באר היטב (עה"ת) רכ

ור"ל ב) פחות משוה פרוטה נראה דאף לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת מ"מ בזה אסור מה"ת משום דמ"מ בשעתיה אית ליה צערא אבל השבה ליכא ביה משום דניתן למחול ממילא (סנהדרין נ"ז א') ועי' רמב"ם ועמ"ש בספרי עוד"ד (פסחים ל"ה ב') ד"ה יכול יצא אדם י"ח כו'. ג) ג) אפילו ע"מ לשלם תשלומי כפל או ע"מ למיקט (ב"מ ס"א ב') . ד) פשוט הוא שבלתי ישראל שבזמן הזה דינו לענין ממון כישראל בלי שום חילוק ומה שמצינו פלוגתא דתנאי בגזל נכרים היינו באותן שלפי דתם היה גופו של בעל דת אחרת וממונו מותר דזה וודאי שאינו בכלל אחיך עמיתו ורעך והטועה בזה א"י בדיני התירה בין ימין לשמאל ואפילו ברשעים הנ"ל כשהישראל דר בארצם כיון שכרתו ברית עמו בנימוסם ג"כ נראה לברור דה"ה כישראל לענין דיני ממונות: שם ולא תשקרו גו'. אזהרה לשבועה דכפירת ממון ב"ק ק"ה ב' ע"ש

(יב) ולא תשבעו גו' לשקר ארבעה מיני שבועות הן 1 שבועת העדות 2 שבועת הפקדון 3 שבועת ביטוי נתבארו לעיל פרשה ה' שבועת שוא או שקר שבזולת הנ"ל שבועת ביטוי חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד שבועות כ"ז ב') במשנה שבועה שלא אוכל ואכל חייב מלקות ואינו יכול לומר שכחתי שבועתי כיין שעדים מתרים בו שבועה שאוכל ולא אכל ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו אינו לוקה רי"א אינו לוקה דה"ל לאו שאין בו מעשה אבל התראת ספק הוה התראה ורל"א איני לוקה דה"ל התראת ספק והתראת ספק לא שמה התראה אבל לאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו (שבועות כ"א א' מכות ט"ז א') משום מאי חייב כי אתא ר"ד אר"י אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתו ולא תשבעו גו' (שבועות כ' ב') כי אתא רבין כו' אר"י אוכל ולא אוכל עובר משום לא יחל דברו (שם כ"א א') שלא אכלתי ואכל שאכלתי ולא אכל לוקה אף למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו דאמר רבא בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומיא דשבועת שוא שבועות ג' ב' כ' ב' כ"א א') והיינו כשעדים מעידין בו קודם שבועה דא"י לומר שכחתי משום מאי לוקה כי אתא ר"ד אר"י אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתו (שמות כ') לא תשא כי אתא רבין כו' אר"י אכלתי ולא אכלתי שקר ואזהרתו ולא תשבעו גו' (שם) שבועה שאתן לפ' שלא אתן שנתתי שלא נתתי שאזרוק צרור שלא אזרוק שזרקתי ושלא זרקתי בכלל שבועות הנ"ל (שם כ"ה א') שזרק פ' ושלא זרק שיזרוק ושלא יזרוק נתבאר לעיל פרשה ה' שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור שם כ"ז ב' איזו היא שבועת שוא. א) נשבע לשנות את הידוע ( שם כ"ט א') במשנה אמר עולא והיא שניכר לשלשה בני אדם אבל בלא"ה הוה שקר שם בגמ' וכתב הרמב"ם דכשאינו ידוע רק לחכמים הוה שקר ופשוט הוא דבכל שבועת שקר פטור בשוגג כמו בשוא דאין שבועת ביטוי רק על איזו פעולה ב) ש נשבע על דבר שאי אפשר כגון שראיתי גמל פורח באויר כו' (שם) נשבע שלא יישן ג' ימים ג"כ הוה בכלל זה (שם כ"ה א') ג) נשבע לבטל את המצוה (שם כ"ט א') ד) נשבע על דבר הידוע כמו שהוא ידוע ג"כ הוה שבועת שוא ירושלמי דשבועות הובא ברא"ש ורמב"ם וכתב דהיינו ג"כ בידוע לג' בני אדם כנ"ל נשבעין לקיים את המצות (נדרים ח' א') ואין בזה משום שביעת שוא כל כינויי כו' שבועות כשבועות משנה ריש מס' נדרים אלה ארור שבועה שבועות ל"ו א') א"ר אליעזר לאו שבועה הן שבועה בשלמא לאו שבועה דכתיב ולא יהיה עוד המים גו' וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי אלא הן שבועה מנלן סברא היא מדלאו שבועה הן נמי שבועה אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זמני והוא דאמר הן הן תרי זמני דכתיב ולא יכרת גו' ולא יהיה גו' ומדלאו תרי זמני הן נמי תרי זמני (שבועות ל"ו א') וכתב הראב"ד דהיינו בנתכוון ללאו לאו שאמר ה' וצ"ל לפי"ז בהן הן דהיינו במתכוין שיהיה כמו אלו אמר השם הן הן ימין שמאל שבועה (נזיר ג' ב') וכתב הראב"ד דהיינו במתכוין לימין ושמאל דהשם ת"ר מבטא שבועה פי' אם אמר מבטא שאוכל הוה כאומר שבועה שאוכל איסר שבועה איסור איסר אם אתה אומר איסר שבועה חייב ואם לאי פטור (שבועות כ' א') אם אתה אומר איסר שבועה והא אמרת איסר שבועה היא אמר אביי ה"ק כי' איסר מתפיס בשבועה איסור איסר אם אתה אומר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור (שם) כן הוא גי' רש"י ובביאור זה. פי' א) פירש"י איסר מתפיס בשבועה אם אמר איסר ככר זה הדין כמו בנשבע על ככר וחזר ואמר על ככר אחר ה"ז כזה ר"ל דין הככר שאמר עליו איסר כדין ככר שהתפיסו בככר שנשבע עליו בלשון שבועה איסור איסר פירש"י ומהו איסורו של איסר זה מבאר התנא שהוא כך את"ל דמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו ואם אכלו חייב ה"נ האומר איסר ככר זה עלי חייב אם אכלו שאיסר לשון התפסה בשבועה היא וא"ל שהמתפיס בשבועה אינו כנשבע אף האיסור אינו כנשבע ופטור אם אכלו. פי' ב) פי' התוס' לגי' רש"י ב' ועיי"ל באחרונה איסר מתפיס בשבועה כלומר הא דכתיב איסר בקרא אין זה שאמר בלשון איסר אלא היינו שהתפיס ככר אחד בככר אחר שכבר נשבע עליו היינו שאמר על השני ה"ז כזה דבכה"ג וודאי הוה שבועה איסור איסר כלומר אם התפיס ככר שלישי באותו שני שאמר על השלישי ה"ז כזה השני דין השלישי תלוי בזה את"ל דהתפסה דשני הוה ממש כמוציא שבועה מפיו עליו חייב ג"כ על השלישי ואת"ל דשני אע"ג דלגבי דנפשי' הוה שבועה כמו"ש מ"מ אין זה כנשבע עליו ממש פטור על השלישי גי' שהובא בתוס' כמוציא שבועה מפיו וחייב ביח"ו ובביאור איסר מתפיס בשבועה גם לפי גי' זו כתבו כמו לגי' הראשונה כנ"ל ובפי' איסור איסר כו' כתבו פי' א) דה"ק והאיסור של איסר זה דכתיב בקרא אם אתה אומר כו' כלומר אם לא אמר איסר ככר זה אלא התפיסו באחר שכבר נשבע עליו שאמר ה"ז כזה הדין דהוה כמוציא שבועה מפיו וחייב ואם לאו שלא התפיסו כנ"ל אלא שאמר איסר ככר זה