באר היטב (עה"ת) רי

בימי עיבורה אחת ומחצה בימי עיבורה ואחת ומחצה בימי מניקתה מצטרפות לג"ע בשלמא ימי עיבורה עולין לה לימי מניקתה משכחת לה דמניקה ואזלא ומיעברה אלא ימי מניקתה עולין לה לימי עיבורה היכי משכחת לה אב"א בלידה יבשתא אב"א דם נדה לחוד דם נידה לחוד אב"א תני חדא (שם י' ב') בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משו"ה בעי הפסק ג"ע אלא ללוי כו' במשהו סגי הכי קאמר צריכה שתפסוק משהו כדי שיעלו לה לשלש עונות (שם ל"ו ב') ואע"ג דסתימת המעין גורם מ"מ עולה לג"ע איזו היא זקנה כל בעברו עליה ש"ע סמוך לזקנתה (שם ז' ב') ה"ד סמוך לזקנתה א"ר יהודה כל שחברותי' אומרות עלי' זקנה היא ורש"א כל שקורין לה אימא אימא ואינה בושה ר"ז ורב שמואל בר יצחק חד אמר כל שאינה מקפדת וח"א כל שאינה בושה מ"ב א"ב בושה ואינה מקפדת (שם ט' א' ב') דיני הוסתות בזקנה יתבאר להלן אחרי דיני תינוקת שלא הגיע זמנה רא"א כל אשה שעברו עליה שלש עונות ד"ש (שם ז' ב') ר"א דלעיל דאמר ד' נשים ד"ש היינו ר"א בן הורקנוס ור"א דהכא היינו ר"א בן שמוע לפי הנ"ל דעונה בינונית היינו ל' יום נראה דלר"א אעפ"י שלא עברו עלי' ג"פ כפי זמן הוסת שהיה לה בקביעות או כפי הזמן הפחות מעונותיה לפי רגילותה כשלא היה לה וסת קבוע מ"מ ד"ש ומשמע דאפילו כשחל זמן וסתה בתוך מעל"ע לראייתה מ"מ ד"ש כיון דכבר עברו עליה גע"ב ועמש"ל בסדר מצורע בדין עבר זמן וסתה פ"א ולא בדקה ואח"כ בדקה ונמצאת טמאה ובלא עברו עליה גע"ב אעפ"י שכבר עברו עליה ג"פ כפי זמן וסתה שהיה לה בקביעות או כפי הזמן היותר גדול מעינותיה לפי רגילותה כשלא היה לה וסת קבוע מטמאה למפרע דה"ל כאשה שאין לה וסת במה אמרו ד"ש בראי' ראשונה אבל בשניה מטמאה מעל"ע ואם היתה ראשונה מאונס אף השני' ד"ש (שם ז' ב') מר רב אכולהו ושמואל אמר ל"ש אלא בתולה וזקנה אבל מעוברת ומניקה דיין כל ימי עבורן דיין כל ימי מניקתן פירש"י דאפילו לא נסתלקו מתחילתן מסתלקין והולכין הן תדיר וצ"ע לפי ענ"ד בישוב סברא זו לנכון במניקה למ"ד אברי' מתפרקין כו' וכן ארשב"ל אכולהו ור' יוחנן אמר ל"ש אנא בתולה וזקנה אבל מעוברת ומניקה כו' כתנאי מעוברות ומניקות שהיו שופעות דם ובאות דיין כל ימי עבורן דיין כל ימי מניקתן דר"מ ר' יוסי ור"י ור"ש אומרים לא אמרו ד"ש אלא בראי' ראשונה אבל בשניה מטמאה מעל"ע ומפקידה לפקידה (שם יו"ד ב' י"א א') בביאור הא דבשני' מטמאה מעל"ע אי היינו ככו"ע יש מחלוקת הראשונים לפי גי' הרשב"א (שם י"א א') שהיא הגי' שדחו שם התוס' כמו שיתבאר להלן רבי היא דבתרי זמני הוה חזקה ובראיה שהיא מתחזקת בה לרואה היא מטמאה למפרע אבל לרשב"ג אף בשני' ד"ש וכתב הרשב"א בחידושיו די"ל דמ"מ אין זה רק בנא הגיע זמנה לראות אבל בזקנה אף רשב"ג מודה דבשני' מטמאה למפרע משום דבשני' הדרה לקדמותה ובספר ת"ה הביא ראי' לזה הובא בב"י ויתבאר להלן ולגי' התוס' ופירושם דשם אף רשב"ג מודה ולפי"ז נ"ל דלכו"ע כל הני מתחזקות לרואות בראי' ראשונה ומ"מ באותן הראיות ד"ש דכיון דשלא היה להן לחוש כ"כ ולהרבות בבדיקות כמוש"ל בטעמא דד"נ ד"ש בדיני הוסתות בילדה שעברו עלי' ג' עונות בלי ראיה יש לבאר א) עברו עליה ג"ע בינוניות לר"א דס"ל בזו שדיה שעתה אף שלא עברו עני' ג"ע שהיו קבועין לה מ"מ כ"ז שלא ראתה דאינה חוששת לוסתה כיון דד"ש אף בחל וסתה במעל"ע לראייתה כנ"ל וכן בעברו עליה ג"ע שהיו קבועין לה אף שלא עברו עליה גע"ב מ"מ כ"ז שלא ראתה אינה חוששת לוסתה הראשון אף שהיה וסת של ימי החודש כמוש"ל בהא דהיתה למודה להיות רואה ליום כ' ושנתה ליום ל' ועי' ב"י בטור סי' קפ"ט בד"ה ומ"ש ואם הפסיקה ולא ראתה כו' ש"ך שם ס"ק ס"ה סדרי טהרה שם ס"ק ל"ב. ב) בא ופנים הנ"ל באות שלפני זה דאינה חוששת לוסתה אם חזרה וראתה פ"א בשעת וסתה כשהיה וסתה לימות החודש או ב"פ בהפלגת זמן וסתה כשהיה וסתה וסת ההפלגה כבר הבאתי לעיל שדעת הפוסקים עפ"י הברייתא דהיתה למודה להיות רואה ליום כ' כפירש"י שם דחוזרת לוסת הקודם ונעשה אצלה כקבוע ממש ואף דלגי' ופי' הרשב"א לרשב"ג דהלכתא כוותי' ד"ש גם בשני' כמו"ש מקודם מ"מ כשהיתה ראשונה בזמן וסתה חזרה להיות ככל הנשים שיש להן וסת וכבר כתבתי לעיל שלפי ענ"ד אין הדבר כן אלא צריכה לקבוע מחדש ג"פ אעפ"י שאמר ד"ש צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר (שם י"א א') במשנה אעפ"י שאמרו ד"ש פירש"י באשה שיש לה וסת משמע דכוונתו דמעוברת ומניקה א"צ בדיקה וצ"ע לע"ע ועי' תוס' שם יו"ד ב' ד"ה דיין כל ימי עבורן קס"ד מבקשת לישב על דם טוהר הניחא לרב דאמר מעין אחד הוא כו' אלא ללוי דאמר שני מעינות הם תבדוק, דלמא אכתי לא פסק מעין טמא א"ל לוי ה"מ ב"ש היא דאמרי מעין אחד וסתם לן תנא כב"ש סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם ואב"א מי קתני מבקשת יושבת קתני אי יושבת מאי למימרא מ"ד תבדוק דלמא קבעה לה וסת קמ"ל דמעין טהור למעין טמא לא קבע הניחא ללוי כו' אלא לרב כו' תבדוק כו' אפי לו הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה (שם י"א ב') ומוכח מזה דאשה קובעת לה וסת בימי מניקתה ונ"ל דהיינו דלא כמ"ד דיין כל ימי מניקתן דלמ"ד דיין כי"מ לא צריך לטעמא דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה ועי' ב"י בטור שם מ"ש בזה בשם הרשב"א והרמב"ן בעי מיניה ההוא סבא מר"י הגיע זמן וסתה בימי עיבורה ולא בדקה מהו כו' א"ל כו' דמיה מסולקין ולא בעי' בדיקה (שם ט א') ומפורש שם דהיינו אף למ"ד וסתות דאורייתא ונראה דהיינו כמ"ד דיין כל ימי עיבורן דלדידי' אינה חוששת גם לוסת הקודם והמגיד בפ"ט מהל' א"ב כתב שמהרמב"ם נראה דס"ל דבעיא זו היינו רק לטהרות אבל לענין פרישה מבעלה חוששת ליום וסתה עד שתעקרנו ג"פ או שהוא מפרש כו' דבדיקה א"צ ומ"מ חוששת