באר היטב (עה"ת) כא

ונ"ל דמ"מ מלשון פתח דרשינן כמו דדרשינן בשלמים דלהלן בזמן שפתח אהל מועד פתוח כו' דקודם שראוי לשחיטה לא מפטרי בעלים מטיפולו: שם יקריב אותו לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (ערכין כ"א א') והובא בכ"ד ועי' רש"י (ערכין שם) ומש"ל ד"ה אם עולה ומש"ל פרשה ד' פסוק כ"ח ד"ה או הודע המוצא בהמה שידוע שהיא עולה וא"י של מי היא תקרב עולה (שקלים פרק ז' מ"ד) הובא קדושין נ"ה א' וכתבו התוס' (נדרים ל"ו א') ד"ה גופא משום דוודאי ניחא לבעלים שתקרב. הפריש עולה או שלמים בשביל חבירו שהיה חייב עולה ושלמים פלוגתא דאמוראי שם אם צריך דעת המתכפר בשעת הפרשה או בשעת כפרה. ובענין הכפיה מוכח לפי ענ"ד ריש מס' סנהדרין ובמס' גיטין (פ"ח ב') דדווקא דיינים סמוכין בעינן ועמ"ש ריש סנהדרין ד"ה לבעי נמי מומחין ענין וא"ו שדעת קצה"ח נראה דבדבר חיוב הידוע לכל לא בעינן סמוכין

(ד) וסמך ידו חמשה שהביאו קרבן א' כולן סומכין (מנחות צ"ד א') והיינו בזה אחר זה רמב"ם מהתוספתא. יורש אי סומך פלוגתא דתנאי ריש מס' תמורה וריש מס' ערכין הכל סומכין חוץ מחשו"ק סומא עבד שליח (מנחות צ"ג א') אין בנות ישראל סומכות ר"י ור"י אומרים בנות ישראל סומכות רשות (חגיגה ט"ז ב') סמיכה בכל כחו (שם) במקום שסומכין שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה (מנחות צ"ג) במשנה ובגמ' (שם ב') סמיכה לא מעכבא דהוה שירי מצוה שם במשנה וגמ' ועי' היטב תוס' (זבחים ע"ד ב' ע"ה א') ד"ה והא בעי סמיכה כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח ב' ידיו בין שתי קרניו ולא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח ומתודה על עולה עון לקט שו"פ כו' כנ"ל פסוק ג' ד"ה אם עולה (יומא נ"ו א') ועי' (זבחים ז' א') כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי דר"מ וחכ"א חטאתי עויתי ופשעתי וכתב הרמב"ם שפורט החטא ועי' (יומא ס"ו א') קרבנות ציבור אין טעונין סמיכה חוץ מפר הע"ד של ציבור ושעיר המשתלח (מנחות צ"ב א') הבכור והמעשר והפסח א"צ סמיכה (שם צ"ג א') ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ומבטלין מצות סמיכה לכתחילה (פסחים ס"ב א') ועי' תוס' יבמות ק"ד ב' ד"ה דאמר (גיטין כ"ח ב') ותוס' פסחים שם ד"ה ערל הסמיכה והשחיטה וכל העבודות דווקא ביום (מגילה כ' ב') ובכ"ד

(ה) ושחט דיני שחיטה יתבארו בספר דברים פרשה י"ב תיכף לסמיכה שחיטה (מנחות צ"ג א' זבחים ל"ג א') וע"ש אי היינו דאורייתא רי"א דב"ש ס"ל דלא בעינן תיכף לסמיכה שחיטה (ביצה כ' א') ועמש"ל בדיני אשם מצורע נפגם המזבח כל הזבחים שנשחטו אח"כ פסולין (זבחים נ"ט א') ואף אותן שנשחטו מקודם ג"כ פסולין דמכיון שנדחו ידחו אף לאחר תיקון המזבח ואם הוקדשו מקודם ולא נשחטו פלוגתא שם אי בע"ח נדחין ועמ"ש (זבחים ע"ח ב') ד"ה אם לא נמלך ונתן השחיטה כשרה בזרים נשים ועבדים (זבחים ל"א ב' ל"ב א') והיינו אף לכתחילה (שם) טמא לא ישחוט לכתחילה שמא יגע בבשר לאחר שחיטת רוב שנים שאז היא מטמאה טומאת אוכלין אעפ"י שהיא מפרכסת כדאיתא חולין קי"ז ב' קכ"א ב' ואע"ג דדם קודש אינו מכשיר חיבת הקודש מכשיר או שהעבירה בנהר ומשקה טופח עלי' כדאיתא (פסחים כ' א') שחט ולא נגע כשר אפילו בקדשי קדשים (זבחים שם) ועי"ש תוס' היכא משכחת לה שחיטה בטמא הא טמא אסור במחנה שכינה שחט בקדשים במתעסק פסול וכן השוחט משום חולין פי' שהיה סבור שהיא חולין דה"ל כמתעסק (זבחים מ"ו ב' מ"ז א') השחיטה צריכה שתהיה בכלי (זבחים צ"ז ב' מנחות פ"ב ב') ול"ד בעולה אלא ה"ה בכל הקרבנות ואפילו בקדשים קלים (שם) ומשמע כמו"ש התוס' דהיינו כלי שרת והקשו ע"ז מהא דריש חולין דמוקמינן להא דטמא במוקדשין דבדק קרומית של קנה ושחט בה ועי' תוס' חולין שם ד"ה סכין זבחים מ"ז א') ד"ה איזהו מ"ש בזה וי"ל דלא בעי כלי שרת רק לכתחילה וכ"כ הרמב"ם בהל' מעה"ק פ"ד ה"ז ועמ"ש (מנחות צ"ו א') כל הזבחים צריך לשחטן לשמן היינו לשם אותו הזבח (זבחים מ"ו ב' שם ד' א') כל הזבחים זולת הפסח והחטאת לכו"ע והאשם שנחלקו בו תנאי כמו שיתבאר בדיני האשם ששחטן שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה (ריש מס' זבחים) ופשוט הוא דנשאר בשם אותו הזבח שהיה בתחילה דא"א לקדשים קלים שיתהוו קדשי קדשים ולא להיפך ועוד דאל"כ איך כשר לשם חטאת ולשם פסח לכולהו תנאי דלא ס"ל דיוסי בן ח ני ואיך כשר לשם אשם לכו"ע וכן מפורש ריש זבחים בגמ' דבקדושתייהו קיימי ואסור לשנות בהן אח"כ שנית כמוש"ל וכן מוכח שם וא"ו א' מבעיא דכפרו על מה שבאו או לא וכן מוכח נזיר מ"ו ב' במשנה ובגמ' גבי גלח על הזבח ונמצא פסול ולשון רש"י (זבחים קי"ד ב') ד"ה אבל שלא לשמו תמוה לפי ענ"ד יוסי בן חוני אומר הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת פסולין שמעון אחי עזריה אומר קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים כשרין מפני ששחטן לשם גבוהין מהם קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין מפני ששחטן לשם נמוכין מהם שלמים ששחטן לשם בכור ומעשר פסולין מפני שהן נמוכין מהם ריש מס' זבחים וערש"י שם ובגמרא מבעיא להו להאי תנא בשחט לשם גבוהין מהם דכשרים אם היינו כשרין ומרצין דהיינו עלו לשם חובה ודלא כת"ק או לא מרצין וכת"ק בהא מלתא שחטן סתם כשרין ועלו לבעלים לשם חובה שם בגמ' שחטן לשם חולין היינו שידע שהם קדשים ושחטן לשם חולין כשרה (שם מ"ו ב') בחטאת ואיתא שם דלא מרצה ונראה פשוט דבעולה ג"כ כשרה מיהו צ"ע לפי ענ"ד אם עלו לשם חובה ושאני מחטאת או דלא עלו לשם חובה כמו בחטאת אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא בסוף פלוגתא