באר היטב (עה"ת) ריז

דבעינן קבוע וכתבו התוס' במס' (ב"ב נ"ה ב') דאין להקשות דלא לתני שביל הרבים או לא לתני דרך היחיד דאי לא הוה תני שביל הרבים הוה ידענא דבעי קבוע מדאצטריך לאשמעינן בדרך היחיד דלא בעי קבוע אע"ג דעדיף משביל הרבים ואי לא הוה תני דרך היחיד הוה ידענא דלא בעי קבוע מדאצטריך לאשמעינן בשביל הרבים דגרע דבעי קבוע משום דאי לא הוה תני חדא מינייהו לא הוה ידענא מה עדיף אי שביל הרבים או דרך היחיד הבור והניר והזרע אחר והקוצר לשחת מפסיק דברי ר"מ וחכ"א אינו מפסיק אלא א"כ חרשו (שם מ"א) אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת ר' יהודה אומר מפסקת וכל ההרים אשר במעדר יעדרון אעפ"י שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאה לכל (שם מ"ב) הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פאה לכל ולחרובין כל הרואין זא"ז אר"ג נוהגין היו בית אבא שהיו ניתנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח פי' לכל רוח מהעיר ולחרובין כל הרואין זא"ז ר"א בר"צ אימר משמו אף לחרובין שהיו להן בכל העיר (שם מ"ד) הזורע את שדהו מין אחד אעפ"י שעושהו שתי גרנות נותן פאה אחת זרעה שני מינין אעפ"י שעשאן גורן אחד נותן שתי פאות הזורע את שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות מעשה שזרע ר"ש איש המצפה ובא לפני ר"ג ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשה שקבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה לממ"ס בזורע שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות (שם מ"ה מ"ו) מלבנות התבואה שבין הזיתים בש"א פאה מכל או"א ובה"א מאחד על הכל ומודים שאם היו ראשי שורות מעורבין שהוא נותן פאה מאחד על הכל (שם פ"ג מ"א) המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים רעק"א נותן פאה מכל או"א וחכ"א מאחד על הכל ומודים חכמים לרע"ק בזורע שבת או חרדל בשנים או בשלשה מקומות שהוא נותן פאה לכאו"א (שם מ"ב) המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן וכן באפונין וכן בכרם המדל נותן מן המשואר על מה ששייר המחליק מאחת יד פי' אי כולן לשוק או כולן לגורן נותן מן המשואר על הכל (שם מ"ג) מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל או"א וחכ"א מאחד על הכל (שם מ"ד) האחין שחלקו ניתנין שתי פאות חזרו ונשתתפו נותנין פאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל או"א א"ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל אם שייר בעה"ש הוא נותן פאה לכל (שם מ"ה) פי' מוכר קלחי אילן היינו שמכר האילנות ע"מ לעוקרן ולנוטען במקום אחר דכיון שאין לו בקרקע נותן פאה מכאו"א ופי' שייר בעה"ש היינו ששייר אילן או אילנות ומסקינן במס' (חולין קל"ח א') דהיינו בהתחיל בעה"ש לקצור ונראה דהיינו ללקט פירות אילנותיו של בית נמר היו מלקטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן (שם פ"ד מ"ה):

שם ולקט קצירך לא תלקט איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה היה קוצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ ונפל מידו לארץ ה"ה של בעה"ב תוך היד ותוך המגל לעניים פי' הנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים אחר היד ואחר המגל פי' הנושר אחר היד ואחר המגל לבעה"ב ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל אומר לעניים רעק"א לבעה"ב (שם פ"ד מ"ו) חורי הנמלים שבתוך הקמה ה"ה של בעה"ב שלאחר הקוצרים העליונים לעניים ותחתונים של בעה"ב רמ"א הכל לעניים שספק לקט לקט (שם מי"א) ובגמ' (חולין קל"ד א') משמע דאף ת"ק מודה לזה היכא דליכא הוכחה דתחתונים לבעה"ב ואמרינן שם בטעמא דמלתא משום דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו במרדכי הקשה ע"ז נימא כל דפריש מרובא פריש ורוב התבואה של בעה"ב ותי' דזה ה"ל קבוע דכמחצה על מחצה דמי וכבר תמה ע"ז הגאון בעל שאגת אריה במס' ר"ה במלואיו דהא וודאי דהיינו בנמצא דהלך אחר הרוב עוד תי' שם דהיינו משום דרשא דצדק משלך דמשום זה לא סמכינן ארובא ומ"מ היכא דאיכא הוכחה ס"ל לת"ק דסמכינן ע"ז ולפי ענ"ד לק"מ דהספק בזה אם הנמלים כנסו ממה שנשר קודם קצירה או מהשבלים שנשארו בלקט ושכחה ובזה ליכא רובא ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ ה"ה של עניים פי' מספק הרוח שפזרה את העומרין אומדין אותה כמה לקט היתה ראויה לעשות ונותן לעניים רשב"ג אומר נותן לעניים כדי נפילה (שם פ"ה מ"א) ועי' (ב"מ ק"ה ב') בביאור זה לענין חיוב מעשרות משום ספק יש בירושלמי ג' סברות א) דאתיא כב"ש דהפקר לעניים הפקר ופטור מן המעשרות ב) דהפקר ב"ד היה הפקר וחשיב היה כהפקר לכל ג) דהעניים באמת צריכין לעשר ונ"ל שיאמרו כך מעשר מהטבל שיש בזה לצד צפון ד"מ יהיה מעשר ועשירית ממנו שלצד צפון תרומה וכן בת"ג ועי' מס' דמאי פ"ז מ"ז ומש"ש בספרי עוד"ד שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו א"ר אליעזר וכי היאך העני מחליף דבר שלא בא ברשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שבולת אחת ונותן לו (שם מ"ב) ויש לבאר בזה [ א) הא דהשבולת אינה בטלה ברוב משום דממונא לא בטל ועי' שלהי מס' ביצה ב) אע"ג דלשיטת הריב"ם במס' (ב"מ ס"ח א') בתוס' שנ"ע לקוח קודם מרוח פטור ממעשר מה"ת מ"מ מדרבנן חייב לעשר אף מספק ג) צ"ע אם צריך למרח הכל שיתחייב או מפריש כמו שהן דהמפריש מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו הוה תרומה כדאיתא במס' (תרומות פ"ב מ"י) והיינו מן התורה עי' ר"ש שם. ד) בירושלמי מקשינן איך מתקנה ע"י שבולת אחרת שמא אותה האחרת שקובע בה מעשרותי' היא של הלקט ומסקינן שם דמביא שני שבלים זולת זו שנותו להעני ותובע מעשרותיה באחת מיוחדת מהם ואומר אם היא לקט יהיו מעשרותיה בשני ה) יש