באר היטב (עה"ת) רטו

פטור שנאמר ומזרעך ולא כל זרעך (שם ב') בעי רב אשי העבירו סומא מהו ישן מהו (שם) אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו גו' אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו שם בשינוי לשון א"ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה ה"ד אמר אביי שרגא דלבני במצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא רבא אמר כשרוותא דפוריא (שם) אינו חייב אלא על יוצאי ירכו הא כיצד בנו ובתו חייב אביו ואמו אחיו ואחותו העביר עצמו פטור ור"א בר"ש מחייב

(כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה (סנהדרין נ"ד א') והיינו דבאשה בכ"ע אין חילוק בין כדרכה לשלא כדרכה בעריות לאיסור ובמותרות להיתר ורק משום השחתת זרע אסור עי' סנהדרין נ"ח ב' תוס' יבמות ל"ד ב' ד"ה ולא כמעשה עו"א האיסור על השוכב ועל הנשכב כמו שמפורש בסדר קדושים בענין העונש עונש שמענו אזהרה לנשכב מנין כו' ת"ל לא יהיה קדש מב"י כו' דברי ר' ישמעאל רעק"א כו' קרי ביה לא תשכב (שם נ"ד ב') נ"ל פי' לא תשכב בקמץ תחת התו והיינו מבנין הפעל הבא על הזכר והביא עליו זכר לדברי ר"י חייב שתים לדברי רע"ק אינו חייב אלא אחת (שם) נשכב לפחות מבן ט' שנים ויום אחד פטור דפחות מבן ט' שנים וי"א אינו בכלל זכר בעריות (נדה מ"ה סנהדרין נ"ד ב') ת"ר זכר לא עשו בו קטן כגדול (שם) פירש"י לענין חיוב השוכב גדול בנשכב קטן מאי לא עשו בו קטן כגדול אמר רב לא עשו ביאת פחות מבן תשעה כבן תשעה פי' גדול שבא על פחות מבן ט' פטור ושמואל אמר לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כבן ש"ש במאי קמפלגי רב סבר כל דאיתיה בשוכב איתיה בנשכב וכל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב ושמואל סבר משכבי אשה כתיב (שם) פי' ואשה בת ג' שנים חייבין עליה ותניא כוותיה דרב כש נתבאר דהמערה כגומר המערה בעצמו (שם נ"ה א') אמר רבא הרובע את הטריפה חייב (סנהדרין ע"ח א')

(כג) ובכל בהמה גו' ואשה לא תעמוד לפני בהמה גו' בהמה עשו בה קטנה כגדולה (שם נ"ד ב') פירש"י לחייב את הרובעה ופשוט דה"ה לחייב את הנרבעת הבא על הבהמה בין כדרכה בין בשלא כדרכה והאשה המביאה את הבהמה עליה בין בכדרכה בין בשלא כדרכה חייב (שם נ"ה א') זכר הנרבע לבהמה ג"כ בכלל איסור זה (סנהדרין נ"ד ב') ישראל ששחט בהמה טמאה וכותי ששחט בהמה טהורה ועדיין היא מפרכסת הרובעה חייב (חולין קכ"א ב') ועיין (סנהדרין ע"ח א') פלוגתא דאדני השדה (כלאים פ"ח מ"ו) לענין טומאת אוהל נ"ל דאינו שייך לענין זה דכיון דאבריהם כאברי אדם מסתברא דלכו"ע כאדם הן לענין זה א"ל רבינא לרבא המערה כו' בהמה מהו ומסקינן דחייב (סנהדרין שם)

סדר קדושים פרשה

יט

(ו) ואם האכל גו'. עי' (זבחים כ"ח כ"ט) למאי איצטריך האי קרא: (ט) לא תקצור פאת שדך גו': כל מתנות עניים הללו אין נוהגים מה"ת אלא בא"י כתרומות ומעשרות ירושלמי פ"ק דפאה הובא ברמב"ם הלכות מתנות עניים פ"א הי"ד ומדרבנן נוהג בחו"ל שם ברמב"ם מהגמ' (חולין קל"ד ב') בא"י בזמה"ז אי נוהג מה"ת תלוי בפלוגתא דתנאי בכ"ד אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ור' יוסי ס"ל דירושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן (יבמות פ"ב נדה מ"ו ב') דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד וקדושה שני' קדשה לעתיד לבוא גבולי א"י הן א) שנאמרו לאאע"ה (בראשית ט"ו י"ח) והוזכרו (שמות כ"ג א' דברים י"א כ"ד) ב) גבולי דאלה מסעי (במדבר ל"ד) והיינו גבולי עולי מצרים ועי' (ב"ב נ"ו א') דבצרי להו קיני קנזי קדמוני ג) גבולי כיבוש יהושע שהוא פחות מגבולי דאלה מסעי כדכתיב (יהושע י"ג) ודין המותר נ"ל לברור כדין מה שנכבש ע"י יהושע ועמ"ש בסדר אלה מסעי ד) גבולי עולי בבל עי' (שבועות פ"ו מ"ג) ועי' ריש מס' גיטין וצ"ע במה שנכבש אח"כ ונ"ל לדבר מבורר אשר כל עבר הירדן הוא בכלל א"י לכל הדינים שיש להא"י שבתוך גבולי דאלה מסעי כדמוכח ב"ב שם דכל שהראה הקב"ה למשה כו' דהיינו מהגלעד עד דן (דברים ל"ד) וגלעד היינו עה"י כדמוכח בכ"ד ועיין רשב"ם דרפאים דכתיב גבי אברהם היינו חוי והיינו רפאים שהוזכר (דברים ג') בארץ עוג ועי' (שבועות פ"ט מ"ב בכורים פ"א מ"י ערכין ל"ב ב' עבודת כוכבים נ"ח ב') וגבולי דאלה מסעי לא נכתבו רק על מה שעתידין לירש ומ"ש שנגזר על משה שלא יבא לארץ היינו לעיקר א"י ורובה והא דפליגי (בכורות נ"ה א') בירדן אי הוה בכלל א"י אי לא היינו אי נחשב למדינה אחרת דהיינו לעבר הירדן שהיא מדינה אחרת ואי הוה בכלל א"י דתשעה מטות וחצי גם עבר הירדן אינה מדינה אחרת עש"ה דרק בירדן כתיב וגבול אותו ולענין אם עבר הירדן הוא בכלל כבוש דעולי בבל עמש"ל בסדר בהר בדיני שביעית ויובלות הפאה אין לה שיעור מה"ת ריש מס' פאה (חולין קל"ז) ומדרבנן אין פוחתין לפאה מששים (שם פ"א מ"ב) מיהו בירושלמי משמע דאין לה שיעור למעלה אבל למטה שיעורה א' מס' מה"ת הכל לפי גודל. השדה לפי רוב העניים ולפי רוב הענוה (שם פ"א מ"ב) לפי גודל השדה כו' פי' הר"ש דאם שדהו גדולה ועניים מועטין יתן א' מס' מן השדה ואם עניים מרובין ושדהו קטנה יתן יותר על ששים לפי רוב העניים הרע"ב פי' דאם שדהו גדולה יוסיף על ששים ואדמו"ר בספרו א"מ ביאר טעמיה דכיון שאף שיתן יותר מששים ישאר לו הרבה ראוי שיוסיף על ששים דממה שאינו נצרך לו כ"כ יש ליתן יותר והביא ראיה לזה מהירושלמי ולפי רוב הענוה פי' א) כמו עניה מלשון והארץ תענה כלומר לפי ריבוי התבואה וי"ג ענבה והיינו ג"כ ריבוי וגודל הגרעינין פי' ב) לפי רוב ענותנותו של הנותן כלומר לפי רוב טוב לבבו אין תורמין מלשו"פ