באר היטב (עה"ת) ריט

לספי ליה ויהיה פי' פורתא וטובא על דמי המקח שהוא יכול ליקח עכשיו ומסיק ל"צ כו' וע"ש בגמ' הפרט והעוללות כו' הלקט והשכחה והפאה כו' כולן אין בהן טובת הנאה לבעלים ואפילו עני שבישראל מוציאין מידו (חונין קל"א א') ועי' (גיטין י"ב א') א"ר יהודה תבוא מארה למי שנותן פאה ומעשר עני לאביו (ירושלמי שם פ"ה קדושין ל"ב א') ואפילו להעדפה (שם) והיינו בבן עשיר אבל בשניהם עניים שרי (שם) המקבל שדה לקצור אסור בלקט שו"פ ומעשר עני א"ר יהודה אימתי בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל א"ל שליש שאתה קיצר שלך מותר בלקט שו"פ ואסור במעשר עני (שם פ"ה מ"ה) טעמא דר"י בסיפא דאינו זוכה בשלו רק לאחר קצירה ועי' (סנהדרין כ"ה א') אימתי ובמה דר"י אם היינו לפרש או היינו לחלוק שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני שם מקודם ופשוט דבלקט שו"פ של אותה השדה שניהם אסורין המוכר את שדהו המוכר מותר והלוקח אסור (שם מ"ו) מתניתין בשמכר לו שדה וקמתה אבל מכר לו קמה ושייר לו שדה אצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך (ירושלמי שם) הפאה ניתנת במחובר לקרקע אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלוק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה בדלית ובדקל בעה"ב מוריד ומחלק לעניים רש"א אף בחלוקי אגוזים אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה (שם פ"ד מ"א ומ"ב) בקצת שינוי הסדר דע"י ביזה יכולין לבוא לידי סכנה לא ישכור אדם את הפועל ע"מ שילקט בנו אחריו (שם פ"ה מ"ו) משום דפוחת עי"ז משכרו ונוטל דמי פאה מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא או שהוא מסייע את אחד מהם ה"ז גוזל את העניים ע"ז נאמר א"ת גבול עולם (שם) השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו למחצה לשליש ולרביע לא ילקט בנו אחריו ר' יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו (ב"מ י"ב א') ומבואר שם דפלוגתייהו בקטן וטעמא דר"י אי משום דקטן יש לו זכיה מה"ת אי משום דעשו שאינו זוכה כזוכה מ"ט עניים גופייהו ניחא להו כי היכי דכי אגרי לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו (שם בגמ') שלש אבעיות ביום פי' ג"פ מתגלה בעל השדה בשדהו שילקטו עניים בשחר בחצות ובמנחה רג"א לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו רעק"א לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו (שם פ"ד מ"ה) מי שלקט את הפאה ואמר ה"ז לפלוני עני רא"א זכה לו וחכ"א יתננה לעני הנמצא ראשון (שם פ"ד מ"ט) עיקר טעמייהו דחכמים דלא מהני בזה דין שליחות אף דמהני במקום שאינו יכול לזכות לעצמו כמו בגט ושחרור משום דבמקום שחב לאחרים ליכא דין שליחות והתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני ובביאור פלוגתא זו פלוגתא דאמוראי (ב"מ ט' ב') רב נחמן אמר דפלוגתייהו מעני נעני וטעמיה דר"א או דס"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קני דמהני שליחות אף בכה"ג ג או משום דאמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה ולפי"ז מעשיר לעני י"ל דאף ר"א מודה דלא קני והא דקתני יתננה לעני הנמצא ראשון ולא קתני יקח לעצמו משום דלקט בשביל אחר מסתמא עני הגון שדוחק עצמו שלא ליטול מן הצדקה כענין ששנינו סוף פאה והבאתי לעיל מיהו י"ל דלדידיה אין נ"מ בין עשיר לעני דאין חילוק בין חד מיגו לתרי מיגו וריב"ל ס"ל דמעני לעני ד"ה זכי משום מיגו ופלוגתייהו מעשיר לעני ודכו"ע תופס לבע"ח כי' לא קני וטעמיה דר"א משום דאיכא למימר מיגו דאי בעי הוה מפקיר נכסיה והוה עני ומיגו דהוה זכי לנפשיה זכי לחבריה וחכמים ס"ל תרי מינו לא אמרינן מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו ובזיתים משתרד רביעה שניה א"ר יהודה והלא יש שאין מוסקין זיתיהם אלא לאחר רביעה שניה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות (שם פ"ח מ"א) טעמא דכל הני דבכל כה"ג כבר נתייאשו העניים וה"ל הפקר לכל (ב"מ כ"א ב') ופרכינן שם לאביי דס"ל יאוש שלא מדעת ל"ה יאוש נהי דעניים דהכא מייאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מייאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הני מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה מאי נמושות א"ר יוחנן סבי דאזלי אתגרא ר"ל אמר ליקוטי בתר ליקוטי בתוס' רעק"א הקשה הא איכא עניים קטנים דלגבייהו ה"ל יאוש שלא מדעת כדאיתא (שם כ"ב ב') ותי' עפ"י מ"ש התוס' (ב"ב קמ"ג ב') ד"ה ואם דבמה שלא בא עדיין לידם מחלי ולא עמד בזה ולפי ענ"ד י"ל דלגבי קטנים ה"ל כזוטו של ים ושלוליתו של נהר דקיי"ל שם דהוה יאוש לכו"ע אף בעומד וצוח עוד הקשה שם כיון דה"ל הפקר תזכה לו שדהו לבעל השדה ואע"ג דה"ל בלתי משתמר מ"מ תקשי מהכא למ"ד ב"מ י"א דחצר שאינו משתמר ג"כ קונה שלא מדעתו והניח בצ"ע ואני כתבתי ב"מ שם דחצר שאינו משתמר לכו"ע לא קני שלא מדעתו ועוי"ל עפ"י מ"ש התוס' (שם כ"ו א') ד"ה דשתיק ועוי"ל דבחצר נמי כיון דבאיסורא אתא לידיה ל"ק עי' ש"ך ח"מ סי' רס"ח אבל העיקר לפי ענ"ד דלק"מ דוודאי יאוש גרע טפי משלא מדעת דאף את"ל חצרו קונה שלא מדעת היינו בענין דאי הוה ידע לא היה מיאש חבל בכה"ג דהוה יאוש השתא עניים דאית להו זכותא בהאי לקט שו"פ פקע זכותייהו ע"י היאוש בעה"ב דלית ליה זכותא בגוייהו אינו דין שלא יזכה בזה כיון דלגבי דידיה נמי ה"ל ביאוש כמו לגבי עניים

(יא) לא תגגבו גו' ת"ר לא תגנבו בגונב ממון הכתוב מדבר כו' צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו (סנהדרין פ"ו א') ולא תגנב דעשרת הדברות בגונב נפשות ג"כ נלמד מענינו שם בשינוי לשון והנה כל דיני גניבה וגזילה השוין בשניהם והחילוקים שביניהם מקומם בסדר משפטים וכאן ראיתי לבאר בדיני גניבה וגזילה א) אין לוקין אלאו דלא תגנבו ולא תגזל דכיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם (מכות ט"ז א') ע"ש תוס' בביאור זה ועי' גמ' שם נידון לאו הניתק לעשה פלוגתא דר"י