באר היטב (עה"ת) רכא

עלי פטור כשאכלו פי' ב) ואיסור איסר כלומר ודין איסור כל זה הככר השני שהתפיסו כנ"ל הוא כך אם אתה:

אומר מתפים בשבועה כלומר אם אמר בלשון שבועה היינו שאמר הרי עלי שלא אוכל ככר זה כזה. הדין כמוציא שבועה מפיו וחייב ואם לאו שלא התפיסו בלשון שבועה אלא שאמר הרי עלי ככר זה כזה פטור שאין זה לשון שבועה רבא אמר ה"ק כו' איסר שבועה כלומר אם אמר איסר ככר זה הוה כשבועה אסרי' דאיסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה כלומר ודין איסור של איסר זה כך הוא הוציאו בלשון שבועה פירש"י שאמר איסר שלא אוכל ככר זה חייב משום שבועה ואם הוציאו בלשון נדר נדר פירש"י שאמר איסור ככר זה עלי פטור משום שבועה ול"ה רק נדר ונ"מ דפטור מקרבן באכל בשוגג אבל מתפיס בשבועה כנ"ל וודאי פטור וכתב הרמב"ם דמ"מ איסורא איכא וכ"כ הרא"ש בשם הר"י מיגש והראב"ד והרי"ף והרמב"ן כתבו דאפילו איסורא ליכא לרבא שמע חבירו נשבע ואמר ואני כמותך כתב הרמב"ם בהל' שבועות פ"ח ה"ח דה"ל מתפיס בשבועה. בכל השבועות שחייבין עליהם נחלקו הפוסקים הרמב"ם שם כתב דבלשון שבועה לחוד בלי הזכרת השם ליכא קרבן ומלקות רק איסורא איכא וכתב הכ"מ דהיינו מדברי קבלה ע"ש בדבריו ואינו חייב בקרבן ומלקות רק כשהזכיר ג"כ אחד מהשמות שאינם נמחקין ללשון שבועה ולפי"ז צ"ל דהא דקתני (שם ל"ה א') בשמים וארץ פטורין באלף דלית ביוד הי כו' חייבין היינו בצירוף ללשון שבועה דלעיל שם ומה שמצינו (עבודת כוכבים כ"ח א') דאר"י לאלקא דישראל לא מגלינא ובנדרים כ"ב א' מרא כולה לא אכילנא דהוה שבועה בלא לשון שבועה צ"ל דאין זה לענין חיוב אלא לענין איסר והראב"ד שם כתב דלענין חיוב קרבן שבועת העדות ושבועת הפקדון אינו חייב רק בנשבע בשם ולענין שבועת ביטוי לקרבן ולאיסור בל יחל גו' הוה שבועה אף בלי הזכרת שם ולענין מלקות בשבועת ביטוי שוא ושקר אינו חייב רק כשהזכיר השם ולפי"ז י"ל דבהזכרת שם הוה שבועה לחיוב כנ"ל אף בלא לשון שבועה אמר במי ששמו חנון רחום ארך אפים וכיוצא באלו הוה כמוציא מפיו אחד מהשמות שאינן נמחקין (שם ל"ה א') ובאומר סתם חנון וכיון למי ששמו חנון צ"ע ועיין לחם משנה פ"ב מהל' שבועות כל כינויי כו' שבועות כשבועות ריש מס' נדרים שבותה זקוקה כו' במוהי הרי אלו כינויין לשבועה (שם יו"ד א') אתמר כינויין רי"א לשון אומות הן רל"א לשון שבדו להם חכמים כו' (שם) ומוכח שם דלשון אומות לכו"ע הוה מדאורייתא מושבע מפי אחרים וענה אמן כמוציא שבועה מפיו שבועות שם כ"ט ב') והיינו כשא"ל חבירו משביע אני עליך מצוה אני עליך בשבועה ואמר אמן כמו בשבועת העדות (שם שם ל"ח א') ועמש"ש בספרי עוד"ד אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו (שם כ"ו ב') ואע"ג דלענין תרומה וקדשים מהני גמר בלבו שאני התם דכתיב כל נדיב לב (שם) גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין ל"ה שבועה ופשוט דהיינו לא לחטין ולא לשעורים גמר בלבו להוציא לפת חטין והוציא פת סתם הוה שבועה לפת חטין (שם) והתוס' שם הקשו ע"ז מהא דנדרים כ"ז נודרין להורגין כו' ומפרש בגמ' דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינו של בית המלך ומסיק שאומר בלבו היום ומוציא מפיו סתם ומוכח שם דהיינו רק באונס אבל שלא במקום אונס לא מהני דבריו שבלב ותי' א) דשם בע"ה שלא ינהג קלות ראש בנדרים ב) דסתם פת הוה דחטין ולפי כ"ז אפילו כשגמר בדעתו להוציא מפיו פת סתם ג"כ אינו אסור אלא בשל חטין מיהו הר"ן במס' נדרים שם והרא"ש בשם הרמב"ן במס' שבועות שם כתבו דהא דהוציא פת סתם דהכא היינו דאתקיל בלישניה היה בדעתו לומר פת חטין אבל בל"ה אסור בכל פת וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' ר"י ס"ק ב' סי' רל"ב ס"ק ל"ד ולפי כ"ז לק"מ מההיא דנדרים נאמן אדם ע"י עצמו לומר שלא היו פיו ולבו שוין רמב"ם בפ"ב מהל' שבועות עפ"י התוספתא ממס' טהרות פ"ז התרו בו שלא יעבור על שבועתו וכפר שלא נשבע ובאו עדים והעידו עליו שנשבע ואמר שלא היו פיו ולבו שוין אינו נאמן ולוקה רמב"ם שם בשם התוספתא דשם וכן כשאמר אחר שבועתו שהיו פיו ולבו שוין או שקבל התראה ולא טען בשעת התראה שלא היו פיו ולבו שוין לוקה רמב"ם שם ודווקא בכה"ג אבל לפרש דבריו באופן דלא משתמע הכי לא מהימן (נדרים כ"ה א') ע"ש וכן מוכח (שם כ"ח א') וכן הוא (שבועות כ"ט א') ע"ש דבכה"ג דברים שבלב לא הוה דברים נשבע בחלום עי' יו"ד סי' ר"י ס"ב חזרה תוך כ"ד מהני בשבועה ב"ב קכ"ט תמורה כ"ו ובכ"ד וע"ש נידון תוך כ"ד קטן ותוך כ"ד גדול ומש"ש בספרי עוד"ד חזרה דבלב ל"ה חזרה אף בתוך כ"ד רמב"ם ספ"ב מהל' שבועות וכמו"ש בספרי עוד"ד תמורה שם ד"ה דרמ"ס ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זריזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין נדרי זריזין כיצד היה מוכר חפץ וא"ל קונם שאיני פוחת מסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף על השקל שניהם רוצין בשלש דינרין ומותרין (נדרים כ"א א') וע"ש בעי' בגמ' אם אמר טפי מסלע וזה פחות משקל נדרי הבאי כיצד קונם פירות עלי אם לא ראיתי בדרך זה כפלים כיוצאי מצרים כו' (שם כ"ד ב') נדרי שגגות כיצד קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי כו' ונודע לו שלא גנבה כו' (שם) נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה או שחלה בנו או שעכבו נהר ה"א נדרי אונסין פי' ומותר בדבר שאסר על עצמו בקונם אם לא יאכל אצלו ועי' יו"ד סי' רל"ב אי דווקא אונס דלא שכיח בענין וע"ש מנידון אונס ממון אמר קונם בדבר פ' אם לא עשיתי דבר פ' וסבור הי' שעשה נראה מהגמ' (שבועות כ"ו א') דג"כ הוה נדרי אונסין ע"ש נודרין להורגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אעפ"י שאינן תרומה של בית המלך אעפ"י שאינן של בית המלך בש"א בכל נודרין חוץ מבשבועה ובה"א אף בשבועה ויתבאר להלן בש"א לא יפתח לו בנדר ובה"א אף יפתח לו בש"א במה שהוא