באר היטב (עה"ת) רז

בס"ט שם מיהו לר"ה ברי' דר"י לשיטת הש"ך א"צ כלל לסברא דמעליותא דחזירת הוסת למקומו בוסת ההפלגה הי' שעת וסתה נמשך ב' או ג' ימים כבר נתבאר לעיל פלוגתא דהרשב"א והרמב"ן עם הרז"ה והרא"ש אם הכל נמשך לתחילת הראיה או דכל עונה ועונה וסת אחר הוא לענין אם עברה עונה ראשונה ולא ראתה בה אם מותרת אח"כ וכמו דפליגי בהא ה"נ פליגי לענין עקירה דלהרשב"א והרמב"ן כשעקרה הימים הראשונים מתקיים הוסת בעונה האחרונה ולהרז"ה והרא"ש נתבטל הכל וראיית הרז"ה והרא"ש מהא דנדה א"צ בדיקה כמוש"ל וראיית הרשב"א והרמב"ן מהא דנדה י"א ב' ע"ש הובא בב"י סי' קפ"ד ויובא בדברינו להלן ולפי ענ"ד כיון דקיי"ל אין אשה קובעת לה וסת בימי נדתה וודאי מבורר דרק בתר תחילת הראי' אזלינן כהרז"ה והרא"ש גם מה שיש מחלקין בין שופעת למפסקת אין זה נראה כלל כתב הרמב"ן הובא בטור וב"י בסי' קפ"ט דהאידנא שאין מפרישין בין ימי נדה לימי זיבתה לענין דינא דז"נ ה"נ לענין קביעות וסתה האשה קובעת לה וסת בין בימי נדתה בין בימי זיבתה דלעולם חוששין לה לתחילת נדה ולפי ענ"ד אף למ"ד וסתות דאורייתא מנין לנו להחמיר כ"כ ועכ"פ לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן וודאי אי ידעה לוודאי דקיימא בימי נדתה או בימי זיבתה לא קבעה לה וסת ואפילו בספק ימי נדתה צע"ג לפי ענ"ד מיהו בספק ימי זיבה נ"ל כיון דימי זיבה לאי עת נדתה הן כי חזינן דקבעה לה וסת מסתמא לאו בימי זיבתה קיימא ווסת הדילוג או הסירוג כיצד ראתה בר"ח ניסן ור"ח סיון ור"ח אב ור"ח אלול קבעה לה וסת לר"ח בסירוגין זה פשוט ובטור ושו"ע שם איתא ראתה בר"ח ניסן ור"ח סיון ור"ח אב קבעה לה וסת ויתבאר להלן ראתה יום ט"ו לחודש זה ויום ט"ז לחודש זה ויום י"ז לחודש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג (נדה ס"ד א') ומסקינן שם דכו"ע כרשב"ג פי' דבתלתא זמני הוה חזקה והכא בהא קא מיפלגי ר"ס ט"ו ממנינא ושמואל סבר כיון דלאו בדילוג חזיתי' לאו ממנינא היא איתיבי' היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושינתה ליום ט"ז זו"ז אסורין שינתה ליום י"ז היתר ששה עשר ונאסר ט"ו וי"ז שינתה ליום י"ח הותרו כולן ואין אסור אלא משמונה עשר ואילך פי' י"ט כ"א וכן להלן אלמא ראיה קמייתא אינה מן המנין קשיא לרב אמר לך רב למודה שאני כו' פירש"י כיון דוסתה קבוע לט"ו שדינן ראיה של ט"ו עם ראיות שעברו עליה שהרי בזמנה ראתה כו' וכי אמינא אנא היכא דראיית ט"ו היתה תחילת ראי' או שלא היה לה וסת קודם לכן או שהיה לה וסת ליום עשרים מיתיבי ראתה יום עשרים ואחד בחודש זה יום כ"ב בחודש זה יום כ"ג בחודש זה קבעה לה וסת סורגה ליום כ"ד לא קבעה לה וסת תיובתא דשמואל א"ל שמואל הכא במ"ע כגון דרגילה למחזי יום כ' ושינתה ליום כ"א דיקא נמי דשבקינן ליום כ' ונקט ליום כ"א ש"מ ואע"ג דמעיקרא היה לה וסת קבוע ליום כ' מ"מ ל"א דליהוי בתר מעיקרא ולבעי כ"א כ"ב כ"ג כ"ד ועי' ש"ך שם ס"ק י"ח הקשו בתוס' כי שנתה לי"ז יאסר יום י"ח שהרי דלגה ותי' הר"י דאין לחוש בדילוג משום חד זמנא ונ"ל דה"ה משים תרי זמני וכ"כ כל הפוסקים ונחלקו הפוסקים בפסק הלכה זו אי כרב אי כשמואל דאע"ג דקיי"ל הלכתא כרב באיסורי שאני הכא דברייתא כשמואל דייקא ראתה ר"ח ניסן ר"ח סיון ור"ח אב הדרישה ופרישה ס"ל דזה ג"כ בפלוגתא דרב ושמואל הנ"ל והש"ך והב"ח והראב"ד הובא בב"י כתבו דבזה אפילו שמואל מודה דקמייתא מן המנין כיון שכולן ביום אחד ראתה וכתב הש"ך שם ס"ק כ"ו דאפילו ראתה ר"ח אדר ר"ח ניסן ר"ח סיון ר"ח אב ג"כ קבעה לה וסת ראתה בר"ח ניסן חוששת לר"ח אייר לא ראתה עד ר"ח סיון חוששת לר"ח תמוז ואם לא ראתה בר"ח תמוז אינה חוששת לר"ח אב שו"ע יו"ד שם סי"ב והטעם מפני שאינה חוששת לוסת הסירוג עד שנקבע ג"פ ראתה ט"ו בניסן י"ו באייר י"ז סיון וחזרה חלילה וראתה ט"ו בתמוז ט"ז אב י"ז אלול ועוד חזרה וראתה ט"ו תשרי ט"ז חשון י"ז כסליו קבעה לה וסת לדילוג חלילה שו"ע יו"ד שם ס"ח מהתוס' נדה שם וכן מצינו וסת ההפלגה לדילוג ד"מ ראיה ראשונה בא' בניסן שניה כ' בניסן שלישית י' באייר רביעית ב' סיון חמישית כ"ה סיון קבעה לה וסת להפלגה בדילוג והיינו לשמואל דבעי עד שתשלש בדילוג דהיינו בוסת דימי החודש ד' ראיות ווסת ההפלגה צריכה ראיה אחת יותר מוסת החודש כנ"ל ועי' שו"ע יו"ד שם סי"ג בהגהה כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה אלו הן הוסתות מפהקת מעטשת כתבו התוס' דהיינו שמפהקת או מעטשת שעה או שתים אבל משום פיהוק או עיטוש חדא זמנא לא קבעה ובש"ע יו"ד כתבו שמפהקת ומעטשת הרבה פעמים חוששת בפי כרסה ובשיפולי מעיה ושופעת וכמין צמרמורות אוחזין אותה וכן כיוצא בהן וכל שקבעה לה ג"פ הר"ז וסת (נדה ס"ג א' במשנה ונ"ל דצ"ל כל שקבעה לה כו' דהא אהני דלעיל קאי ודעת כל הפוסקים והמפרשים שראיתי דהיינו כרשב"ג וידובר מזה להלן וכתבו בש"ע ע יו"ד דכ"א מאלו בלתי מצטרף לזולתו לענין קביעות וסת ע"י ג"פ תנינא ח"ז כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה התם בוסתות דיומי הכא בוסת דגופא שם בגמ' בביאור וסתות הגוף דהכא דעת הרמב"ם דהיינו בהדי וסתות הימים אבל דעת כל המפרשים והפוסקים כפי מה שנראה בפשיטות דהיינו בלא ימים וכן כיוצא בהן לאתויי מאי אמר רבה בר עילא לאתויי אשה שראשה כבד עליה ואבריה כבדים עליה ורותת וגוסה (שם ב') היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושנתה כו' שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה ג"פ הובא לעיל אר"י א"ש זו דברי כו' רשב"ג אבל חכמים אומרים ראתה א"צ לא לשנות ולא לשלש לשנות א"צ לשלש מבעי לשנות בוסתות הגוף לשלש בוסתות הימים שם בקצת שינוי לשון פי' דוסתות הגוף נקבע ע"י פ"א ונ"ל דאין זה לענין עקירה דאין סברא כלל לומר דאף שלא נקבע רק בח"ז בעי ג"פ למעקריה אלא נ"ל דהיינו לענין דיה שעתה ולענין דאם עבר זמן וסתה ולא בדקה טמאה למ"ד וסתות דאורייתא וצריכה בדיקה אח"כ למ"ד וסתות דרבנן כנ"ל ואיך הדין בוסת הגוף לרשב"ג