באר היטב (עה"ת) ריב

כתב שדבר תימא הוא לומר דכולהו אליבא דרבי ודלא כהלכתא קיימי ומצא לו מקום מפלט מזה עפ"י גי' שהוא גורס כהגי' שדחו התוס' דהיינו דמקמי דפרכינן ה"מ רבי היא גרסינן א"מ כשהגיע זמנה לראות ראשונה ד"ש שניה מטמאה מעל"ע ומפל"פ מני רבי היא כו' דקיי"ל להש"ס דאף בתינוקת שהגיע זמנה אין סברא שתטמא למפרע רק בראיה שהיא מתחזקת בה לרואה ולפי"ז מתניתין דקתני במה אמרו ד"ש בראיה ראשונה כו' לאו כהלכתא היא וכתב הרשב"א די"א דאע"ג דאפסק הלכתא כרשב"ג בוסתות היינו לענין קביעת וסת אבל בענין זה דאי ד"ש בשניה הלכתא כרבי כסתמא דמתניתין ודחה דבריהם דא"כ ה"ל להש"ס במס' יבמות ס"ד למחשב ג"כ הא דהכא דבזה קיי"ל כרבי ועוד דבסוגיא זו קרי הש"ס ענין דידן ג"כ וסתות עכ"פ לפי גי' זו הא דלא מייתי ראיה מלא הגיע זמנה י"ל דהיינו משום דאיכא למימר דרשב"ג היא ובראיה שהיא מתחזקת בה לרואה מטמאה למפרע ולפי"ז לפי המסקנא דרבי היא ודאי דגם רישא דלא הגיע זמנה רבי היא דבראיה שהיא מתחזקת בה לרואה ד"ש ובזה לא מצינו דפליג רשב"ג וא"כ לרשב"ג גם בשלישית ד"ש ולפי"ז פלוגתא דחזקיה ור"י ור"ש בן יהוצדק ונחותי ימא ג"כ דלא כהלכתא כגי' התוס' אלא שהוא הרשב"א ז"ל בכדי להמלט מכ"ז כנ"ל כתב דלפי גי' זו דינא דלא הגיע זמנה אתי ככו"ע משום דלכו"ע ראיה ראשונה לא מהני להחזיקה ברואה רק ע"י ב' ראיות אחרות אבל מקמי ראיה שלישית ראיה שניה נחשבת ראשונה ולכו"ע טמאה למפרע בראיה שהיא מתחזקת בה לרואה ולפי"ז אתי פלוגתא דחזקיה ור"י ודר"ש בן יהוצדק ונחותי ימא ככו"ע ולפי ענ"ד כ"ז דחוק וגם קשה מאד לומר דלרשב"ג יהיה הדין שוה בהגיע זמנה ובלא הגיע זמנה דבשניהם בשניה ד"ש ובשלישית מטמאה למפרע וגם קשה לומר דמתניתין דבמה אמרו ד"ש בראיה ראשונה כו' היינו כרבי דלא כהלכתא והעיקר הנ"ל בפשיטות כגי' התוס' ובישוב קושית הרשב"א נ"ל לפי ענ"ד דהנה מ"ש רש"י בביאור דברי ר"י בהא דאמר כיון דלא אתחזקה בדם כתמה טהור כמוש"ל דחוק מאד וגם דבאמת קשה מאד לומר דלר"י לרשב"ג כתם שבין שלישית לרביעית טהור ע"כ נ"ל לפי ענ"ד דהא דאמר כיון דלא אתחזקה בדם היינו דלא אתחזקה חזקה גמורה דהיינו חזקה דג"פ דהא אפילו רבי מודה דחזקה גמורה ל"ה רק בג"פ דהא מודה בשור המועד דבעינן ג"פ כדמוכחי קראי וכמו"ש התוס' יבמות שם ולפי"ז מתניתין וסיפא דברייתא דהגיע זמנה אתי ככו"ע כמו"ש התוס' ורישא דברייתא בלא הגיע זמנה כרבי ולרשב"ג גם בפעם ג' ד"ש כמו"ש ופלוגתא דחזקיה ור"י והא דר"ש ב"י ונחותי ימא כולהו אליבא דרבי נינהו אבל לרשב"ג ליכא שום מחלוקת דבין שניה לשלישית טהור אף לחזקיה ובין שלישית לרביעית טמא אף לר"י וזה וודאי מצוי הוא דבכה"ג פליגי אמוראי אף אליבא דמ"ד דלא כהלכתא אימתי הגיע זמנה לראות משהגיעו ימי הנעורים (שם ה' א') והיינו יב"ש ויום אחד וכתבו הפוסקים דצריכה ג"כ שערות א"ר חלקיה בר טוביה תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ושופעת כל ז' אינה אלא ראיה אחת א"ר שימי ב"ח מדלפת כו' אינה אלא כשופעת (שם י' ב') מדלפת פירש"י טיף אחר טיף ולפי"ז אם הפסיקה מעט וראתה ה"ל ראיה אחרת ולפי"ז יכולה היא להתחזק לרואה אף ביום אחד ע"י ג"ר ולפי ענ"ד נראה דבכל הראיות שבשעת ימי נדתה חשיבא מדלפת והרמב"ם כתב דאינה מתחזקת לרואה רק ע"י ג' וסתות ועי' יו"ד סי' ק"צ ס"ג הרשב"א הובא בטור וב"י למד דיני הוסתות בענין זה מדיני טומאת למפרע שבזה שכל ראיה שדיה שעתה אינה חוששת לה משום וסת שאינו קבוע וגם לא מהני להחזיר הוסת הקודם לקדמותו אחרי שנפסק ע"י הפסקת גע"ב או ג"ע לפי רגילותה וחלוקה בזה מגדולה שחוזרת בכה"ג לוסת הקודם ע"י ראיה אחת כמוש"ל בהא דהיתה למודה להיות רואה יום עשרים ושנתה ליום ל' לפירש"י שהוסכם מהפוסקים ועי' מש"ל בביאור דברי ר"א דכל אשה שע"ע ג"ע ד"ש ונ"ל דא"א לומר כן רק לשיטתו בהא דלעיל דלכו"ע בראיה שהיא מתחזקת בה לרואה מטמאה למפרע אבל לשיטת רש"י ותוס' וכן לדידי א"א לומר כלשון זה דהא לפי כ"ז בראיה אחרונה מאותן שדיה שעתה היא מתחזקת בה לרואה וא"כ אמאי לא תחוש לה משום וסת שאינו קבוע ככל הנשים והנ"ל דצ"ל בלשון זה דכל כמה דלא אתחזקה ברואה א"צ לחוש לא לוסת שאינו קבוע ולא לוסת קבוע שנפסק כנ"ל ואף כשנתחזקה לרואה לר"י כל כמה דכתמה טהור דהיינו לרבי בין ראיה שניה לשלישית לפירש"י ותוס' ולדידי וכן לרשב"ג בין ראיה שלישית לרביעית לפירש"י ותוס' נ"ל דאין לה לחוש לוסת שאינו קבוע אף למ"ד וסתות דאורייתא ואף לוסת קבוע י"ל שאינה חוששת לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן ולפי"ז מ"ש ביו"ד סי' קפ"ט סכ"ז דתינוקת שלא הגיע זמנה קובעת לה וסת בג"ר ככל הנשים יש לדון בדבר לשיטת רש"י ותוס' לדידן דקיי"ל כר' יוחנן וכרשב"ג ועכ"פ בראתה ג"פ בלתי מכוונות בין בעונות קטנות בין בהפסקת גע"ב בין ראיה לראיה יש לקיים דעת הנה"כ שם דאין לה לחוש לוסת שאינו קבוע ודלא כהט"ז שם ס"ק מ"ג ת"ר זקנה שעברו עליה ג"ע וראתה ד"ש ועוד ע"ע ג"ע וראתה ד"ש ועוד ע"ע ג"ע וראתה ה"ה ככל הנשים ומטמאה מעל"ע ומפל"פ (שם ט' ב') כיונה קבעה לה וסת ואינה מטמאה למפרע רק לחכמים דפליגי אדר"ד דאמר כ"א שיש לה וסת ד"ש לא כוונה ה"ה כאשה שאין לה וסת ומטמאה למפרע לכו"ע שם בשינוי לשון ועמש"ל בביאור דברי ר"ד יש לעיין הא במתניתין שהבאתי לעיל קתני במ"א ד"ש בראיה ראשונה אבל בשניה מטמאה למפרע ולכו"ע קאי נמי אזקנה וא"כ אמאי בזה ד"ש בראיה שניה ובביאור זה לגי' רש"י ותוס' בהא דתינוקת שלא הגיע זמנה דהא דקתני במתניתין דבשניה מטמאה למפרע היינו אף לרשב"ג בהכרח צ"ל דשאני הכא שראיה השניה היא אחרי הפסקת גע"ב שמוכיחה על הפסק דמיה ודינה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה דבשניה ד"ש וכיון שדינה בכה"ג כדין לא הגיע זמנה לראות א"כ לשיטת התוס' דשם הא דבשלישית מטמאה למפרע רבי היא אבל לרשב"ג אף בשלישית שהיא אחרי ההפסקה השלישית