באר היטב (עה"ת) רטז

כו' (תרומות פ"א מ"ב) ולא משום דין הפקר דפטור ממעשר דהא אינו רק לעניים ול"ה הפקר לב"ה אלא נדרש מקרא כמו"ש התוס' (ב"ק כ"ח א') ד"ה זו"ז פאה לקט שו"פ של עובד כוכבים חייב במעשרות אלא א"כ הפקיר (שם פ"ד מ"ט) ועי' גמ' גיטין מ"ז א' בביאור זה דלמ"ד יש קנין לעובד כוכבים להפקיע מידי מעשר הפי' הוא דישראל ולקטינהו עובד כוכבים דכיון דלקטינהו שלא כדין לא יצאו מרשות בעל השדה וצריכין הפקר מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו פאה עושה ת"ל פאת שדך (נדרים ו' ב') מיהו בתוספתא איתא העושה כל שדהו פאה אינה פאה ובירושלמי ריש מכילתין איתא דקצירת שבולת ראשונה מחייבת בפאה כמו מירוח בתרומה ואחר קצירת שבולת ראשונה יכול לעשות כל שדהו פאה הפקר פטור מלקט שכחה ופאה מוכח (ב"ק צ"ד א' תמורה ז' א') ופירש"י משום דכתיב בהני ארצך שדך כרמך ומשמע שם דהיינו אף שזכה בגוף הקרקע עי' תוס' (תמורה שם) ד"ה המפקיר:

המפקיר כרמו והשכים למחר ובצרו חייב בפרט עוללות בשכחה ופאה ופטור מן המעשר (ב"ק שם תמורה שם) ומוכח שם דהייני מה"ת והלקט שו"פ פטור מן המעשר ככל לשו"פ והיינו אף שזכה בגוף הקרקע תוס' (תמורה שם) מצות פאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה יפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים יפריש מן הכרי עד שלא מרחו מרחו מעשר ונותן לו משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה (ב"ק צ"ד תמורה ו') ובכ"ד הא דמפריש מן העמרים לרבא דס"ל כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני שפיר אבל לאביי דס"ל מהני הבאתי פלוגתייהו לעיל בסדר אחרי קשיא אמר לך אביי שאני התם דא"ק תעזוב תעזוב יתירא ורבא א"ל יש לך עזיבה אחרת כזו ואיזה זה המפקיר כרמו כו' (תמורה שם) וכתבו התוס' (ב"ק שם) בד"ה לא הפריש דלאביי צ"ל דמתעזוב יתירא דרשינן הא דלא הפריש מן העמרים וגם הא דהפקיר כרמו כו' הא דבמרחו מעשר ונותן לו היינו דמקמי הכי לא נתחייב במעשר אבל כי העמיד כרי דנתחייב במעשר צריך להפריש מקודם כדי שלא לפחות להעניים משיעורא דרבנן ויש לתמוה הא בעינן ראיית פני הבית אף בחיטין ושעורין להשיטה הראשונה שבש"ס (ב"מ פ"ח) וצ"ל דה"ק עד שימרח בכ"ע א"צ לעשר אבל לאחר מרוח לפעמים צריך לעשר והיינו כשמרח בבית כמו"ש הר"ש במס' (פאה פ"א מ"ז) ויותר נ"ל דהיינו כשמרחן ע"מ למוכרן כדאיתא במס' (מעשרות פ"א מ"ה) דחייב במעשר והיינו מדרבנן כדמוכח (ב"מ שם) וכמוש"ש ואע"ג דלקט שעשאן גורן בלא"ה חייב מדרבנן כדאיתא (ברכות מ' ב') הכא כשלא עשאן גורן או בעיר דבלא"ה פטור כדאיתא (סוטה מ"ג ב') ועמ"ש בספרי עוד"ד במס' (פאה פ"א מ"ו) והא דלא אמרו ג"כ מפריש ת"ג עי' תוס' ובכ"ד כולל ח"ג בלשון מעשר עי' מס' (מעשרות פ"ג מ"ד ב"מ פ"ח חולין ז' א' עירובין ל"ב א') מיהו בירושלמי דמס' (פאה פ"א מ"ו) איתא דפטור מתרומה ונ"ל הטעם דכיון דשיעורא דתרומה ל"ה רק מדרבנן אבל מה"ת חטה אחת פוטרת לא החמירו להפריש ע"ז רק מכוין לפטור הפאה בשעה שמפריש מהכרי ויותר נ"ל דאף כוונה א"צ דה"ל בכלל תנאי ב"ד שהוזכר (מעשרות פ"ה מ"ד) והובא ביו"ד ביתר ביאור מהתוספתא ומנידון מוקף עמ"ש בביאור הירושלמי בספרי עוד"ד טעמא דת"ק דאינו מפריש מן העיסה איתא (ב"ק שם) דהיינו משום דשינוי קונה ופירש"י שם דכיון דה"ל ממון שאין לו תובעין פטור לגמרי והיינו כדאיתא (חולין ק"ל ב') דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ע"ש ובטעמא דר' ישמעאל דאמר דמפריש מן העיסה כו' אביי אמר (ב"ק שם) דס"ל דשינוי אינו קונה ורבא אמר דעד כאן לא אמר ר"י אלא לענין פאה משום דכתיב תעזוב יתירא נותנין פאה מתחילת השדה ומאמצעה רש"א ובלבד שיתן בסוף כשיעור ר' יהודה אומר אם שייר קלח אחד סומך לו משום פאה ואם לאו אינו נותן אלא משום הפקר מס' (פאה פ"א מ"ג) אר"ש בשביל ד' דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו כו' (שבת כ"ג א') בעה"ב שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר זו"ז פאה (ב"ק כ"ח א') ועי' שם בגמ' ומש"ש בספרי עוד"ד כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה והתבואה והקטניות בכלל הזה (שם מ"ד) ובאילן האוג והחרובין האגוזים והשקדים הגפנים הרמונים הזיתים והתמרים חייבין בפאה (שם מ"ה) האמהות של בצלים חייבות בפאה ור' יוסי פוטר (שם פ"ג מ"ד) ר' אליעזר אומר קרקע בית רובע חייבת בפאה ר' יהושע אומר העושה סאתים ר"ט אומר ששה על ששה טפחים ר"י בב"א כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו רעק"א קרקע כ"ש חייבת בפאה כו' (שם פ"ג מ"ו) ומפרש בירושלמי קלח א' ובו חמשה שבלים דבעינן שיקצור ג"כ לעצמו והא דאם רוצה לעשות כל שדהו פאה עושה כנ"ל י"ל דמ"מ בעינן שיהא ראוי לקצור לעצמו ג"כ וכבר כתבתי מזה מקודם ע"ש עובד כוכבים שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העמור (שם פ"ד מ"ו) הקדיש קמה ופדה קמה חייב עומרין ופדה עומרין חייב קמה ופדה עומרין פטור שבשעת חובתה היתה פטורה (שם מ"ז) שדה שקצרוה לסטים קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה פטורה קצר חצי' וקצרו לסטים חצי' פטורה שחובת הפאה בקמה (שם פ"ב מ"ז) קצרוה לסטים חצי' וקצר הוא חצי' נותן פאה ממה שקצר קצר חצי' ומכר חצי' הלוקח נותן פאה לכל קצר חציה והקדיש חציה הפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל (שם מ"ח) אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית דרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים הבור כו' (שם פ"ב מ"א) הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן (שם מ"ג) פי' דרך היחיד ודרך הרבים היינו אף שאינו קבוע ופי' שביל הרבים ושביל היחיד היינו דווקא בקבוע ואצטריכו כולהו דרך הרבים לאשמעינן דאינו מפסיק לאילן שביל היחיד דמפסיק לזרעים דרך היחיד דלא בעינן קבוע שביל הרבים