באר היטב (עה"ת) ריח

לעיין מאי מקשה ר"א היאך מחליף הא כיון דליכא בזה ביטול ברוב כמו"ש ה"ל קבוע אף שאין האיסור ידוע במקומו כדמוכח בכ"ד וה"ל כמחצה על מחצה וא"כ כי נותן אחת לעני ה"נ ספק השקול אי יש כאן לקט ביד בעה"ב או לא והממע"ה וכן מצינו הדין לכו"ע בענין ספק בכורות במס' בכורות מ"ח א' וצ"ל דהיינו משום צדק משלך ותן לו והא דבבכורות שם לא אמרינן כן א"ש לפי המסקנא דחולין שם לפי מש"ש דבמתנות כהונה לא אמרינן כן ולפי הס"ד צ"ל דמשמע ליה לר"א דעי"ז החליפין מפטר בעה"ב מאותה השבולת אף כשמתברר אח"כ שהלקט נשאר אצלו ובירושלמי מקשינן מ"ט דת"ק ומתרצינן דס"ל עשו שאינו זוכה כזוכה ויכול העני להחליף אף בלי זכיה ובספרי עוד"ד הארכתי בזה ו) בביאור הענין היאך מזכה להעני אותה השבולת לר"א יש לעיין הרבה דא"א לומר דהיינו בהגבהה דה"ל מנא דלא שויא חבוליה בכסף אינו רשאי ע"י חליפין ואגב קרקע א"א כיון דבעה"ב אין לו בהלקט אף טובת הנאה דדין הלקט בשלל כמו שיתבאר להלן וי"ל דהיינו על ידי חצרו בתורת שליח ואין לומר שהוא מקנה להעני קרקע הגדיש והעני קונה ע"י החצר דלשון מזכה בגדיש לא משמע כלל הכי ואף על גב דבתרומה ומעשרות אין בעה"ב יכול לזכות להכהן ולהעני על ידי חצרו כדאיתא בפ"ק דמס' בבא מציעא מעובדא דר"ג וזקנים ממתניתין דמס' מע"ש פ"ה מ"ט שאני תרומה ומעשר דיש לבעה"ב זכות טובת הנאה בגוייהו ולכך א"י לזכות לאחר ע"י עצמו משא"כ בלקט שאין לו שום זכות בזה ומה שקשה בזה למ"ד דעשיר לעני לכו"ע לא מצי זכי כדבעינן למימר קמן עמ"ש מזה בספרי עוד"ד בעי אלפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהיה הפקר פי' אף לעשירים דהא וודאי יכול להפקיר כל תבואתו ופטור מלקט נקט הוי או הפקר הוה לקט הוה שכן קדושתו בי"ש א"ד הפקר הוה שכן זוכין בו עשירים כעניים (תמורה כ"ה א') ומסיק אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין

(י) וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט איזהו עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף יש לה כתף או נטף של בעה"ב אם ספק לעניים עוללת שבארכובה, אם נקרצת עם האשכול ה"ה של בעה"ב ואם לאו ה"ה של עניים גרגר יחידי ר"י אומר אשכול וחכ"א עוללת (שם פ"ז מ"ד) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה היה בוצר עקץ את האשכול הוסבך בעלים נפל לארץ ונפרט ה"ה של בעה"ב המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר ה"ז גוזל את העניים ע"ז נאמר אל תסג ג"ע (שם מ"ג) כרם שכולו עוללות רא"א לבעה"ב רעק"א לעניים המקדיש את כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו בו העוללות העוללות לעניים ר' יוסי אומר יתנו שכר גידוליו להקדש (שם מ"ז) המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כך הוא מדל בשל עניים דברי ר' יהודה רמ"א בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים (שם מ"ה):

שם לעני ולגר תעזוב אותם. ולא לעורבים ולא לעטלפים שאם אין שם עניים פטור מלשו"פ (חולין קל"ד ב') א"ר חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם מ"ט אב"א דכתיב זה ואב"א משום דה"ל ממון שאין לו תובעין (חולין ק"ל ב') וה"ה מתנות עניים כדאיתא שם להלן והיינו קודם שבא ליד כהן וליד עני (שם) ולקמן ידובר עוד מזה מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שו"פ ומעשר עני היה לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת ה"ז יטול היו ממושכנים לבע"ח או לכתובת אשתו ה"ז יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו (שם פ"ח מ"ח) מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול וכל מי שא"צ ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו (שם מ"ט) וכתבו ביו"ד סי' רנ"ג ס"ב די"א דבזמן הזה יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי שיתפרנס הוא וב"ב מהריוח בעה"ב שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה יטול וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר"א וחכ"א עני היה באותה שעה (שם פ"ה מ"ד) ונראה לי פשוט דהיינו רק באינו מוצא ללוות דמוצא ללוות וודאי לא הוה עני כיון דיש לו במה לפרוע במס' חולין שם פרכינן מר"א עליה דרב חסדא ומתרץ ר"ח מדת חסידות שנו כאן אמר רבא תנא תני ישלם ואת אמרת מדת חסידות ועוד מדר"א ליקום וליתיב אלא מסיפא וחכ"א כו' טעמא דעני הא עשיר משלם אמאי כו' אר"ח מדת חסידות שנו כאן וביאור לשון זה קשה מאד ע"ש רש"י ותוס' ולפי ענ"ד נ"ל דתיבת ועוד מיותר וצ"ל ומדר"א ליקום וליתיב ולפי"ז לר"א לרבא וודאי לית ליה דר"ח ומלתא דר"ח הוא אליבא דחכמים אלא שיש לעיין מנ"ל לר"ח לחדש פלוגתא בזה ונ"ל דס"ל דאי אוכל מ"כ חייב מן הדין ל"ה פטרי רבנן בבא לצאת י"ש ומלישנא דעני היה באותה שעה משמע דפטור לגמרי הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למוכרן מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה פשוט דה"ה לקט שו"פ ה"ד אי דזל ארעתא דכו"ע ודידיה נמי זל בהדייהו אפילו טובא נמי לספי ליה אלא דאוקיר ארעתא דכו"ע ודידיה איידי דעייל ונפיק אזוזי זל ארעיה אפילו פורתא נמי לא לספי ליה כו' ל"צ דביומי ניסן יקירא ארעתא וביומי תשרי זל ארעתא דכו"ע נטרי עד ניסן ומזבני והאי הואיל ואצטרכו ליה זוזי זבין כדהשתא עד פלגא אורחיה למיזל טפי לאו אורחיה למיזל (ב"ק ז' א' ב') גי' זו קשה לפרשה והנ"ע כגי' האלפסי הובא בתוס' דה"ג אי דזל ארעתא כו' אפילו טובא נמי לא לספי ליה אלא דאוקיר כו' אפילו פורתא נמי לספי ליה והפי' דאיירי ביש לו אף הרבה והרבה יותר ממאתים זוז אלא שאינו מוצא למוכרן במקח השוה מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה פי' עד שיוכל למוכרן בחצי דמיהן וע"ז מקשה אי דזל ארעתא דכו"ע אפילו הוזל הרבה נמי לא יטול כשיכול ליקח בעדם מאתים זוז אלא דאוקיר כו' אפילו פורתא פי' אפילו לא הוזל שלו רק מעט נמי יטול ויש גורסין אי דזל כו' אפילו פורתא נמי לא לספי ליה ואי דאוקיר כו' אפילו טובא נמי