באר היטב (עה"ת) רכב

מדירו ובה"א אף במה שאינו מדירו כיצד א"ל אמיר קונם אשתי נהנית לי ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי בש"א א"מ ובניו אסורין ובה"א אלו ואלו מותרין (שם כ"ז ב' כ"ח א') במשנה והא"ש דינא דמלכותא דינא אר"ח אר"כ במוכס שאין לו קצבה דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו שם בגמ' היכי נדר א"ר עמרם א"ר באומר יאסרו פירות שבעולם עלי אם אינן של בית המלך כיון דאמר יאסרו אתסרו עלי' כו' באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואע"ג דס"ל דברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני גמ' שם ועמש"ל בענין גמר בלבו להוציא פת חטין כו' ואם מכריחו שיאמר לעולם כתבו הפוסקים הובא ביו"ד סי' רל"ב בש"ך ס"ק ל"ג דיחשוב בלבו איזה תנאי אחר ומשמע מכ"ז דבלא חישב בלבו איזה תנאי חל הנדר ואם הכריחוהו לאמר ע"ד המקום ע"ד רבים ע"ד המאנס או לעולם בלי שום תנאי נ"ל דמ"מ הוה בכלל נדרי אונסין ורק היכא דאפשר לתקוני בתנאי שבלב ואינו מתקן אסור ועי' יו"ד שם סי' י"ב בהגהה ע"ז שם ס"ק כ"ט אונס דאחר נ"ל פשוט דהוה כאונס דנפשי' ועי' יו"ד שם סי' י"ד בהגהה מניעת ריוח ל"ה אונס יו"ד שם סי' ב' בהגהה וכתב הש"ך שם ס"ק כ"ד דלא מהני מסירת מודעה ולענין שבועה בכל אלו הענינים שבועות זריזין לא הובא בש"ס בבלי ובירושלמי איתא להתיר שבועות הבאי אסורין (נדרים כ"ד ב') ונחלקו המפרשים בזה אי היינו מה"ת או מדרבנן ויש גורסין מותרין שבועות שגגות מותרין (שם שבועות כ"ה ב') שבועות אונסין כבר הובא מתניתין דהוה פלוגתא דב"ש וב"ה וידוע דהלכה כב"ה ופי' שבועת אונסין דמותרת היינו ג"כ שנשבע לאסור באיזה דבר שהוא מותר כשחשב בלבו איזה תנאי כנ"ל (ועי' ט"ז שם ס"ק כ"ז וש"ך שם ס"ק נ"א וכ"ז בענין דליכא למיחש לחילול השם אבל בדאיכא חילול השם כתבו ביו"ד שם סי"ד בהגהה דאסיר מהא דאענש צדקיהו (נדרים ס"ה א') ואם מודיע לו מקודם שיעבור מותר (יומא פ"ד א') מי שאנס את חבירו ויסרו ביסורים עד שנשבע לו לתת לו כך וכך מעות אין באותה שבועה או נדר או חרם ממש יו"ד סי' רל"ב סט"ו ואע"ג דגבי נודרין להורגין כו' מצרכינן דלימא בלבו היום שאני התם דאין ההורג והמוכס מוסרין ומכין אותו אלא רוצין לחטוף מידו הפירות אבל הכא דאיכא יסורין והכאות שאין להם קצבה בטלה שביעה לגמרי ואפילו אמר ע"ד המקום לא מהני. ט"ז שם ס"ק כ"ט וכ"ש אם קבלו חרם או שבועה עליהם מכח אונס מיתה דאינה כלום יו"ד שם בהגהה והש"ך כתב דצ"ע להקל במיתה שהוא אונס מבורר די"ל ביה אגב אונסא גמר ומקני כענין שאמרו ריש הניזקין והיינו כשנשבע שלא יאכל פירות שבעולם וכה"ג אם היה כך וכך שלא אוכל ואכל כל שהוא רע"ק מחייב וחכמים פוטרין (שם י"ט ב') במשלה דחכמים ס"ל דכמו דבעלמא פחות מכזית ל"ה אכילה ה"נ לענין נדרים וכתב הרמב"ם בפ"ד מהל' שבועות דה"נ לענין שתיה השיעור ברביעית בעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה ואת"ל במשהו שבועה שלא אוכל חרצן דמתאכל ע"י תערובות בכמה תיקו שם בגמ' אמר רבא במד"א בסתם אבל במפרש כ"ש חייב לכ"ע מ"ט מפרש כבריה דמי ואמר רבא מחלוקת בשלא אוכל אבל בשלא אטעום ד"ה בכ"ש (שם) שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה פטור (שם כ"ב ב') שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות כו' חייב ור"ש פוטר (שם) ופרכינן שם כ"ג ב' מ"ש רישא דפטור ומ"ש סיפא דחייב ומתרצינן סיפא במפרש ופרכינן אכתי מושבע ועומד ואין שבועה חלה בכה"ג לכו"ע כמו"ש בסדר ויקרא בשם התוס' רי"ש ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ורבנן לטעמייהו דס"ל איסור חל על איסור באיסור כולל ור"ש לטעמיה דס"ל בכ"ד אין איסור חע"א אף באיסור כולל (שם כ"ד א') ור"ל אמר אפילו מאן דמחייב באיסור כולל בעלמא פוטר באיסור הבא ע"י עצמו וכבר הבאתי מזה בסדר ויקרא וע"ש והכא במפרש חצי שיעור או בסתם לרע"ק כנ"ל ובביאור זה י"ל לפו"ר דר"ל לטעמיה דס"ל (יומא ע"ג) חצי שיעור מותר מה"ת מיהו יש לומר דאף למ"ד ח"ש אסור מה"ת כיון דליכא מלקות חלה שביעה ע"ז וע"ה תוס' (שם כ"ג ב') ד"ה דמוקי לה כד"ה וטעמיה דר"ש דפוטר היינו משום דס"ל בעלמא כ"ש למלקות והלכך אף בכ"ש ה"ל מושבע ועומד מה"ס ודווקא במפרש ח"ש אבל בלא"ה לא אמרינן דמסתמא לח"ש נתכוין דאל"כ למה נשבע גמ' שם כ"ב ב' אמר שבועה שאוכל ואכל דברים שאינם ראוין לאכילה עי' תוס' שם ד"ה אלא כדרבא ור"ן שם אמר שבועה שאכלתי ואכל אוכלין שאינן ראוין כיון דאכלינהו מעיקרא אחשבינהו ואם אמר שנא אכלתי חייב משום שבועת ביטוי ע"ש אין שבועה חלה על שבועה (שם כ"ז ב') והיינו בלאו על לאו אף לריב"ב דשם כ"ז א' למ"ש התוס' שם דבלא אוכל מודה ריב"ב ובנשבע שאוכל תרי זמני צ"ע לריב"ב ואע"ג דאין שבועה חלה על שבועה מ"מ אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו (שם כ"ז ב') שתי שבועות אין מצטרפות (שם כ"ב א') ובקונמות פלוגתא ועש"ה נשבע שלא יאכל היום ואכל מינים הרבה אינו חייב אצא אחת (שם כ"ב ב') במשנה וכן בשתיה (שם) וכולן מצטרפין לכזית רמב"ם פ"ד מהל' שבועות מהא דר"י גבי שבועת הפקדון (שם כ"ג ב') שביעה שלא אוכל פת חטין פת כוסמין ופת שעירים חייב על כל או"א (שם כ"ב ב') ופרכינן דלמא למפטר נפשיה באחרנייתא מפרש ומתרצינן ה"ל למימר פת חטין כוסמין ושעורים ודלמא לכוס דה"ל למימר פת חטין ושעורין וכוסמין ודלמא פת חטין לאכול שעורין וכוסמין לכוס דהל"ל פת חטין ושל שעורין ושל כוסמין ודלמא ע"י תערובות לימא וכן של שעורין וכן של כוסמין פת פת ל"ל ש"מ לחלק שבועה שלא אשתה יין שמן ודבש ושתה חייב על כל או"א (שם כ"ב ב') במשנה ופרכינן (שם כ"ג ב') דלמא למפטר נפשיה ממשקין אחריני קאתי אר"פ הכא במונחין לפניו עסקינן שהיה לו לומר שבועה שלא אשתה אלו ודלמא אלו הוא דלא שתינא אחרינא