא אוכל ושלא אשתה א"ח אלא אחת וכ"ש שלא אוכל לחודיה אלא לעולם כדקתני ושאני הכא כיון דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא היא (שם כ"ג ב') שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה כו' ואכלה אינו חייב אלא אחת (שם כ"ז ב') במשנה טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה דלא מחייב אלא חדא אבל אמר שלא אוכלנה. והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דא"ר שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה שם בגמ' ופסקו ביו"ד סי' רל"ח דאם לא שייר רק פחות מכזית חייב ויובא להלן בדיני התרת שבועות שבועה שאוכל ככר זה מקצתה נמי במשמע הלכך נשרף ונשאר ממנו כזית חייב לאוכלו שאוכלנה נשרף מקצתה א"צ לאכול המותר (יו"ד שם) אמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכל את הראשונה בשוגג והשניה במזיד פטור ראשונה במזיד ושניה בשוגג חייב (שם כ"ח א') כך היא הגי' שלפנינו לבירור דברינו בזה יש להקדים אמר שבועה שלא אוכל ככר זו הגדולה אם אוכל ככר זו הקטנה ככר הקטנה נקרא בגמ' להלן ככר התנאי וככר הגדולה נקרא ככר האיסור ובביאור הגמ' בזה שיטה א) היא שיטת ר"ת דראשונה היינו ראשונה לאכילה ושניה היינו שניה לאכילה והוצרך לזה עפ"י הא דלהלן כמו שיתבאר ולפי"ז בין שהיתה הראשונה ככר התנאי בין שהיתה הראשונה ככר האיסור כשאכלה בשוגג אין השבועה חלה כלל משום דבעינן האדם בשבועה כמוש"ל בסדר ויקרא ולפי"ז שניה פטור ומותר וכשאכל הראשונה במזיד אף שהיא היתה ככר האיסור ואכל אח"כ ככר התנאי בשוגג חלה שבועה ואע"ג דוודאי דלא מחייב מלקות אמזיד דככר האיסור כיון דמ"מ לא נעשתה העבירה במזיד וכדבעינן למימר קמן מ"מ הדין בזה כמו אלו אכל ככר האיסור בשוגג אחרי אכילת התנאי במזיד וחייב קרבן על אכילת הככר דאיסור משום שבועת ביטוי כמוש"ל בסדר ויקרא ומשמע דלפי ר"ת אין חילוק בין שוגג דשכחת השבועה לשוגג בהככר דסבור שהוא ככר אחר וידע השבועה שיטה ב) היא שיטת התוס' שם דככר התנאי נקראה ראשונה וככר האיסור נקראה שניה ואין נ"מ איזו מהן אכל בראשונה דבכל ענין חיילות השבועה תלויה באכילת ככר התנאי שאם אכלה בשוגג אין השבועה חלה על ככר האיסור אף שאכלה בשניה ואם אכלה במזיד אף שאכלה בשניה חלה שבועה למפרע על ככר האיסור שאכלו מקודם והלכך אם אכל לככר האיסור בשוגג חייב עליו קרבן אף שאכלו מקודם כיון שאכל ככר התנאי במזיד אף שאכלו אח"כ נהי דמלקות לא מחייב כדבעינן למימר קמן מ"מ קרבן מחייב אלא שבביאור זה י"ל דהיינו דווקא כשבשעה שאכל אח"כ ככר התנאי שכח שאכל מקודם ככר האיסור אבל אם היה זכור בשעת אכילת ככר התנאי אחר כך שאכל מקודם ככר האיסור ליכא קרבן משום דה"ל אינו שב מידיעתו דליכא קרבן בכה"ג כמו"ש בסדר ויקרא מיהו י"ל דמשום זה לא מקרי אינו שב מידיעתו דאכילת ככר האיסור חמור לאינשי מאכילת ככר התנאי דהא בכ"ע לא מחייב עלי' מלקות וכמוש"ל שיטה ג) היא שיטת רש"י דאיהו ס"ל דלא מחייב בזה רק כשאכל ככר התנאי בתחילה במזיד דבכה"ג הוא דחיילא שבועה ולפי"ז יש בזה ג' אופנים לפטור א) אכל ככר התנאי תחילה בשוגג דל"ה האדם בשבועה ב) אכל ככר האיסור בתחילה במזיד ואח"כ ככר התנאי בשוגג והטעם משום דככר התנאי היה בשוגג ול"ה האדם בשבועה וגם משום דבעינן שגגה באכילת ככר האיסור ג) אכל ככר האיסור מקודם בשוגג ואח"כ ככר התנאי במזיד ג"כ פטור משום דכיון דהאכילה ראשונה היתה בשוגג ל"ה האדם בשבועה ומפרש ראשונה היינו ככר התנאי ושניה היינו ככר האיסור כשיטת התוס' ולפי"ז הא דאמר ראשונה בשוגג שניה במזיד פטור היינו אופן א' מהג' אופנים הנ"ל וה"ה לאינך תרי אנפי הנ"ל ולאו דווקא קאמר אלא נקט האי לישנא משום דסיפא דאמר ראשונה במזיד שניה בשוגג חייב היינו דווקא ולשון רש"י כולו דחוק ובלתי מובן עי' רש"ל ותוס' בביאור דבריו כי לא יכולתי להאריך בזה כ"כ ועי' תוס' שכתבו דלרש"י יש חילוק בשגגת אכילת הככר בין שכחת השבועה דבכה"ג ל"ה האדם בשבועה ובין שגגת הככר יזכור השבועה דבכה"ג חייב קרבן אף כשאכל ככר האיסור בתחילה בשוגג וגם ככר התנאי דלאח"כ בשוגג והרבה צ"ע בכ"ז וגי' הר"ח והרמב"ם לפי הגי' שלפנינו בספרו כמו"ש מפרשיו הוא היפך הגי' שךפנינו וה"ג אכל את הראשונה בשוגג ואת השניה במזיד חייב ראשונה במזיד ושניה בשוגג פטור ובביאור זה שיטה א) היא שיטת ר"ח שהוא סובר כשיטת התוס' דחיילות השבועה תלויה באכילת ככר התנאי ואם אכל ככר התנאי בשוגג לא חיילא שבועה וקורא ראשונה לככר האיסור ושניה לככר התנאי והיינו