באר היטב (עה"ת) רט

לקפיצות לחודייהו והקשו התוס' דא"כ לישני לא קבעה לה וסת לימים אלא לקפיצות ולפי ענ"ד יש לומר דלשון הברייתא דלא הזכירה ימים משמע דלקפיצות לחודייהו לא קבעה וסת עוד הקשו לפירש"י דמאי פרכינן לימים פשיטא לישני דבאמת לא באה הברייתא לאשמעינן רק דלא קבעה לה וסת לקפיצות לחודייהו ותי' הרשב"א דהאי מקשה קאי אלשון המתרץ דמקמי הכי שאמר לא קבעה לה וסת לימים דלמה הוצרך להמתרץ להזכיר זה דהא זה פשיטא ולפי"ז נ"ל דל"ג לא לא קבעה וסת כו' דלפי זה משמע לא כדס"ד דלא קבעה וסת לקפיצות וימים יחד ולפירש"י וסת דקפיצות וימים יחד לא הוזכר בהס"ד אלא צ"ל לא קבעה לה וסת כו' והיינו פי' הברייתא וכתב הב"י בשם הג"מ דאף שאין אשה קובעת לה וסת ע"י ראיית אונס כנ"ל מקבע הוא דלא קבע אבל למיחש חיישינן כמו בוסת דח"ז ולפי ענ"ד אין זה נראה כלל דע"כ ל"ח לח"ז רק משום שמא תקבע לה וסת ולפי' זה הקשו התוס' (שם ס"ג ב') בד"ה אכלה שום מהא דהכא אההיא דוסת דע"י אכילת שום הוה וסת ע"י ג"פ וכתבו דאין זה בכלל ראיה דע"י אונס כקפיצה וכה"ג ודעת הרשב"א הובא בב"י דאין חילוק בין אכילת שום כו' לקפיצות אלא דקביעת וסת דאכילת שום היינו באמת בהדי ימים וצ"ל לפי"ז דאף תרוייהו בהדי הדדי גריעי מוסת הימים לחודייהו דהא אף לרבי דבוסת הימים סגי בתרי זמני באכילת שום כו' מודה דבעי ג"פ כנ"ל פי' ב) הוא פי' הרז"ה דהיינו בראתה בימים שוים דבכה"ג הוא דלא קבעה לה וסת לקפיצות לחודייהו רק לימים וקפיצות יחד אבל באמת אף לקפיצות לחודייהו קבעה לה וסת כשראתה בימים בלתי שוים ור"ה בהכי איירי אלא דברייתא לא איירי בהכי דא"כ מאי קמ"ל דלא קבעה לה וסת לימים לחודייהו ולפי"ז א"ש הא דמקשינן לימים פשיטא דהיינו אברייתא גופא ולפי"ז א"ש בפשיטות ההיא דלקמן ס"ג א' שיטה ב) היא שיטת התוס' דפי' אלא לקפיצות היינו אף לקפיצות בהדי ימים ולפי"ז הא דמסקינן לא קבעה לה וסת כו' ולקפיצות לחודייהו היינו בהכרח בראתה בימים שוים כפי' הרז"ה ולפי זה לפי המסקנא באמת קובעת לה וסת לקפיצות לחודייהו כשראתה לימים בלתי שוים כהרז"ה והתוס' שם להלן ס"ג ב' לאו בשיטתייהו דהכא קיימי :

הערות א) כתב בהג"מ אע"ג דלקפיצות לחודייהו בלי ימים לא קבעה וסת מ"מ כשראתה ג"פ ע"י קפיצה חוששת לקפיצה לחוד כמו שחוששת לוסת דימים שאינו קבוע הובא ביו"ד שם סי"ז בהגהה ועי' מש"ל בענין רואה דם מ"ת ב) קפצה וראתה פעם א' כשקפצה שנית באותו היום חוששת לו ש"ך שם ס"ק מ"ח לישנא אחרינא אר"ה קפצה וראתה קו"ר קו"ר קבעה לה וסת לימים ולא לקפיצות ה"ד א"ר אשי דקפיץ בחד בשבתא וחזאי וקפיץ בחד בשבתא וחזאי ולחד בשבתא חזאי בלא קפיצה דהתם אגלאי מלתא דיומא הוא דקא גרים ולפי גי' זו נראה דהני תרי לישני לא פליגי אבל יש גורסין בזה כמו בל"ק ואפי"ה אגלאי מלתא דיומא הוא דגרים ופליג האי לישנא אל"ק ומתוך הגי' שלפנינו אנו למדין דלפי"ד הסוברין דבאמת אשה קובעת לה וסת לקפיצות לחודייהו קפצה בחד בשבתא וחזאי קפצה בחד בשבתא וחזאי קפצה שלא בחד בשבתא וחזאי קבעה לה וסת לקפיצות לחודייהו דהשתא אגלאי מלתא למפרע דקפיצות גרמי ולא ימים הובא בב"י ובטור שם ואף לפי"ד הסוברין דאין אשה קובעת לה וסת לקפיצות לחודייהו מ"מ יש ללמוד כן לענין וסתות הגוף פהקה בחד בשבתא וראתה פהקה בחד בשבתא וחזאי ולבתר הכי פהקה שלא בחד בשבתא וחזאי אגלאי מלתא למפרע דפיהוק הוה וסת אצלה ראתה בחד בשבתא בפעם ג' שלא ע"י פיהוק אגלאי מלתא דימים גרמי ואם בפעם השלישי פהקה בשבת וראתה בחד בשבתא קבעה לה וסת לימים ולפיהוקים יחד רא"א ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה א"ר יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה אבל הלכה כר"א (נדה ז' ב') טעמא דהני ד' נשים צ"ל משום דטומאת למפרע היינו גזרה בעלמא כדי שתזהר לבדוק בתדירות כדמוכח בריש נדה ואלו שאין להן לחוש להרבות כ"כ בבדיקות ככל הנשים לא החמירו חכמים עליהן ואע"ג דמ"מ הן צריכין בדיקה כדמשמע במשנה (שם י"א א') מ"מ לא החמירו עליה לטמא למפרע ועי' תוס' יו"ד ב' ד"ה דיין כל ימי עבורן תניא רא"א ארבע נשים ד"ש כו' ר' דוסא אומר כל אשה שיש לה וסת ד"ש (שם ד' ב') ואיכא שם תרי לישני לל"ק פלוגתייהו שלא בשעת וסתה ובשעת וסתה לכו"ע ד"ש כר"ד ולל"ב פלוגתייהו בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה לכו"ע מטמאה למפרע כחכמים דפליגי אר"ד אשה שאינה רואה ד"מ בפחות מי"ד ימים אחר טבילתה ולאח"כ אין לה קבע עד י"ד יום דינה כדין אשה שיש לה וסת יו"ד סי' ק"פ ס"ג מהתה"ד ע"ש איזו היא בתולה כל שלא ראתה דם מימיה אעפ"י שנשואה מעוברת משיודע עוברה (שם ז' ב') וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום ר"מ שלשה חדשים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויהי כמשלש גו' זכר לדבר קרא כתיב וראיה גדולה היא משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לשבעה (שם ח' ב') מניקה עד שתגמול את בנה כו' (שם ז' ב') ת"ר מניקה שמת בנה בתוך כ"ד חודש ה"ה ככל הנשים ומטמאה מעל"ע ומפקידה לפקידה לפיכך אם היתה מניקתו ארבע וחמש שנים ד"ש דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אומרים ד"ש כל כ"ד חודש לפיכך אם היתה מניקתו ד' וה' שנים מטמאה מעל"ע כו' כשתמצי לומר לדברי ר"מ דם נעכר ונעשה חלב לדברי ר"י וה"י ור"ש אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד כ"ד חודש ושם ט' ב') ר' יוסי אימר מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות ד"ש (שם ז' ב') כמה עונה ארשב"ל משום ר"י נשיאה עונה בינונית שלשים יום (שם ט' ב') ועמש"ל בביאור דברי ר"א דכל אשה שעברו עליה ג"ע ד"ש תניא ימי עיבורה עולין לה לימי מניקתה וימי מניקתה עולין לה לימי עיבורה כיצד הפסיקה שתים בימי עיבורה ואחת בימי מניקתה שתים בימי מניקתה ואחת