באר היטב (עה"ת) כ

שם דהיינו כפרה גמורה ודלאף כהתוס' ב"ב מ"ח א' ד"ה יקריב ועיין רש"י (ערכין כ"א א') ד"ה ממשכנין ועמש"ל פרשה ד' פסוק כ"ח ד"ה או הודע אם מכפרת על חטא דלאחר הפרשה ועל חטא דלאחר שחיטה קודם זריקה עיין זבחים שם די"ל דדינה כחטאת וי"ל דשאני מחטאת משום דחטאת בעי לאתויי אכל חטא וחטא משא"כ בעולה ועיין (שבת ע"ב א') ולהלן בדברינו יתבאר דמקופיא וודאי מכפרת לאחר הפרשה עכ"פ. נשים ועבדים מביאין קרבנות דה"ל מ"ע שלא הז"ג עיין (כריתות ז' ב') שנים מביאין קרבן א' ואפילו עוף דלהלן (מנחות ק"ד ב') מת והניח קרבנו עונה או שלמים יורשו מביאו מוכח להדיא (מנחות צ"ב א') ובכ"ד הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה (זבחים ה' ב') דשותפין אין ממירין לאחד ממיר (שם ו' א') ומוכחינן שם מזה דאף עולה קנויה ליורש והיינו דמכפרת מקופיא ואף דה"ל לאחר הפרשה מיהו מקיבעא לא מכפרה כדמוכח מהא דהניח מנחה נשני בניו דקריבה: תמים וגו' הקדיש בע"מ ה"ז בל"ת (תמורה ה' ב') ועיין (מנחות פ"ה ב') בענין חיטים שהתליעו אם חי"ב כשהקדישן

שם יקריבנו ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ואין טומאת בעלים מעכבת רק בנזיר ועושה פסח (פסחים ס"ב א') וזקני דרום ס"ל דבדיעבד אף עושה פסח משלח קרבנותיו (זבחים כ"ג א') ומוכח שם ושם דאף בט"מ משלחין קרבנותיהם בזולת נזיר ופסח כנ"ל ועי' תוס' יבמות ק"ד ב' ד"ה דאמר דאף זב ומצורע משלחין קרבנותיהם מיהו לר"ש מצורע אינו משלח קרבנותיו (במס' מ"ק ט"ו ב' ט"ז א') וכמוש"ל פסוק ב' ד"ה אדם ועי' רש"י שם דאף ט"מ אינו משלח קרבנותיו וכ"כ הרמב"ם בהל' ביאת מקדש פ"ב הל' י"ב אבל התוס' שם דחו פירש"י זב ומצורע ונזיר טמא אין משלחין קרבנות כפרותיהם עד שיטהרו מטומאת ס"י של טומאתן (נזיר מ"ד ב' מ"ה א') ועי' (נדה ל"ז א') רש"י שם ד"ה ולא מנגעה מיהו יולדת נראה דמשלחה קרבנותיה אף שלא טבלה מקודם ועי' מה שאכתוב מהם במקומן. כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות שור הנסקל אפילו א' ברבוא ימותו כולן משום דאסירי אף להדיוט נתערבו באיסורי מזבח הנ"ל פסוק ב' ד"ה מן הבקר ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין (זבחים ע"ב) והיינו משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי (גמ' שם) והיינו רק מדרבנן דמה"ת בכ"ע חד בתרי בטל פר"ח ביו"ד סי' ק' ס"ק ג' בשם הראשונים ואע"ג שהפסול אינו מתהוה קרבן כשר שיעלה לרצון ע"י ביטול ברוב דליכא ביטול רק לאיסור בהיתר ומצוה ברשות וכה"ג כמו"ש תרומות פ"ד מ"ח בביאור הירושלמי (ע"ג ע"ג חולין ק"א מנחות כ"ג) ובכ"ד מ"מ איסור הקרבתו בטל ודמי עולה לשם מים והבשר עולה לשם עצים כמו"ש במס' סנהדרין ע"ט ואם נתערבו מחצה על מחצה הדין מה"ת כנ"ל ובדין כהן שלא נמלך והקריב עמש"ל פרשה ה' בדיני תערובות עופות דתליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי אי בע"ח נדחין (יומא ס"ד) ע"ש ולמ"ד בע"ח נדחין אף בדיעבד פסולין כדמוכח (זבחים ע"ג ב') נתערבו בחולין תמימין ימכרו החולין לצרכי אותו המין והיינו מה"ת במע"מ אבל ברוב רונין מה"ת כולן מותרין רק שבעל החולין צריך ליתן דמים להקדש דדמי לא בטל כדמוכח (ביצה ל"ט) וכמו"ש (נדרים נ"ח א') ע"ש קדשים בקדשים מין במינו זה קרב לשם מי שהוא וזה קרב לשם מי שהוא שם במשנה ופרכינן בגמ' שם ע"ה א' והא בעי סמיכה א"ר יוסף בקרבן נשים או בעוף ועי' תוס' שם מנידון דסמיכה לא מעכבא אלא דבעינן ראוי לבילה ועמש"ל בדיני תערובות עופות מנידון דין דכל הראוי לבילה כו' ואין להקשות בתערובות חטאות איך קרבין למ"ד אין שנים מביאין חטאת א' על תנאי כמוש"ל בדיני חטאת יחיד דאין זה רק כששום אחד מהן לא נתחייב משום וודאי רק מספק ע"י הספק שהיה בין שניהם אבל בכה"ג שבוודאי שניהם חייבין ושתיהם הנה חטאות רק שצריכין ליקרב על תנאי וודאי א"ש אף שמקרי כן בזאח"ז ועיין נגעים פי"ד מי"ג ועי' מש"ל פרשה ה' פסוק י' סי' ג' קדשים בקדשים מין באינו מינו כגון חטאת בעולות או להיפוך ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המוחר מביתו והנה לפו"ר אף בתערובות דמע"מ מה"ת יש לדון כמו בדמים של חטאת שנתערבו בדמים של עולה או להיפוך כוס בכוס שיתבאר להלן פרשה ה' פסוק ל' דאף לר"י דס"ל אם אין בשר אין דם ואף אם נאמר דפסול מספק ה"ל כוודאי פסול לגמרי כמו"ש להלן פסוק ה' ד"ה וזרקו מ"מ הכא הדם כשר משום האימורין כדאיתא (פסחים ע"ז) ובעולה הבשר ג"כ כשר לר"א (זבחים ע"ז) לתנא דמתניתין ולכו"ע לתנא דברייתא שם והא דחנן בזה ירעו כדי שלא להצריך לכתחילה מהן דמים שלא במקומן ועוד שלא נפסול בשר החטאת דאפילו באשם ושלמים שנתערבו הדין לחכמים דר"ש שירעו דחיישינן להבאת קדשים לבית הפסול (שם ע"ה ב') ואף דבשם נראה דאין זה מה"ת מכיון דנ"ה פסול גמור רק מיעוט בזמן האכילה מ"מ בענין זה י"ל דאיכא איסור תורה מיהו בעולת העוף וחטאת העוף שנתערבו יש לומר דאין לאסור משום זה דכיון דאף אם לא יקריבו אזלי לאיבוד דעוף אין לו פדיון (מנחות ק' ב') אין לחוש לפסול הבשר מיהו י"ל דלהפסד שחוטין חיישינן טפי מלהפסד חיין ולענין הא דאם אין בשר אין דם בעופות עיין מש"ל פסוק ה' ד"ה וזרקו ועמש"ל פרשה ה' פסוק י' בדיני תערובות עופית נתערבו בבכור ומעשר שנאכלין במומן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור ומעשר ובדמים שלהם יקנו הזבחים (שם) :

שם אל פתח אהל מועד יקריב אותו אין זה מקום שחיטה דהא עולה בעי צפון כדלהלן פסוק י"א ופני אהל מועד היינו העזרה כולה כדלהלן בשלמים אלא שהבעלים חייבין בטיפולו עד העזרה כפי' רש"י בשם הת"כ פי' דמשהביאו אל פתח אהל מועד נפטרו בעלים מטיפולו וע"ה מש"ל פרשה כ"ב פסוק י"ז ד"ה לכל נדריהם