באר היטב (עה"ת) ריג

ג"כ ד"ש אבל לגי' הרשב"א שם שהיא הגי' שדחו התוס' דמתניתין דבשניה מטמאה למפרע רבי היא אבל לרשב"ג בשניה ד"ש אם נאמר כפי המסתבר לפי הענין ולפי לשון המשנה שדין הזקנה לא חמיר מדין תינוקת שהגיע זמנה י"ל דברייתא זו כרשב"ג ובראיה שמתחזקת בה לרואה מטמאה למפרע מיהו יותר נראה נכון דגם לפי"ז יש חילוק בין קרבה ראיותיה לרחקה ע"י הפסקת גע"ב כנ"ל ושברחקה דינה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות בשקרבה ראיותיה ולפי"ז ג"כ להפי' דגם לפי גי' הרשב"א רישא דלא הגיע זמנה לפי המסקנא רבי היא ה"נ הא דזקנה רבי היא אבל לרשב"ג בשלישית דהיינו הראיה שאחרי ההפסקה דגע"ב השלישית ד"ש אלא דלשיטת הרשב"א דהא דתני בלא הגיע זמנה דבשלישית מטמאה למפרע היינו אף לרשב"ג ה"נ אתי אף כרשב"ג:

הערות א) כתב הרשב"א בחידושיו לפי הגי' שלו דאע"ג דתינוקת שהגיע זמנה לראות לרשב"ג בשניה ד"ש דהא דתני בשניה מטמאה למפרע רבי היא מ"מ זקנה מטמאה בשניה למפרע אף לרשב"ג דע"י ראיה זו חזרה לקדמותה והא דתני במתניתין דבשניה מטמאה למפרע דלכו"ע קאי עכ"פ אבתולה וזקנה היינו אבתולה לרבי ואזקנה לכו"ע והביא ראיה לזה בת"ה הובא בב"י בטור מהא דלא בעינן בגמ' בהא דזקנה חזרה וראתה בעונות מאי כמו דבעינן בתינוקת שלא הגיע זמנה ולפי ענ"ד י"ל לאידך גיסא דרק בתינוקת שלא הגיע זמנה מבעיא להו משום דהולכת ומתקרבת לכל הנשים אבל בזקנה שהולכת ומתרחקת משארי כל הנשים י"ל דפשיטא להו דבשניה ד"ש לרשב"ג גם כי חזיא השניה בעונה קטנה ב) בענין דיני הוסתות בזקנה עמש"ל בביאור דברי ר"א דאמר כ"א שע"ע ג"ע ד"ש ומ"ש בדיני הוסתות בתינוקת שלא הגיע זמנה דהכללים שבשם שייכים גם בענין זה. ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מ"ת משמשת פ"ר ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מ"ת משמשת פ"ר ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה (שם ס"ה ב' ס"ו א') פשוט הוא דאיסור זה היינו משום וסת והוסת הוא מענין וסת דקפיצות ואכילת שום וכה"ג ויש לעיין לפי"ד הסוברים דלקפיצות לחודייהו כשראתה בימים בלתי שוים אינה קובעת ולפי"ד הסוברים דגם בוסת דאכילת שום דינא הכי כמוש"ל אמאי אסורה בזה ואפילו לפי"ד החולקים בזה ג"כ קשיא דהא משמע להדיא דע"י ג' פעמים נאסרת בכ"ע ואף כשהיו בימי זיבתה דסתמא דמלתא הכי הוא אע"ג דקיי"ל אין אשה קובעת לה וסת בימי זיבתה כנ"ל וצ"ל דע"י קפיצה קובעת לה וסת אף בימי זיבתה ודלא כהרשב"א בהא דשם י"א א' בהא דקפיץ בחד בשבתא הבאתי לעיל ועדיין קשה לי לפי השיטה הא' שכתבתי בסדר מצורע בענין וסתות דאורייתא או דרבנן דלדידן דקיי"ל וסתות דרבנן הא דצריכה פרישה בשעת וסתה היינו רק משום סברא דאפשר בפרישה דהכא הא לא אפשר בפרישה וקשה לומר דלא אתי רק כמ"ד וסתות דאורייתא ונ"ל דבמחמת תשמיש יש לתלות טפי מבקפיצות ואכילת שום וימי החודש והפלגה ולכך קובעת לה וסת בזה בכ"ע ולפי"ז צ"ל דהיינו דלא כרבי וכפירש"י ודלא כהתוס' ואולי י"ל דלענין לאוסרה לבעלה אף רבי מודה דבעינן ג"פ כמו בשור המועד וכמוש"ל י"א א' בהא דכתם שבין שניה לשלישית :

הערות אות א) ביו"ד סי' קפ"ז הביאו בשם הג"מ דכשראתה פ"ר בליל טבילתה תפרוס ליל טבילה שניה מיהו ליל טבילה שלישית א"צ לפרוש בביאור וסת דליל טבילה אין לומר דהיינו וסת ההפלגה לפי מש"ל בהחלט כהסוברין דבוסתות אזלינן בתר ראיה ראשונה ואין חילוק בין וסת דימי החודש לוסת ההפלגה אלא צ"ל דהיינו וסת דענין קפיצה ואכילת שום ובביאור זה י"ל. א) דהיינו אף בראתה שלא בשעת תשמיש משום דיש לתלות בטבילת מצוה כמו בקפיצה והיינו כהרז"ה דקובעת לה וסת לקפיצות לחודייהו כשראתה בימים בלתי שוים ואף לוסת דחד זמנא חוששת לפי"ז והא דלהלן ס"ו א' דא"ל הבעלי לו עשה"נ כמו שיובא להלן ולא אסרה משום וסת דליל טבילה אף שכבר ראתה כמה פעמים בליל טבילה י"ל דבוסת דקפיצות הדין כמו בוסת הגוף דאינה אסורה אלא בשעת וסתה ועוד דהתם שאני דכשתבעל לו עשה"נ לא תראה אח"כ דחימודה דאותה השעה גורם לה הדם. ב) דהיינו בראתה בשעת תשמיש דתלינן בליל טבילה ותשמיש ולפי"ז תהא אסורה לעולם בליל טבילה אם לא תשמש באיסור ולא תראה דכיון דלא משמשה ל"ח עקירה לוסת שנקבע ע"י ליל טבילה בהדי תשמיש וכ"כ הח"ד אלא שלפי ענ"ד א"י מנלן דיש לתלות בליל טבילה וגם מ"ש טבילת מצוה מטבילה דעלמא ומלשון הש"ס והראשונים לא משמע כלל כן. אות ב) מלשון משמשת פ"ר ושניה ושלישית משמע דהיינו אחר שראתה בראשונה וכתב הכו"פ דמזה מוכח כהראב"ד דלא הוה בחזקת רואה מ"ה אלא כשבדקה עצמה בכל פעם קודם תשמיש אבל בלא"ה י"ל דהאי דם מעיקרא הוה ולכך הראשונה אינה מן המנין דמסתמא לא בדקה קודם תשמיש ממש אבל כל הפוסקים לא ס"ל הכי אלא דפעם ראשון היינו מה שראתה בראשונה והטעם דכיון שנמצא בשעת תשמיש ג"פ לא תלינן שהיה הדם מקודם ועיין תוספות שם לעיל נ"ט ב' ד"ה דלמא בתר דתמו מיא ובאיזה זמן אחר התשמיש תמצא הדם עיין פוסקים דנ"ע לפי"ז דא"צ שתמצא בתוך אותיום ולפי ענ"ד פשטא דברייתא דאיירי שהרגישה בשעת תשמיש ממציאת הדם אות ג) אי מהני בדיקה לבעל ראשון ולשני עי' פוסקים ומ"ש מזה בספרי עוד"ד כיצד בודקת א"ע מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ומוך מונח על ראשו אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדין הוא בא שם ובתוספתא איתא נמצא על הצדדין בידוע שמן הצדדין הוא בא ומשמע לפי"ז דאם לא נמצא כלל לא נתברר מהבדיקה כלום ואסורה כמקדם מיהו קשה דה"ל לתנא למתני בפירוש דינא דלא נמצא כלל אלא העיקר כגי' הספרים דלפי זה נראה